זו לא הנקודה. סיכום המחזור

כשצוברים תשע נקודות מתוך תשע אפשריות, קוראים לזה בתקשורת "מושלמת". אבל הפועל תל אביב לא מושלמת, ממש כשם שמכבי חיפה, עם הנקודה האחת שלה, לא תהיה השנה קבוצת תחתית. על מכבי תל אביב נדבר בהמשך. בכל זאת, אי אפשר לערבב קודש בחול ולדבר באותה פיסקה על בארסה ועל קבוצות ישראליות קטנות.

בלומפילד היה אדום היום. כמעט מלא. בגלל הראש של ניצן שירזי, הלב של גילי ורמוט וההחלטה של ההנהלה למכור כרטיסים ב-50 שקל. לכל זה יש שם אחד וכותרת אחת: אהבה. ולחשוב שעד לא מזמן השתלט על האהבה הזאת וחנק אותה גורם עוין, שחדר למתחם ברגל גסה וכמעט שהצליח להרוס הכל.

גילי ורמוט מול שלו מנשה. למרות שבא, עדיין יש בעיות (שי לוי)

להפועל תל אביב של השנה יש סגל רחב, יש אומרים רחב מדי לקבוצה ישראלית ממוצעת. חמישה בלמים, ארבעה מגנים, שלושה חלוצים וגילי ורמוט. ועדיין – הבעיות קיימות. אם ההגנה האדומה נשארה עם אפס שערי חובה אחרי שלושה משחקים, זה אומר פחות עליה ויותר על החלוצים שנגדה. אם ההתקפה לא מצליחה לנפק יותר משני שערים במשחק, כנראה שמשהו בשטף המשחק, הנעת הכדור והחדות בחוד עדיין זקוק לשיפור.

בסך הכל, זוהי פתיחה נעימה לעונה שבה נאלץ כנראה, אחרי שנים ארוכות, ללכת ראש בראש על הכתר מול הקונפטי שהוא כבר ממש לא פתטי. אבל עליהם, כבר אמרנו, נדבר עוד מעט. בנפרד. הפועל משחקת בסדר, ואם זה ימשך ככה אולי הבסדר יצמח גם לדרגת טוב וטוב מאוד. ואגב, הנה אני חוסך לפרשנים את הכותרת הצפויה: כן, אנחנו יודעים, היכולת הזאת לא תספיק מול אתלטיקו מדריד. אנחנו יודעים. רדמל פלקאו אולי עוד לא יודע אבל הוא ידע.

עטר חוגג. הפועל כנראה תתמודד על הכתר מול מכבי (עמית מצפה)

מכבי חיפה, כבר אמרנו, שווה יותר מנקודה והיא לא קבוצת תחתית. ממש לא. אבל ראובן עטר צריך להירגע ולא להראות כמי שאיבד את העשתונות כבר עכשיו. פתיחה צולעת איננה סיבה לאובדן הפאסון והחיוך. הרי התלתלים הם אותם תלתלים ועטר הוא לא רוני לוי. אפילו הקופים הירוקים יתנו לו עוד קצת צ'אנס. ועוד דבר: כשהוא בא בטענות לתקשורת על זה שהיא מפרגנת לתל אביביות ומקפחת את מכבי חיפה, כדאי לפחות שישחרר חיוך קטן. אנחנו עוד עלולים לחשוב שהוא מתכוון ברצינות.

והנה הגענו לבארסה. צחוק צחוק, מכבי נראית טוב. היא נראית מאומנת, היא נראית ווינרית. נכון שאחרי כל הספרדים וצוותי האימון והמצלמות והמעקבים האלקטרוניים, זה עדיין אותו אלירן עטר ששווה חצי קבוצה – אבל צריך לפרגן. באמת.

אוסקר מודה לקהל. הקבוצה שלו מאומנת (עמית מצפה)

מצד שני, צריך להבהיר למר ג'ורדי קרויף ומעסיקיו שמכבי היא לא באמת בארסה ואפילו לא דומה לקבוצת הכדורסל של המועדון, ומה ששמעון מזרחי יכול לעשות – מיץ' גולדהאר יכול לעשות רק בחלום. מישהו שם במכבי כנראה חושב באמת שעם מאמן בשם אוסקר ומנג'ר בשם קרויף, תוכל מכבי להעביר לרשותה את כל מי שרק תרצה. האובססיה לשים את היד על כל מי שלבש בשנים האחרונות חולצה אדומה, היא העניין הפתטי האחרון שעוד נותר שם. רק כך אפשר להסביר את ההתנהלות הברוטאלית מול אביחי ידין וטוטו תמוז. הדרך היחידה להבהיר להם שם שהם חיים בסרט הלא נכון, היא לקבוע שגם עוזר האפסנאי לא עובר למכבי. לכולם כן, רק לא למכבי. וכמובן – שער של טוטו תמוז. גם זו דרך טובה לגרום להם שם להתפקח מהאשליות.

מילה כמעט אחרונה לאביחי ידין: כתבתי לך כאן ואני כותב שוב. היזהר ממקורבים ומחברים שבהתנהגותם רצו אולי בטובתך אבל דופקים לך קריירה יפה.

אביחי ידין. דופקים לך קריירה יפה (יוסי ציפקיס)

ומילה אחרונה לאיתן תבריזי. שופט ותיק כמוך לא צריך לפחד להוציא צהוב שני ואדום מוצדק שבצודקים לסארי פלאח. יש מספיק שופטים צעירים ופחדנים. אתה צריך ללמד אותם לשפוט בהגינות וללא מורא, לא ללמוד מהם.