אחד הדברים הראשונים שלומדים בעולם העסקים והשיווק, הוא תסמונת ההתאהבות במוצר. מדובר על תסמונת ממנה סבלו בעבר מותגים גדולים רבים שחלקם כבר לא קיימים, שנובעת בין היתר מחוסר הסתגלות למציאות חדשה בשוק, או התעקשות להמשיך עם משהו שעבד פעם, מבלי להבין שהוא כבר לא עובד כיום. בשנת 2025, מי שנראית כזו שהכי סובלת מה”מחלה” הזו בכדורגל הישראלי, היא מכבי חיפה.
לאורך השנתיים האחרונות, במכבי חיפה עשו, ונדמה שעדיין עושים, כל טעות אפשרית. שחרורי שחקנים בעמדות מפתח שחלקם היו יכולים להישאר עם קצת מאמץ מצד ההנהלה (מוחמד אבו פאני למשל), נפילות ברכש פעם אחר פעם בדגש על שחקנים זרים (שואו, קסנדר סברינה, מתיאס נהואל ועוד), סחבת במשאים ומתנים (ראה ערך נהואל, שיכול היה להגיע באותו הסכום בדיוק חודשיים קודם לכן ולשחק במוקדמות הקונפרנס ליג, גיא מלמד, עומר אצילי) ויציאה לדרך לעונה עם סגל מלא בחורים בעמדות מפתח, בדגש על עמדת החלוץ שהופקרה לחלוטין מאז עזיבת פרנזי פיירו. הפקרות על המגרש, ומחוצה לו.
מתיאס נהואל. יכול היה להגיע קודם (רדאד ג'בארה)על הכאוס הניהולי המוחלט, אחראי בראש ובראשונה אדם אחד, ושמו גל אלברמן. המנהל הספורטיבי של הירוקים זכה לשבחים רבים על עבודתו בתחילת הדרך, אך כעת, נדמה שעיקר התרומה שלו למערכת היא בסכומי הכסף האדירים שהירוקים הכניסו בשנתיים האחרונות לקופת המועדון ממכירת שחקנים; ענאן חלאילי ב-6.5 מיליון אירו, פיירו ב-3.5, פייר קורנו ב-1.1 וכעת עיליי פיינגולד ב-3.5 מיליון לניו אינגלנד האמריקאית, וזה רק על קצה המזלג. אלברמן אכן עושה עבודה מצוינת בהיבט הזה ומשמח את הבוס, שחר, אבל את האוהדים שרוצים קבוצה תחרותית? פחות.
הקיץ של 2022 הרים את הציפיות ממכבי חיפה לשמיים. פייר קורנו, דניאל סונדגרן, פרנזי פיירו, דילן בטובינסיקה, עבדולאי סק – כולם ללא יוצא מן הכלל התבררו כפגיעות יוצאות מן הכלל, זרים שהגיעו לקבוצה, שדרגו אותה פלאים וסחפו אותה להופעה שלישית בליגת האלופות. אבל מאז? שממה.
שואו, אריק שוראנוב, לורנצו שימיץ’, דניל לוסובוי, אולכסנדר סירוטה, מתיאס נהואל, קסנדר סברינה – כל אלה הגיעו בקול תרועה לכרמל, אך אף לא אחד מהם ענה על הציפיות. שלא תטעו, “נפילות” עם זרים קרו ועוד יקרו לכל קבוצה, אבל ליפול בכל הזרים חוץ מאחד (פדראו) במשך שנתיים? זה כבר אומר דרשני על אלברמן ומערך הסקאוטינג שכאמור זכה להמון שבחים, אך בשנתיים האחרונות הורס כל חלקה טובה שנבנתה בכרמל. מדובר במצב בלתי מתקבל על הדעת, שמי שאחראי עליו, יהיה חייב בבוא העת לשלם את המחיר.
קסנדר סברינה וגל אלברמן. 1.5 מיליון אירו (האתר הרשמי של מכבי חיפה)במכבי חיפה עושים עבודה מצוינת בכל הקשור למיתוג של המועדון, מה שבא לידי ביטוי לאחרונה עם הקמת המוזאון המרהיב והיחיד מסוגו בישראל בסמי עופר ובחיזוק קשרי הקהילה, על כך המנכ”ל איציק עובדיה ראוי למחמאות, אך בלי הבסיס לכל זה, שהוא הכדורגל, כל זה בטל בשישים.
בעוד שעושה רושם שהיריבות לצמרת, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ואפילו בית”ר ירושלים הולכות קדימה, נדמה שמכבי חיפה כל פעם הולכת עוד צעד אחד אחורה. קחו לדוגמה את המקרה של שייקנה סילה. ישנה תמימות דעים על כך שהעובדה שבחר לחזור בו מהסיכום עם חיפה ככל הנראה הטיבה עם הקבוצה, אך איך בכלל הגענו למצב ששחקן בפרופיל הזה, כזה שהחל לשחק כדורגל מקצועני בגיל 25 והוצע לקבוצות מהליגה הלאומית שוויתרו עליו, בכלל מגיע לקבוצה בסדר הגודל של מכבי חיפה? אלו דברים שלא יכולים לקרות.
והטעויות של אלברמן וחיפה לא עוצרות כאן. לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, במועדון, שזה עתה הכניס 3.5 מיליון אירו ממכירת פיינגולד, עדיין מתמהמהים ומתמקחים עם יואב כץ על כמה מאות אלפי שקלים כדי להעביר את מלמד לקבוצה כבר העונה. מלמד כבר יכול היה ללבוש ירוק, אך הירוקים שוב לוקחים את הזמן ומנסים להוריד את המחיר, כשבינתיים הקבוצה משלמת על כך בנקודות יקרות שאבדו גם ב-1:1 מול בני סכנין, משחק בו עומר דהן, חלוץ צעיר ומוכשר שכבודו במקומו מונח, אם כי לא מספיק בשל, פתח בחוד פשוט כי לברק בכר לא הייתה ברירה, כשמהספסל עלה אריק שוראנוב שנשלף מהבוידעם לאחר שכלל לא שיחק העונה. כך לא מתנהל מועדון שיכול להעז להעלות על בדל שפתיו את המילה “אליפות”.
עבודה של מנהל מקצועי/ספורטיבי, תקראו לזה איך שתרצו, איננה נמדדת בעונה אחת. ועדיין, במקרה של אלברמן, העובדה שלא ניתן לראות גרף שיפור, אלא בדיוק הפוך – בכל פעם שיא שלילי חדש שנרשם, מעלים את התהייה לפיה אולי התפקיד הזה גדול עליו. בעוד שחלון ההעברות כבר בעיצומו, המנהל המקצועי זוכה למקצה שיפורים נוסף. אחרי השנתיים האחרונות הכושלות, חובת ההוכחה עליו. אם הגרף ימשיך להראות ירידה, או לכל הפחות, לא ייראה שיפור בכל הקשור לבניית הקבוצה ותיקון הליקויים הרבים שנוצרו בה, פרידה, כבר תהיה דבר בלתי נמנע.
גל אלברמן (עמרי שטיין)