אם רק תאמינו

הדיבורים בעולם הספורט גורסים כי וויילס תבוא נגד ישראל כדי לחגוג עלייה היסטורית ליורו, שתוביל אותה לטורניר גדול לראשונה מאז 1958. "להם יש את גארת' בייל ושחקני פרמייר ליג" הם אומרים. אז אומרים. חד וחלק, ישראל יכולה להוציא תוצאה טובה בקרדיף שתשים אותה כפסע מהבטחת המקום השלישי בבית, מבלי להיות תלויים בתוצאות של אחרים (כמו שכבר התרגלנו).

אגב, שום דבר ממה שנאמר לא מתבסס על ה-0:4 מול אנדורה, שצריך לשקול אם בכלל לשתף נבחרות מסוג בשלב המוקדמות של היורו, או שאלו תשחקנה ביניהן בשלב מקדים נוסף.

חזרה לוויילס, נכון, שחקניו של כריס קולמן מוליכים את הבית והם הצליחו אפילו לעשות 0:0 בחוץ מול בלגיה, הנבחרת שמדורגת במקום השני בעולם; גם עם העובדה שהכוכב של ריאל מדריד הוא פשוט פנומן בנבחרת, נכונה לאחר שכבש שישה שערים בשבעה משחקים (מתוך תשעה סך הכל).

אולם אל תשכחו, שגם לישראל יש שחקן שמופיע במאני טיים. נכון, הוא לא מככב בריאל מדריד, אבל גם בבאזל, שהייתה עדיפה על מכבי תל אביב, יודעים עכשיו מי זה ערן זהבי.

זהבי כובש. יודע להתעלות גם מול יריבות עדיפות (איתי כהן)

את המילים שנשפכו על מספר 7 אין טעם להגיד שוב, אבל חשוב לציין שוב את העובדה שלא היה כדורגלן ישראלי שמגיע במאני טיים ברגעים הכי קשים: במשחק חוץ מול יריבה שניצחה 0:2; בדקה ה-96 מול יריבה שעדיפה בהרבה. וגם, לפני חמש שנים בערך מול ליון בליגת האלופות, קבוצה מהצמרת הגבוהה באירופה אז.

אגב, לא רק זהבי עושה רושם של ספורטאי ישראלי שמתעלה מעל השאר בתקופה האחרונה: גם ניר ביטון, שפתח את העונה היטב בסלטיק, הופך לשחקן אירופאי לכל דבר ועניין: שחקן גבוה עם יכולות הגנתיות, אך גם כזה שיודע לצד קדימה - קשר אחורי מודרני ברמה גבוהה. השחקן שצמח במ.ס אשדוד, והעובדה שנבחן בזמנו במנצ'סטר סיטי עוררה גיחוך אצל לא מעט אנשים, עשוי למצוא את עצמו בקרוב בפרמייר ליג. נכון, לא לצד יאיא טורה במרכז המגרש אמנם, אך בהחלט בקבוצת מרכז טבלה לגיטימית.

לסיכום העניין, ישראל אמנם לא תהיה פייבוריטית ביום ראשון בקרדיף, אבל מאמץ גדול מצד החבורה שברובה מורכבת משחקנים של אותה מכבי ת"א שרק עלתה לליגת האלופות, בתוספת קצת מזל והחגיגות של גארת' בייל וחבריו יידחו. אז אפשר יהיה להתחיל לפנטז על איזה באגט בשאנז אליזה בקיץ הבא, בתנאי שכמובן לא נקבל נבחרת דוגמת הולנד במשחקי ההצלבה.

שחקני ישראל חוגגים עם ביטון. קשר אחורי מודרני (איתי כהן)