איזה כיף לעודד מהבית נבחרת ישראלית ולא לראות אותה עושה בושות. נחמד לראות את החבר'ה בכחול-לבן, כאלה שמייצגים את המדינה בכבוד ולא עושים לך חשק לזרוק חפצים על מסך הטלוויזיה.
לצביקה שרף אין את הכישרונות הגדולים באליפות, זה בטוח, אבל בקשיחות מנטלית ואופי אנחנו גדולים. מול נבחרת עדיפה בהרבה על הנייר ואחרי התחלה מזוויעה עם קיפאון בהתקפה וחוסר ריכוז בריבאונד ובהגנה, הנבחרת התאוששה בעיקר בזכות ליאור אליהו וגל מקל והוכיחה שכמו תמיד, כוח צביקה מציג יחידת לוחמים שנלחמים על כל כדור בכל מחיר, ועומדים שווים מול שווים נגד כל נבחרת.
אין ספק שתהיה לנו בעיה קשה לאורך כל האליפות הזו בריבאונד, אבל למען האמת, קשה לבוא בטענות לגבוהים. יניב גרין ועידו קוז'יקרו עושים מה שהם יכולים, אבל מול בריונים גבוהים וחזקים מהם לפעמים פשוט אין מה לעשות. עם זאת, כמובן שהמחדל שהיה במחצית הראשונה לא יכול לחזור על עצמו.
 |
| גל מקל וליאור אליהו. נתנו משחק לא רע בכלל (הילה אביגל) |
|
אבל כדאי להתמקד בליאור אליהו, שכרגיל כשהוא רואה גבוהים כבדים, הוא עושה מה שהוא רוצה מול ההגנה האיטית והפסיבית של הקרואטים. ליכולת שלו לקלוע מכל זווית ולפנות שחקנים לזריקות מבחוץ התרגלנו, אבל היום גם נהנינו מהעבודה הקשה שנתן בהגנה.
אפשר רק לקוות שהוא יעשה אותו דבר מול היוונים, שגם סובלים מכבדות רגליים וחוסר אתלטיות ובטח יסבלו ממנו. גל מקל התחיל את המשחק קצת בשוק, אבל מהר מאוד הראה מה הוא יודע עם סלים בקלאץ' וניהול המשחק האינטליגנטי, כל זה בהופעה הבינלאומית הראשונה שלו במשחק רשמי ובגיל 21. לא פלא שמכבי ת"א לא רוצה לוותר עליו.
 |
| בורשטיין וגרין. צריך לקחת את הדברים החיוביים למשחקים הבאים (הילה אביגל) |
|
הכי חשוב עכשיו זה לשמור על יציבות, למרות ההפסד. זה לא דבר פשוט בכלל באליפויות מהסוג ההזוי שעורכים בפיב"א, כשמשחקים 3 משחקים בשלושה ימים, אבל למשחק מחר מול מקדוניה חייבים לבוא בשיא המרץ. עם יכולת כמו של היום, גם שלנו וגם של המקדונים, אפשר בהחלט ואף חייבים לצפות לניצחון.
הכתוב הינו טור דעה.