המסקנה מהחזרה הגנרלית לקראת הדבר האמיתי בטדי, בעוד שבוע וחצי, היא שבית"ר ירושלים טובה יותר מהסטיגמה של המסכנות שדבקה בה מאז מאורעות גאידמק, ושהפועל ת"א לא כל כך טובה כמו שמנסים למכור לנו.
הפערים בין השתיים אינם גדולים, בית"ר עדיין מסוכנת, הפועל עדיין לא יציבה, בית"ר עדיין יכולה להיות אלופה והפועל עדיין לא יכולה להיחשב פייבוריטית לתואר.
מצד שני, הרושם הוא שסף השבירה של בית"ר השנה נמוך. שזו לא הקבוצה הדורסת והרומסת, שדבר לא עומד מולה. הרחקת שחקן ושער שיוויון של הפועל העלימו אותה מהמגרש. הפועל, לעומתה, מתגבשת כקבוצה עם אופי של ווינריות. מוזר, כשמדובר באדומים, אבל ככה זה.
ניצחון החוץ בשבדיה והמהפך מול בית"ר הושגו בשני המשחקים שהיו עד כה הכי חשובים להפועל (שכן הגומלין מול גטבורג בבלומפילד היה סוג של גארבג' טיים). בשני המשחקים האלה, היו דקות טובות יותר ופחות, אבל היה המון אופי. ואופי הוא מה שהיה חסר לאדומים בשנה שעברה, כשקרסו במאני-טיים מול הקבוצה הבינונית אבל מלאת האופי של מכבי חיפה.
 |
| איתי שכטר. קבוצה של ווינרים (תומר גבאי) |
|
אני לא יודע אילו לקחים הפיק גוטמן מהמשחק, אבל אני מוכן להמליץ לו על שניים. האחד, להבין ולהפנים שעומרי קנדה הוא המגן הימני המועדף. הוא טועה המון, אבל הנוכחות שלו משמעותית ומהווה כוח של ממש באגף הימני. בונדר אנמי יותר ופחות טוב, וטועה לא פחות מקנדה. גוטמן כועס על המגן הצעיר בגלל עניינים שנגררים עוד מהעונה שעברה ואינם קשורים לכדורגל. הוא סלח לדה סילבה ולשכטר, הגיע הזמן לסלוח גם לקנדה.
הלקח השני הוא ההכרח להביא לקבוצה בלם ויפה משחק אחד קודם. השחרור של טופוזאקוב היה שגוי. גוטמן טעה. הוא חייב לתקן את הטעות הזאת במהירות, כי נכון לעכשיו מרכז ההגנה הוא נקודת התורפה העיקרית של הפועל.
 |
| שחקני בית"ר. סף שבירה נמוך (תומר גבאי) |
|
מילה אחת על הקהל. רק הפועל ובית"ר מסוגלות להביא אלפי אוהדים למשחק זניח של גביע הטוטו. לגביע הזה חוקים משלו, אבל לא כשמדובר בשתי הקבוצות עם הקהל הכי טוב בארץ. מצד שני, הקהל של בית"ר צריך השבוע לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו, אחרי שלא בפעם הראשונה הוא גרם נזק לקבוצה. ביקאל קולקסיזוגלו, קשר מצוין ממוצא טורקי, שבית"ר חפצה ביקרו החליט לא לבוא, כשהתברר לו שאוהדי ירושלים לא רוצים מוסלמים בקבוצה. זהו עונש ראוי לקהל שיש בו אלמנטים גזעניים, שאינם נמצאים באף לא אחת מקבוצות הכדורגל בארץ.
תארו לעצמכם, קבוצה בעולם, זלצבורג נניח, שלא מוכנה לקבל לשורותיה שחקנים יהודים. הו הו איזה רעש היינו מחוללים. שמיים וארץ היינו הופכים – ובצדק. האמת היא ששחקנים זרים באשר הם צריכים ללכת בעקבותיו של קולקסיזוגלו ולהחרים קבוצה שמחרימה אנשים בגלל מוצאם או דתם. רק ככה ילמד אולי הקהל המצוין של בית"ר איך לעודד בלי להפריע, איך לאהוב בלי לקלקל. אולי הבעלים החדש והחביב גומא אגייאר ייקח את האתגר החשוב הזה על עצמו.