ואוו, כמה כיף ובלאגן היה הערב במלחה. לא היה קשה לנחש שמדובר במשחק רציני ראשון לשתי הקבוצות, שעד עכשיו פגשו קבוצות שרחוקות מרמתן. שתי הגדולות שלנו הציגו משחק מפוזר עם יותר מדי עליות וירידות, אבל זה כמובן סיפק לנו הנאה ודרמה משובחת.
במכבי, שפתחה נפלא, חוסר הסדר לאט לאט השתלט על המשחק, ויזנייבסקי עשה הרבה שטויות וקשה להיות מרוצה ממישהו בצהוב חוץ מאלן אנדרסון. הגארד האמריקני גדול בכמה מספרים על הליגה שלנו, זה ברור כבר עכשיו. הוא עושה פשוט הכל, אבל לגבי שאר החבורה, עדיין קשה לגבש דעה.
כמו תמיד, ירושלים חיה על האנרגיות. מספיק שנכנסת שלשה אחת, והקהל האדום בטירוף, ודברים איכשהו מתחברים. מדברים לא פעם על אותו קסם מיתולוגי של יד אליהו, אז גם במלחה יש משהו, מין קסם בלתי מוסבר שכזה.
אותו קסם הוא האחראי העיקרי לחזרה של ירושלים מפיגור 25:11 ולריצה המדהימה של סימונס ושות'. חשוב לציין, זה לא שירושלים לא עשתה דברים נכונים ויפים. היא הלכה חזק לסל וזיהתה את הריפיון ההגנתי של מכבי, כשיובל נעימי היה המוציא לפועל ברוב המקרים.
 |
| אלן אנדרסון. גדול על הליגה (אמיר לוי) |
|
אבל זה היה כמעט רק כתוצאה מבידודם של שחקנים וקשה היה לזהות משחק קבוצתי ברוב שלבי המשחק. לראיה, ברבע השלישי, כל מה שעבד לירושלים עד אז הפסיק לעבוד, השלשות המטורפות כבר לא צללו פנימה, וההגנה נחשפה במערומיה. לגיא גודס יש עבודה רבה, במיוחד במשחק העומד, משני צידי המגרש. לא שלפיני גרשון אין, חלילה. כשלמכבי לא הלך, גם היא חטאה במהלכים חסרי אחריות והתקפות של שחקן אחד.
ומילה על סימונס, שהגיע לו לתת לאלופה בראש. סימונס התייבש הכי הרבה דקות בעונה שעברה על הספסל של פיני (וגם של אפי, למען האמת) ונעשה צדק הערב כשהוא זה שהכריע את ההתמודדות.
 |
| סימונס. נקמה מתוקה (אמיר לוי) |
|
בקיצור וכאמור, מסקנות אין יותר מדי. נכון שהיה בלאגן, אבל יסכימו איתי אוהדי ירושלים (וגם אוהדי מכבי) שהערב הזה לחובבי הכדורסל בארץ היה כמו מים במדבר.
כמה שהיינו צמאים לכדורסל, הנבחרת לא סיפקה אותו, והיום שתי הקבוצות הגדולות שלנו נתנו ערב כמו שאנחנו אוהבים, עם ריצה, כדורסל אטרקטיבי וקאמבקים בכל פינה. רק אם אפשר, שבפעם הבאה תהיה גם רמה גבוהה, לא רק דרמה.
הכתוב הינו טור דעה