בהפועל ת"א "מגדילים בשקל"

ב-18:34 פרצה לאוויר באתר ONE הידיעה הראשונה על הגעתו המפתיעה של אריק בנאדו. ב-18:35 שלח לי חברי האדום והמעודכן SMS קצר וקולע: "בנאדו אצלנו. אם גוטמן לא לוקח אליפות עם סגל כזה, הוא פשוט לא מאמן".

אוי לא, אמרתי לעצמי. רק זה לא. רק לא הגדלת ציפיות, ניפוח חזה, מופעי שחצנות והכרזה על גלקטיקוס באדום.

בשביל זה בדיוק קיימת מכבי תל אביב. שם, בצד הצהוב של העיר, לוקחים הרי אליפות בכל שנה באוגוסט, עד שבנובמבר מתבררת עוצמת הברוך. דווקא השנה, כשמכבי המוכה והחבולה שומרת על פרופיל נמוך, רק שלא נתחיל אנחנו עם מפגני הביטחון העצמי המגוחכים האלה.

שחקני הפועל ת"א. הקבוצה השתדרגה (רועי גלדסטון)

למרבה המזל, העסקה עם בנאדו התפוצצה ואגב ממש לא אכפת לי למה. אריק (בנאדו) הוא כנראה לא ממש מלך ישראל, מישהו הצליח להפחיד אותו ועדיף שישחק במקום אחר. אפשר להתחיל לחזור לפרופורציות. שלא יהיה ספק. הסיכומים האחרונים של שכטר ופרנסמן, שעתידים להצטרף לזנדברג ובן דיין ואולי גם לנס שישאיר בוולפסון את אניימה ויבואה מוכיחים – הפועל תל אביב משפרת ומגדילה את הסגל שלה – וכל זה בלי להשתולל בזריקת כסף מטורפת.

"מגדילים בשקל" אבל משפרים מאוד את הטעם ואת האיכות. הפועל תל אביב מודל 2009 היא בהחלט קבוצה משודרגת. מסע הרכש הזה גם מסיים עידן בהפועל תל אביב. עם עזיבתו של יגאל אנטבי, חלף דור השחקנים שהביא בסוף העשור הקודם את הדאבל, את המסע הקסום באירופה ואת הפועל תל אביב המתחדשת.

אנטבי. היה צריך להשאירו (רועי גלדסטון)

השחרור של אנטבי היה טעות. כמעט כמו הטעויות הרבות שעשה בשלוש השנים האחרונות באגף השמאלי ושעלו לנו בהון תועפות של גולים. אנטבי צריך היה לרדת השנה לספסל, אבל להישאר אדום. סמל אחרון לקבוצה של אלימלך, גרשון, בלילי וטועמה. אני מקווה שלפחות פרידה יפה ומכובדת תוכן עבורו בהזדמנות הראשונה. מגיע לו.

אסור היה לשחרר את אנטבי, אסור חס וחלילה לוותר על שי אבוטבול. כשיחזור למיטבו מהפציעה הקשה, שי צריך להיות המנהיג החדש של הקבוצה החדשה – יחד עם זנדברג הקשיש והמנוסה, שהיה תמיד אדום בנשמה. מרכז הגנה קשוח ומנוסה של אניימה, באדיר ופרנסמן, קישור מהיר ומתוחכם של זנדברג ו-ורמוט והתקפה מוחצת של שכטר ויבואה, עוד עלולים להוכיח חס וחלילה שהחבר היהיר שלי צדק ב-SMS השחצני שלו.

שי אבוטבול. המנהיג הבא של האדומים (אמיר לוי)

מסע הרכש מתקרב, אם כן, לקיצו. הגיע הזמן לסגור חוזים, לכנס את כולם יחד תחת גג אדום אחד, לחבר את הקצוות, להתחיל לעבוד קשה ובעיקר להישאר צנועים, פסימיים ומודאגים. מודאגים בעיקר מהצניעות הלא אופיינית שאחזה השנה ביריבה העירונית הגאה והצהובה שלנו.