נבחרת יפן מכוונת גבוה, והשאפתנות שלה מוצדקת

האופי היפני התגלה הלילה (בין ראשון לשני) שוב במלוא הדרו. פעמיים הובילה הולנד מול הסמוראים, והנבחרת הכתומה הייתה מסוכנת יותר לאורך רוב ההתמודדות, אבל את החבורה הלוחמת בכחול קשה מאוד להכניע. הם מאמינים בעצמם בכל רגע נתון, לא מפסיקים לרוץ לרגע, מאורגנים מאוד טקטית, מלוכדים ותמיד מוכנים לקחת את ההזדמנות. והם עשו את זה.

זמן קצר אחרי הנגיחה של וירג'יל ואן דייק לרשת, הגיע השוויון בבעיטה הנאה של קייטו נקאמורה. קריסנטו סאמרסוויל חשב שהוא העניק להולנד את הנקודות, אבל דאיצ'י קמאדה בדקה ה-88 קבעה 2:2, ובזמן שנותר אף ניסו היפנים לקחת את היוזמה ללכת על הניצחון. הם אוהבים מאוד מהפכים, במיוחד מול יריבות אירופיות.

הזכרונות ממונדיאל 2022

זוכרים את המונדיאל הקודם? במשחק הראשון מול גרמניה היו היפנים בפיגור 1:0 בהפסקה ולא ממש מצאו את עצמם, אבל החזיקו מעמד, נכנסו להילוך גבוה לקראת הסיום וניצחו 1:2. בסופו של דבר, הם גם שלחו את הגרמנים הביתה בתום שלב הבתים בזכות קאמבק נוסף מול ספרד. גם האדומים הובילו מולם, אבל שני שערי בזק בפתיחת המחצית השנייה הובילו גם הפעם לניצחון 1:2, ואת הבישול של קאורו מיטומה בכדור שעבר את קו הרוחב ב-99 אחוזים אך לא במלוא היקפו לא ישכחו אף פעם.

קאורו מיטומה מגיע אל הכדור ששלח את גרמניה הבייתה (רויטרס)

הוא נכנס לפנתיאון. בסופו של דבר, הפסידה יפן בפנדלים לקרואטיה בשמינית הגמר, אבל גם הפעם לא הפסידה במשחק עצמו – כלומר לא נכנעה ל-3 יריבות אירופיות בגביע העולם הקודם. תוסיפו את המשחק מול הולנד, והרצף מתארך ל-4. לא רע בכלל, וזה המקום להזכיר כי במשחקי הידידות במרץ הם ניצחו את אנגליה ואת סקוטלנד.

החוסרים וההצהרה של המאמן

מיטומה, התחבולן הנפלא של ברייטון שכתב תיזה על כדרור במהלך לימודיו באוניברסיטה, מחמיץ את המונדיאל הנוכחי אחרי שנפצע בעיתוי אומלל, וזו לא המכה המשמעותית היחידה שספגו הסמוראים. הקפטן הוותיק וטארי אנדו, ששיחק בליברפול בשנתיים האחרונות, לא התאושש מפציעה, פרש מהסגל ברגע האחרון והודיע על פרישה מהנבחרת. על היעדרותו של טאקומי מינאמינו, שחקן ליברפול לשעבר, היה ידוע מזמן כי הוא קרע רצועות בברכו. נבחרות רבות היו מתלוננות על חסרונם, אבל ליפנים יש סגל עמוק ומאוזן. יש להם גם מאמן מנוסה שלא מתרגש מהצרות שבדרך ומסמן מטרה גבוהה במיוחד.

האג'ימה מוריאסו דיבר לפני הטורניר לא פעם על הנפת הגביע. לא פחות. יפן רוצה להיות אלופת העולם כאן ועכשיו. ברור שהסיכויים לכך לא גבוהים, וגם מוריאסו יסכים עם עובדה פשוטה זו, אך היא לא מפריעה לו לחלום. והרי גם החלומות הפרועים ביותר עשויים להתגשם מתישהו. מי חשב שיוון תזכה ביורו 2004? במונדיאל סנסציה מסוג זה לא התרחשה בינתיים, אבל זה עשוי לקרות מתישהו, והיפנים מאמינים שהם בדרך הנכונה. לא בהכרח הפעם, כמובן, אבל ההתאחדות בונה כבר מזמן תוכנית ארוכת טווח כדי לזכות ב-2050. יכול להיות שהכוכב הגדול של הנבחרת המנצחת טרם נולד. ואולי המאמן הזוכה מתרוצץ כרגע על המגרש בתור שחקן. כך או כך, המוטיבציה בשיאה כבר עכשיו.

