גם לעכו סיפור המחזיר אותנו במנהרת הזמן 40 שנה לאחור. לא רק לב"ש. 1976, עכו רושמת עלייה היסטורית לליגת העל. תודות לה ולשמות מיתולוגיים כמו נביל מנסור, אלברט אדרי, האחים אסייג, יחיאל המאירי, דוניה שיינהולץ ואחרים, הודות לה ולהם, רשמתי אני, עבדכם הנאמן, קריירה מפוארת כשדרן. אלמלא הפועל עכו ספק אם מישהו היה מזהה אותי ברחוב.
בין לבין עכו עלתה, ירדה ושוב העפילה ושוב נשרה.
אמנם, עכו חתומה בשנים האחרונות על לא מעט ניסים. זה קרה באופן נדיר פעם אחר פעם! הפעם, זה נגמר!! כי על ניסים בלבד אי אפשר לשרוד לנצח.
 |
| מושיקו מישאלוף מאוכזב (אחמד מוררה) |
|
| |
כאב לי הערב לראות קבוצה שרוצה אך אינה יכולה. כאב לי לראות ראש עיר, שמעון לנקרי, צופה בקריסת הפרויקט הכמעט פרסונלי שלו, לאחר שגייס בשנים האחרונות את כספי העירייה למען הקבוצה יותר מכל ראש עיר אחרת בישראל, רק בשביל שהפרוייקט הזה ימשיך לקרום עור וגידים.
אמנם, עצוב לי, חברות וחברים, אך אני חייב להתפכח ולהודות. לעכו שלי אין זכות קיום בליגת העל. כאן, חייבים ספונסר/בעלים וחייבים קפיצת מדרגה בתפיסת העולם הניהולית.
עכו התנהלה מכח האנרציה. היה לה דרייב יצרי-קהילתי קסום. היה לה צ'ארם ייחודי. היה לה קהל יהודי-ערבי מופלא. והיו לה, כאמור, לא מעט ניסים.
 |
| שמעון לנקרי. קריסת הפרויקט שלו (עמית מצפה) |
|
| |
בעולם המקצוענות, צר לי, זה לא מספיק. עכו רחוקה מלהיות האב טיפוס של מועדון בעידן המודרני ואף הפוסט מודרני.
שאפו לעירייה, ושוב העירייה, על האצטדיון היפהפה ועל יכולת שרידותית נדירה, אך כאמור זה נגמר...
עכו שלי תנום לה בתהום הנשייה. יקחו לה שנים עד שתתאושש. מוטב להשקיע ממחר במחלקות הנוער והילדים וליצור זיקה יותר אמיתית בינה לבין הקהילה המרתקת שלה.
 |
| מומי זפרן מאוכזב (עמית מצפה) |
|
| |
עכו הייתה במשך לא מעט שנים פנינה. זן אחר. מרענן וייחודי. אך זה שייך לעולם שנעלם. בעולם העכשווי דרוש שידוד מערכות, חשיבה אחרת ואופרציה אחרת.עכו שלי ירדה ללא נשמה. עם זרים שירעו בשנה הבאה בשדות אחרים ועם שחקנים ישראלים אפורים, שספק אם אמש הזילו דמעה. אני בלבי חשתי צביטה, לא רק בשל הירידה, אלא בעיקר בשל היעדר אופק וחזון, תשתית ומשאבים וכאמור, תפיסת עולם רלוונטית. הלוואי שאתבדה.