בימים רגילים אנחנו האדומים לא אמורים להתרגש מהחתמות הקיץ. את חגיגות טרום העונה שבהן בחודש יולי נושאים על כפיים את אלה שמאכזבים בחודש אוקטובר, אנחנו שומרים לצד הפתטי של תל אביב. אבל אלה כידוע לא ימים רגילים. בימים כאלה, מסיבת עיתונאים "דרמטית" בה מציגים בפנינו את עומר דמארי, לפחות כאילו היה כריסטיאנו רונאלדו, בימים כאלה אנחנו מוכנים להיות גם קונפטי וגם פתטי. העיקר לשרוד.
שלוש מסקנות עיקריות בעקבות הפצצה של הבוקר: האחת, דמארי הוא החתמה מצוינת. יחד עם טוטו תמוז ומהראן ללה וגם לירון דיאמנט, שכולם מזלזלים בו בדיוק כפי שזלזלו בערן זהבי לפני שנתיים, יש להפועל תל אביב על הנייר את ההתקפה הטובה בארץ. כבר אמרתי, אנחנו לא אוהבים ניירות ויצירת ציפיות, אבל אם עד לפני שבוע דיברו על הפועל כעל קבוצה בפירוק – אפשר להתחיל להיבנות בחזרה.
 |
| דמארי. יחד עם דיאמנט, ללה ותמוז, ההתקפה הטובה בארץ. על הנייר (יוסי ציפקיס) |
|
| |
העניין השני הוא דרור קשטן. לא נכחיש כאן שערכו של קשטן ירד בעיני רבים מאיתנו בשנים האחרונות. הסיום הצולע בהפועל, הפלופ בנבחרת וההסתבכות באימון קבוצה קטנה ונטולת יומרות כמו בני יהודה, גרמו לרבים מאיתנו לחשוב ולהאמין שקשטן גמר את הסיפור. אני עוד לא יודע איך יתפקד קשטן השנה בהפועל, אבל הנוכחות שלו במסיבת העיתונאים נראית פתאום כמו גלגל הצלה בים סוער, כמו צוק איתן על פני אדמה רועדת. הסמכותיות, המקצועיות, ההתמדה והרצינות נחוצים היום לבית המשוגעים של הפועל לא פחות מאשר כל שחקן חיזוק חדש.
והעניין השלישי, מתוך כל הרפש שמוטח לעברו בתקשורת ותוך כדי המאבק המשפטי שעדיין לא נגמר, רושם אלי טביב עוד וי גדול. אחרי קשטן מגיע דמארי, ואפשר גם לרמוז כאן שהוא לא האחרון. החתמות מפתיעות נוספות צפויות ממש בקרוב. כבר כתבתי כאן בעבר שחובת ההוכחה נופלת על טביב.
 |
| עוד יביא אותנו לחטוא באופטימיות מכביסטית (יוסי ציפקיס) |
|
| |
בנתונים הבינוניים של הכדורגל הישראלי, לא צריך לעשות הרבה כדי לבנות קבוצה שתתמודד על האליפות. עוד שניים-שלושה שחקנים ועוד מסיבות עיתונאים כמו אלה של היום בבוקר, יבהירו לקהל האדום ולכל אלה שמקווים, שיש בעל בית, יש לו כסף, הוא לא פראייר והוא רוצה להצליח. טביב יכול להפוך בעונה הקרובה למנהל לגיטימי ומצטיין בכדורגל הישראלי. באותה מידה הוא יכול להפוך לדמות בזויה שתיזכר לדיראון עולם.
אז הנה אני חוטא עכשיו באופטימיות מכביסטית טרום עונתית. איכשהו אני מרגיש שטביב בדרך הנכונה, ושאחרי שהוציא אותנו מחושך לעומר, עוד יבואו ימים טובים. אם תשאלו אותי, אכחיש שאמרתי זאת. עוד שניים-שלושה שחקנים ופתרון סוגיית ה"במבי", ונוכל לחזור בשעה טובה לעמדה האהובה עלינו. ציפיות נמוכות, הרגשה רעה ועונה מצוינת.