מכבי תל אביב הייתה ללא ספק באחת התקופות הרעות שלה בשנים האחרונות וזה לא היה בגלל ההפסדים, אלה בגלל הדרך בה הם הגיעו. הצהובים, שהראו שכניעה ומחסור באופי חזקים אצלם, הראו הפעם רוח לחימה מופלאה, שחיפתה על יכולת בינונית מאוד.
אבל שלא תטעו לרגע - יש המון על מה לעבוד וזה צריך לקרות מהר. הצהובים נראו רע במשך הרבה דקות במשחק ורק בגלל שמלאגה נראתה משום מה יותר לחוצה ממנה, היא הצליחה לבסוף לנצח. אלכס מאריץ' לא קשור למשחק הכדורסל, מרקיז היינס אמנם משתפר, אך משום נראה מאוד מפוחד וג'רמי פארגו הוא שחקן ענק, אך אם משהו לא ירסן אותו בקרוב, הוא מסוגל להפסיד משחקים שלמים רק בגלל הזריקות החסרות אחריות שלו.
 |
| יוגב אוחיון נאבק בספרדים (GettyImages) |
|
| |
אם יש שני שחקנים שמגיע להם הרבה קרדיט הם - דווין סמית' ובראיין רנדל. סמית' לקח על עצמו המון אחריות בניצחון על מלאגה והזכיר את סמית' הישן הטוב והווינר שאותו אנחנו מכירים. בנוגע לרנדל, הסיפור הוא מרתק. הפורוורד, ששיחק בארץ בשנים האחרונות בקבוצות קטנות יותר, הוכיח שיש לו באמת מה שצריך כדי להיות שחקן יורוליג אדיר, גם בהגנה וגם בהתקפה.
 |
| ג´רמי פארגו. מסיים ליד הסל (GettyImages) |
|
| |
לסיכום - אין הרבה ממה לשמוח, אולי בעצם רק מזה שרצף ההפסדים סוף סוף הסתיים לו. דרושה עוד המון עבודה בכדי להפוך את חבורת השחקנים הזאת לקבוצה טובה. ברור לכולם שהיכולת הזו תספיק לשלב הראשון ביורוליג, אך בשלבים הבאים מכבי תוכל להתרסק שוב וזה לא יפתיע אף אחד. אם שיתוף הפעולה בין פיני גרשון לגודס ישתפר, הצהובים יוכלו ללכת עוד פעם עד הסוף, למרות שבימים אלה זה אולי נראה הזוי ואף מופרך.
הכתוב הינו טור דעה