אירופה? קטן עלינו

נחסוך את כל הקלישאות המתבקשות על הישג גדול, כבוד והכדורגל הישראלי שבכל זאת יש לו מה לומר באירופה וניגש לעצם העניין. מומחי הכדורגל מסכימים כמעט פה אחד שקבוצה ישראלית לא יכולה לרקוד על שתי החתונות ולהצליח  גם בליגה שלנו וגם באירופה.

בחינה מהירה של המצב מורה שאם כך הם פני הדברים הפועל ת"א צריכה לקבל הכרעה פשוטה: מוותרים על הליגה בארץ והולכים על אירופה בגדול. הליגה בארץ היא עניין מסובך. בדרך הקשה לאליפות ממתינות מהמורות בלתי ניתנות למעבר כמו מכבי פ"ת למשל או מ.ס. אשדוד באצטדיון הי"א וזה עוד לפני שהגענו לטראומה השנתית באצטדיו קריית אליעזר. סימנים שונים אף מורים שהבחורים של גוטמן יתקשו מאוד במגרש סופג הנקודות של עכו...

מצד שני, אירופה מחייכת. חמישה משחקים, שלושה ניצחונות, והאמת? לא נעים להגיד, די בקלות. אחרי שהמבורג מפסידה 3:0 לראפיד וינה, יכול להיות שהליגה האירופית היא המקום הטבעי לאדומים.

אם הפועל ת"א לא היתה מנצחת את המשחק הזה, היא היתה מוכיחה סופית את המיתוס על הלוזריות האדומה.  משהו חמור קורה השנה ללוזרים. הם מנצחים את טפליצה בדקה ה-94, עושים מהפך אלגנטי מול באר-שבע בווסרמיל ומבטלים אפילו יתרון מוקדם של סלטיק. אותה סלטיק ששום קבוצה ישראלית לא הצליחה לנצח עד היום.

קנדה ודה סילבה חוגגים. איפה נעלמה הפועל הלוזרית? (אמיר לוי)

במשך 88 דקות טעו שחקני הפועל בחושבם שהירוקים מולם הם שחקני מכבי חיפה, אחרת אי אפשר להסביר מדוע הם נתנו כל כך הרבה כבוד והתחשבות  לקבוצה בינונית ואנמית שב-45 הדקות השניות הראתה שהבונקר לא אבד מן העולם עם לכתה מאיתנו של הפועל יהוד. בתפקיד שלום רוקבן שיחק החלוץ היווני סמאראס שהצליח להיות הראשון בתולדות בלומפילד שנפצע מנחיתה על ספסל המחליפים.

רק בדקה ה-88 הבינו כנראה שחקני הפועל שסלטיק זו לא מכבי חיפה ובכלל, שהם לא בדיוק ירוקים אלא מזכירים יותר שוטרי תנועה עם אפודים מחזירי אור. הניצחון הגיע בדקה המתוקה והנכונה והוא היה מתבקש וצודק.
ובכל זאת אחרי המשחק נותרנו עם כמה תמיהות בלתי ניתנות להסבר. האחת, מאיפה נדבקה בשחקני הפועל האנרגיה המטורפת שגרמה להם לרוץ ב-20 הדקות האחרונת כאילו לא מדובק בקבוצה ישראלית שקורסת בדר"כ בדקה 63.

נראים כמו שוטרי תנועה עם אפודים מחזירי אור (אמיר לוי)

התמיהה השלישית קשורה כמובן בשמו הפרטי של הסרבי נמניה. קרוב מדי ודומה מדי לנימני. מישהו חייב להסביר לו שעוד לפני הדרבי הוא חייב לאמץ לעצמו שם עברי שלא יזכיר לאוהדי הפועל מה שבדר"כ הם מאוד רוצים לשכוח.
ציון לשבח לניצחון הגיע לא רק לסרבי אלא גם לגוטמן שניהל את המשחק בחוכמה ובלי לטעות ולגילי וורמוט שהוא האס המנצח של הפועל השנה כמעט בכל משחק. וכמעט ושכחנו ששכטר וזנדברג לא שיחקו.

גוטמן ניהל את המשחק בחוכמה וללא טעויות (אמיר לוי)

מצד שני אי אפשר  לשכוח ולא לשים לב לכך שמרכז ההגנה של הפועל הוא נקודת התורפה שלה השנה. חייבים היו להביא בלם. אולי ווצ'יצ'ביץ' יכול למלא גם את התפקיד הזה בשעות הפנאי כשבאדיר ודה סילבה מתעייפים.

ביום שני יבואו לבלומפילד הירוקים האמיתיים. ברור לי לגמרי שזה יהיה משחק קשה יותר מול יריבה טובה יותר. מה שמחזיר אותי לפתיחה ולמסקנה הברורה: שהשנה הולכים על אירופה.