אלך אחרייך עד סוף העולם

במרחק 18 שעות טיסה מבלומפילד, או אם תרצו 13 שעות מליסבון, על החול הלבן ובצל דקלי הקוקוס באי קטן ונידח אי שם בסוף העולם, אני יושב עצבני, מחסל מוחיטו בשרשרת ומקבל שרשרת מדאיגה של מסרונים בסלולרי שלי.

לא משדרים כאן את המשחק, ממש לא, ליתר דיוק אף אחד לא באמת יודע כאן מה זה צ'מפיונס. הדרך היחידה לעקוב אחרי הבחורים, שהפקרתי אי שם באירופה, היא באס אם אסים מחברים אדומים שצופים ועוקבים. והאס אם אסים מגיעים: החמצה של סהר, אניימה לוקח גול בטוח, אנחנו משחקים טוב, בנפיקה חלשים, הגיע לנו פנדל. ואז כמובן: אחת אפס להם!

המקומי, שמוזג לי את המשקאות הנפלאים שלו, מבחין בכך שפני קדרו. "מה קרה?" הוא שואל בדאגה. הגיע לנו פנדל, אני עונה ומוסיף קללה בשפה שהוא לא מכיר. “פנדל?!” הוא שואל במבוכה, "אין לנו משקה כזה כאן. מצטער אדוני. ממה עושים את זה? אולי עוד מוחיטו?”

חוויה מוזרה לעקוב ככה אחרי הקבוצה שלי, שאפשר לספור על כף יד אחת את כמות משחקיה שהחמצתי בארבעים השנים האחרונות. את ההודעה על ה-2:0 אני כבר מקבל על הסירה, בדרך לצלילה בחור כחול ועמוק ושורץ כרישים. אומרים שצריך להיות רגועים ליד הכרישים האלה. אז אומרים. לך תסביר לכריש קאריבי מצוי שטוטו תמוז דפק פצצה לקורה ושבן סהר התעקש להחמיץ מקו השער.

שחקני הפועל. הזכירו את חיפה של העונה שעברה (רועי גלדסטון)

רואים? אני מעודכן. תקנו אותי אם אני טועה: פספסנו. היינו לא פחות טובים. בנפיקה סתם שם גדול של קבוצה קטנה. והגיע לנו פנדל. מזכיר משהו מהשנה שעברה. גם אז, חיפה היתה טובה יותר מול בורדו והפסידה, טובה יותר מול יובנטוס ושוב הפסידה. ובינתיים, ממש כמו חיפה בשנה שעברה, נשארנו עם המחמאות והצילומים למזכרת. ועם ההמנון היפה של הצ'מפיונס.

העניין הוא מאז שעזבתי אתכם שם (ואני חוזר בקרוב לצערכם), הבשורות שמגיעות לכאן, לחצי השני של כדור הארץ, לא ממש מלבבות. בטח ששמעתי על התיקו נגד עכו. ובטח ששמעתי על מה שהוגדר "ניצחון ענק של מכבי על סכנין". אגב, אם נצחון על סכנין מוגדר ענק, כיצד יוגדר (טפו טפו) נצחון בדרבי שלא נדע?!

המצב מדאיג וזה לא המוחיטו שמשבש את הדעת. אני צלול ומעודכן. ומכאן זו נראית בינתיים (ואני מדגיש: בינתיים), כמו עונת אליפות מרה וצהובה ועונה בינונית ומטה לאדומים – "בינונית" בליגה שבלי העניבות "ומטה" בליגה הטובה בעולם. את הרושם הזה צריך לתקן לפני הכל במשחק הבא נגד קרית שמונה. חברי א' טען באס אם אס ה-300 ששלח לי היום, שאם נשחק נגד רן בן שמעון כמו ששיחקנו נגד בנפיקה, יש סיכוי לשלוש נקודות מלאות בליגה. אני קונה.

"את העדכונים על המשחק הבא אקבל בצילו של הר געש" (רויטרס)

את העדכונים על המשחק הבא מול ליון אני אקבל אי שם בצילו של הר געש מפורסם ופעיל. אפשר לכתוב על זה אלף קלישאות, אז נוותר. בינתיים, כאן באי הנידח, שבו מתגוררים נכון להיום 850 תושבים, לפחות 700 יודעים כבר שהגיע לנו פנדל. וזה מצליח להפריע במעט אפילו את שלוות רוחם הנודעת.