ראינו הערב משחק טוב עם קצב טוב מול הקהלים של שתי הקבוצות שיצרו אווירה מצוינת בקרית אליעזר. בית"ר פתחה טוב בהרבה ממכבי חיפה, נלחמה על כל כדור והראתה הרבה נחישות ורצון. כל זה הספיק בערך עד לפנדל (שלא היה) של מכבי חיפה.
מהנקודה הזו, חיפה לקחה את המושכות, השתלטה על המשחק, הפכה את התוצאה והוכיחה שהיא פשוט לא שייכת לליגה שלנו. הדבר היחיד שאני לא מבין לאור העובדה הזו היא העצבנות של יענקל'ה שחר, כי כמו שהקבוצה שלו נראית, הוא יכול להיות רגוע.
יכולנו לראות כמה יניב קטן היה חסר למכבי חיפה בטורינו, בייחוד במחצית השניה בה הוא היה הטוב בשורות הקבוצה. צריך לציין גם את מוחמד גאדיר שנתן משחק טוב מאוד. מעל לכל, העובדה המעניינת היא שאני לא זוכר מתי קבוצה ישראלית הצליחה להתמודד טוב כל כך עם ההשתתפות בליגת האלופות מבלי להיפגע מכך בליגה.
הקרדיט על כך מגיע לאלישע לוי שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בחלוקת הכוחות והחילופים.
 |
| אלישע לוי. "עבודה יוצאת מן הכלל" (עמית מצפה) |
|
מנגד, בבית"ר ירושלים בלט חסרונו של אבירם ברוכיאן. ברק יצחקי מיעט לקבל כדורים כי חסר עוד שחקן יצירתי שיזין אותו חוץ מעידן ורד, שעשה עבודה מצוינת. מעבר לכך, המנהיגות של ברוכיאן חסרה לירושלים. ובכל זאת, מגיע קרדיט ליצחק שום שמצליח להחזיק היטב את הקבוצה תוך שהוא בונה על סגל צעיר, בדיוק כפי שצריך לעשות.
שום נותן לשחקנים כמו ורד, תמוז שחוזר לכושר תחתיו, אבי ריקן, חן עזריאל ואריאל הרוש את הבמה ובית"ר רק תרוויח מכך. הרוש, אגב, היה המצטיין במשחק. הוא עצר פנדל ועוד שלושה מצבים של אחד על אחד. הדרך שלו כשוער העתיד של נבחרת ישראל עוד ארוכה, אבל הוא הוכיח ששווה להמר על שחקנים ישראלים צעירים ודברים דומים ניתן להגיד על מכבי חיפה.
 |
| יניק קטן. "מחצית שניה מצוינת" (עמית מצפה) |
|
בשורה התחתונה, השחקנים של מכבי חיפה הם ברמה גבוהה מאוד, יש לקבוצה סגל רחב ואיכותי ויהיה קשה מאוד לעצור אותה. חיתוך הנקודות מבחינת הטיימינג הוא בינגו לאבי לוזון, כיוון שזהו הסיכוי האחרון כנראה למתח בעונה הזו, אבל הוא לא ספורטיבי ואני לא אוהב את זה.
בכל מקרה, בלעדיו היינו רואים אלופה עוד הרבה לפני הסיום. אני חושב שמי שמוכיח שהוא הטוב ביותר לאורך זמן, עובד קשה ומצליח, צריך גם ליהנות מכך במסגרת הליגה. חד וחלק.