הקהל של בית"ר י-ם דוחה וגזען

מי לא יודע שהדרבי הוא מעל הכל. אוהדי הפועל תל אביב נוהגים להזכיר זאת לשחקנים בשבוע שלפני, ואין זה משנה אם השבוע הזה הוא של ניצחונות או של הפסדים. אלא שהשנה הדרבי הוא באמת מעל הכל. במצב שאליו הגיעה הפועל, גם בזכות עצמה אבל גם בשל כוחות אפלים שדחקו אותה לשם, במצב הזה ניצחון בדרבי הוא הסיכוי היחידי להוציא משהו בעונה שנראית כרגע אבודה.

נתחיל מזה שהפועל חלשה. נתחיל מזה שלפני שהיא באה בטענות מוצדקות, ויש טענות כאלה, הקבוצה אינה מתפקדת ונראית בשלב הזה כלא יותר מקבוצת מרכז טבלה חיוורת.

אלרואי כהן מאוכזב כשברקע שחקני נתניה חוגגים (משה חרמון)

האדומים מגיעים לדרבי כאנדרדוג מול מכבי, שהיא ללא ספק הטובה בליגה. אוהדי הפועל מכירים היטב את התחושה בדרבי שבו היריבה מגיעה כאנדרדוג. זו תחושה מפחידה, תחושה שהקבוצה השנייה מגיעה בשיא המוטיבציה כדי להתאושש על חשבונך. הפעם תורה של הפועל להיות האנדרדוג המתאושש.

מעבר לחולשה הטבעית, כל העולם קם עלינו להחריבנו לקראת הדרבי הזה. זה התחיל בשופט אוראל גרינפלד שהתנהג בטיפשות עם החלטתו המגוחכת להרחיק את טוטו תמוז. זה המשיך עם איגוד השוטים שנתן גיבוי להחלטה המטופשת כמו שרק שוטים יודעים לתת. וזה המשיך בבית הדין של ההתאחדות שהתעקש להרחיק את טוטו תמוז ממשחק נוסף גם כשברור לחלוטין מה היה שם בטדי.

ולכל אלו הצטרף מאמן הנבחרת הדגול, אלי גוטמן, שלא יכול לדחות ביום נוסף את מחנה האימונים לקראת המשחק הכל כך חשוב של ישראל נגד בלארוס. הוא מכריח את הפועל לעלות לדרבי אחרי שיהיה לה זמן בקושי לאימון אחד.

אלי גוטמן. מה כל כך חשוב במשחק מול בלארוס? (משה חרמון)

ודווקא משום כך אני אומר: אין מה להתבכיין. אין על מה להתלונן. אין מה לצפות לא מההתאחדות, לא מאיגוד השוטים ולא מאף אחד אחר. צריך להגיע לדרבי הזה כמו למלחמת עולם, להתאבד על המגרש, לא משנה מי ישחק, מי יהיה פצוע ומי יהיה מורחק. צריך לשים על הדשא את כל המסורת, הכבוד והאהבה האדומה. צריך לנצח בדרבי ולמנוע ממכבי יתרון תשע לא רק כדי להציל את העונה אלא כדי להראות לכולם שכמו שאלי טביב ניסה ולא הצליח, גם גרינפלד וחבריו העלובים לא יצליחו להחריב את הפועל.

קשה שלא לפרגן למכבי נתניה על הניצחון. הכדורגל שלה היה רחוק מלהרשים אבל זו הייתה מלחמה ראויה משולבת בקהל מדהים שהוכיח שלעיר הזו מגיעה קבוצה טובה ואצטדיון נפלא. איזה כיף יכול היה להיות כאן אם אצטדיונים כאלו היו מפוזרים בכל הארץ מחיפה ועד באר שבע. יש קהל עצום בארץ שיבוא לראות משחקים אם אלו האצטדיונים שיעמדו לרשותו. ראש עיריית נתניה חגגה ובצדק. זה היה רגע של כבוד לכדורגל שלנו שיש בו כל כך מעט כבוד.

מה שמוביל אותי כמובן לאיציק החנפן קורנפיין, איש ללא כבוד, שממשיך להיתמם ולא להבין במה מדובר. לא צריך היה את התמונות שהופיעו ב-ONE והראו את השלכת החפץ דמוי הבננה, כדי להוכיח שהקהל של בית"ר ירושלים, לא כולו אבל חלק לא קטן וקולני בו, הוא קהל גזעני ודוחה. קורנפיין בכישרונו להיתמם הצליח להחליק על הבננה הזו. בננה ספליט.

אוהדי מכבי נתניה באצטדיון החדש (משה חרמון)

כאילו שהוא לא יודע שבית"ר היא הקבוצה היחידה בארץ שאין בה שחקנים ערבים ושהקהל שלה נוהם לכדורגלנים שחומי עור כעניין שבשגרה. ההתאחדות לכדורגל חייבת להעמיד את בית"ר לדין בעקבות התמונות שנחשפו. ואילו המנהלים של הקבוצה, בעיקר קורנפיין, צריכים להתחיל ולהבין שאם הם ימשיכו להתחנף לחלק הגזעני בקהל שלהם הם אלה שישלמו בסופו של דבר את המחיר הכבד. לא הפועל תל אביב ולא טוטו תמוז.

כמה נעים היה לראות את האצטדיון של נתניה, את הקהל של נתניה ואת העובדה ששני הקפטנים, וואליד באדיר ואחמד סבע, זוכים כשחקנים ערבים לכבוד שיש קבוצה אחת בארץ שלעולם לא הייתה יכולה לתת להם אותו, וקוראים לה בית"ר ירושלים. עבור הפועל זה היה משחק אומלל. עבור הכדורגל הישראלי זה היה ערב כדורגל מלא באופטימיות.