האג'ימה מוריאסו (רויטרס)

זה המונדיאל השמיני ברציפות עבור היפנים. הם העפילו לראשונה ב-1998, אז סיימו עם 3 הפסדים בשלב הבתים על חודו של שער, ומאז לא החמיצו אף טורניר. במונדיאל הביתי ב-2002 היו להם תקוות ללכת רחוק, אך הם נעצרו בידי סנגל בשמינית הגמר, וראו דווקא את המארחת השנייה דרום קוריאה דוהרת לחצי הגמר, בין היתר בעזרת השופטים. הייתה ליפן תחושה של חוסר צדק לנוכח העובדה הזו, אך השאיפה לתקן את המעוות לא התממשה בינתיים. מחסום שמינית הגמר לא נשבר, גם אם זה היה קרוב מאוד.

ב-2010, עלתה יפן לשמינית הגמר על חשבון דנמרק, אבל לא הצליחה להכניע את ההגנה הקשוחה של פרגוואי והפסידה לה בפנדלים בתום תיקו מאופס. ב-2018 היא כבר הובילה 0:2 על בלגיה בשמינית הגמר, אבל השדים האדומים ביצעו מהפך אדיר באחד המשחקים הגדולים ביותר של הטורניר וניצחו 2:3 בזמן פציעות משער של נאסר שאדלי. על הפנדלים מול קרואטיה ב-2022 כבר דיברנו. 3 טורנירים מצוינים נגמרו מוקדם מדי מבחינת הסמוראים, ועכשיו צריך לעבוד קשה עוד יותר אפילו כדי להגיע לשמינית הגמר כי הרחבת הטורניר הוסיפה שלב נוקאאוט נוסף.

את מוריאסו זה לא מרתיע. הוא כיהן כעוזר במונדיאל 2018, קיבל את משרת המאמן הראשי בסיומו ומשלים כבר 8 שנים בתפקיד. על הדרך, הוא עבד גם בנבחרת האולימפית בטורניר הביתי. הוא ראה כבר המון, והשחקנים מאמינים לו כאשר הוא אומר להם שהם מסוגלים להגיע רחוק מאוד. רבים מהם צברו ניסיון עשיר בעצמם, והם מייצגים קבוצות בליגות הבכירות באירופה. הם ממש לא חוששים מנבחרת הולנד כשמלך השערים של הליגה ההולנדית מככב בחוד שלהם.

טאקפוסה קובו וקייטו נאקמורה (רויטרס)

קוראים לו איאסה אואדה, והוא הבקיע בעונה החולפת 25 שערים במדי פיינורד. מאחוריו משחק טאקפוסה קובו, שחקן הרכב בריאל סוסיאדד שגדל בלה מאסיה והוחתם בהמשך גם בריאל מדריד.ד דייזן מאדה הוא כוכב מרכזי בסלטיק שהבקיע את שער האליפות שלה במחזור האחרון הדרמטי מול הארטס. מיטומה חסר מאוד משמאל, אבל קייטו נקאמורה החליף אותו מצוין אתמול וגם מצא את הרשת. מימין ענד את הסרט ריטסו דואן, איש מפתח בשורות איינטרכט פרנקפורט.

גם דאיצ'י קמאדה שיחק בזמנו בפרנקפורט, והספיק מאז לעבור בלאציו ולהגיע לקריסטל פאלאס איתה זכה בגביע האנגלי ובקונפרנס ליג. צוחקים עליו שהוא מעדיף לשחק רק במועדונים בהם מצויר נשר על הסמל. שחקן המפתח בחוליה האחורית הוא הירוקי איטו, המשתייך בשנתיים האחרונות לסגל באיירן מינכן אליה הצטרף מבורוסיה מנשנגלדבאך. בין הקורות עומד זאיון סוזוקי, בן לאב גאנאי ואם יפנית שנולד בארצות הברית. בפארמה, שם הוא מככב כבר שנתיים, מכנים אותו בהומור בופון השחור.

בסך הכל, יש כאן שלד יציב עבור מאמן שיודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות מבחינה טקטית ומנטלית. המשחק אתמול לא היה מצוין עבור היפנים, אבל הם עשו את שלהם ויצאו ממנו עם תחושה עצומה של סיפוק. הטורניר נפתח ברגל ימין עבורם, והתחושה היא שמכאן אפשר רק להשתפר. האם זה יספיק כדי לשבור את מחסום שמינית הגמר? אף אחד לא יוכל לספק את התשובה בשלב זה, אך השאפתנות מוצדקת, וצריך לקחת את הסמוראים ברצינות גדולה מאוד.