השמש עדיין צהובה

בואו נודה על האמת - כשמכבי תל אביב משחקת את הכדורגל שהיא יודעת, היא פשוט גדולה על ליגת-העל בכמה רמות. הניצחון על הפועל באר שבע שיחרר מחסום מנטאלי לא פשוט בכלל עבור הצהובים והוא קבע דבר אחד ברור - גם השנה יניפו בקריית שלום צלחת.

אז נכון, לא מעט אנשים יגידו "עם תקציב כזה גם בני לוד לוקחת אליפות", אבל אם לומר את האמת, הסגל של מכבי ת"א לא הרבה יותר נוצץ מזה של הפועל ב"ש או מכבי חיפה ובוודאי לא תואם את פער הנקודות בטבלה. ההבדל הגדול הוא בהסתכלות על המשחק, ואלופת השנתיים האחרונות מוכיחה משנה לשנה שהיא הדבר הכי קרוב לקבוצה אירופאית שיש.

שחקני מכבי ת"א חוגגים. לפעמים הרבה יותר אופי מכישרון (רדאד ג´בארה)

אולי הצהובים היו רחוקים מלהבריק השנה בלא מעט משחקים, אך לרוב הם ידעו לעשות את העבודה ולהוציא את כל הנקודות האפשריות. הקבוצה של פאקו אייסטרן מוכיחה משבוע לשבוע על המגרש שיש לה אופי, לרוב אפילו יותר מכישרון.

יש שחקן שהייתי שמח להחמיא לו יותר מכולם והוא גל אלברמן. העבודה שעושה מספר 6 במרכז המגרש היא מדהימה. לא היה קשר אחורי כזה בארץ בשנים האחרונות ולמרות מספר טעויות שהוא עשה השנה, הוא מוכיח שגם אחרי גיל 30 אפשר להציג כדורגל אחראי ובעיקר מבריק. אלברמן הוא שחקן שונה בנוף הכדורגל הישראלי, שמחפש בעיקר שחקנים כישרוניים וחלוצים מבריקים. הקשר הזה הוא איש עבודה, אחד כזה שמנקה את השטח ביסודיות מופתית. מספר ההתקפות שהוא קטע במשחק העונה היה בלתי נתפס, והוא אחד מהאחראים הברורים לניצחון הצהוב.

גל אלברמן. אחד מהאחראים לניצחון הצהוב (יניב גונן)

בהפועל באר שבע המצב קצת פחות מזהיר. משהו בגישה של הקבוצה מבירת הנגב מעצבן. ההתעסקות של אלונה ברקת בבוקר המשחק בשיפוט הייתה לא במקום ומכאן הכל מתחיל. משהו לא מחובר אצל האדומים. מצד אחד, יש להם סגל נהדר והם יכולים להגיע מאוד רחוק ומצד שני, אין להם אופי של קבוצה שרוצה לקחת אליפות, ואת זה כסף לא יכול לשנות.

לסיכום, שום דבר לא השתנה גם בעונת 2014/15 שנצבעה לה בצהוב. אם קבוצות יפסיקו להתעסק בפערים הכספיים הגדולים ויתחילו לעבוד על האופי שלהן ועל האמונה שבאמת אפשר לקחת אליפות, זה גם יקרה. במצב העניינים הנוכחי החגיגות בקריית שלום יהפכו להיות שנתיות.

הכתוב הינו טור דעה