קשה לבוא בטענות לדרור קשטן. זאת אומרת, לא באופן כללי כמובן. יש הרי מספיק טענות שאפשר להטיח במאמן הלאומי, ממלחמות הכבוד הקטנוניות עם התקשורת ועד הכדורגל המשעמם והפחדני. אבל במקרה של ההרכב, והעובדה שלאלופת המדינה ונציגתנו בצ'מפיונס-ליג אין נציג ב-11 הראשונים, קשטן בוודאי לא אשם.
העובדה שרוב השחקנים בירוק שוחררו מסגלי הנבחרות השונות בשל פציעות השבוע מעוררת תהייה לגבי המחויבות שלהם. המשפט "אם היה מדובר ביובנטוס, הם היו משחקים כמו גדולים" הפך כבר לקלישאה ששומעים בכל פינה. וקלישאות, כולנו יודעים, לא נולדות מכלום. קטן, גולסה, גדיר ומשומר היו עושים מאמצים עילאיים כדי להיות כשירים, אם היו עומדים מולם ג'יג'י בופון ודויד טרזגה.
נכון שעומס המשחקים גדול ובוודאי לא משהו שרגילים אליו בחיפה (או בכל מועדון אחר בארץ), אבל נבחרת ישראל היא מעל הכל. כשמשחקים נגד אנגליה או צרפת, כל המועמדים לסגל עושים הכל כדי להיכלל. כעת, כאשר הסיכוי קלוש ומשחקים מול מולדובה ושוייץ, הכאבים מכריעים.
כמו שקשטן צריך לנהוג על פי אמות מידה מסוימות מאחר והוא "שליח ציבור", כך גם השחקנים הם עובדים ציבוריים כשהם משחקים עבור הנבחרת, וצריכים להיות מוכנים ללבוש את הכחול-לבן בכל עת.
קחו את יוסי בניון, לדוגמה. כולנו זוכרים את התלונות שיוסי תמיד בא פצוע לנבחרת, אבל בשורה התחתונה, אין מחויב ממנו. תמיד עושה מאמץ להגיע ולשחק, תמיד נלחם, תמיד פה. נראה לי שאם שחקן בליברפול יכול לעשות את זה, גם במכבי חיפה יכולים.
 |
| יוסי בניון. שחקני חיפה צריכים ללמוד ממנו (קובי אליהו) |
|
אז כן, קשטן אולי שוב עושה "דווקא" ושולח רמזים דרך ההרכב שלו, אבל אם זה יעיר את השחקנים, מה טוב. הלוואי וחוסר הייצוג של חיפה בהרכב ירמוז לקטן וחבריו, ועל הדרך יזכיר לכולם, שפטריוטיות מראים בזמנים הקשים, ולא רק כשנוח.
נבחרת היא לא קבוצה שמשלמת לך כסף כדי שתשחק עבור הסמל. הנבחרת היא מעל כל זה, שחקנים צריכים לבקש לבוא, להילחם עבורה, וכן, לעשות את זה גם מול מולדובה.
הכתוב הינו טור דעה