שעות לשריקת הפתיחה בין ברזיל למרוקו באיצטדיון המט לייף, את באי האיצטדיון הטריד רק נושא אחד: איך להגיע לאיצטדיון. פקקי ענק היו סביב האיצטדיון, מוניות התקשו להגיע לסביבה ואפילו רכבת מאיזור המרכז, עלתה לא פחות מ-90 דולר. מונדיאל לעשירים?
כשנסעתי עם נהג האובר לאיצטדיון, אפילו לו, כאזרח ניו ג’רזי, היה קשה להסביר את קשיי ההגעה: “זה פשוט מפגר שלא בנו דרך להולכי רגל מסביבת האיצטדיון", הוא אמר בייאוש. לבסוף? הגענו. אלא שאז, התחיל הקושי הגדול.
אז לכל מי שהתלונן על ההגעה לטדי, סמי עופר או איצטדיון "מרים"? אתם לא לבד. זה קורה גם במגרשים הכי גדולים וגם שם החיים לא בדיוק קלים עד הישיבה במקום.
אוהדות נבחרת ברזיל (רדאד ג'בארה)30 דקות לערך לקחו להקיף את כל האיצטדיון, שהיה מגודר בערך מכל מקום, מעליו חגו מסוקים ואלפי שוטרים איבטחו את המשחק. ההרגשה הייתה, כמו יציאה למבצע צבאי. אבל בכלל, הנושא שהכי הטריד את באי המשחק אתמול, היה החום המטורף.
חום שלא מבייש את אמצע חודש אוגוסט בישראל, שהוביל אפילו להצבת מאווררים מיוחדים ברחבי האיצטדיון, שמתיזים מים והיו בפעילות מתמדת מצד אוהדים שרק רצו לנשום מעט אוויר.
אלא שכאן לא הסתיימו ההתקלות: כניסה מהירה ליציע העיתונאים הובילה למראה נדיר: ישיבה במעין אקווריום, כשחלונות סוגרים את היציע ומנתקים לחלוטין מהאווירה. אבל מה מפתיע? כי הרי תמיד מדברים על התרבות האמריקאית השונה.
אוהדי נבחרת מרוקו (רדאד ג'בארה)עוד הוכחה למלאכותיות שבמונדיאל, ניתן למצוא בהפסקות השתייה הכפויות והמיותרות, שהם בעצם מסווה להפסקת פרסומות. הברזילאים, עלו לכר הדשא, בכניסה שמזכירה את כניסת שחקני הפועל ת"א בבלומפילד הישן-במנהרה שמתחת ליציע האוהדים השרופים. שער 5 במט לייף? ייתכן.
אלא שלא בדומה לזכוכית ביציע העיתונאים, שלא התנפצה, התקוות של הברזילאים לפתיחה מוצלחת דווקא כן. באופן אירוני, פחות מדקה לאחר שעל המסך באיצטדיון הוצג קאפו, מגדולי שחקני ההגנה של ברזיל, החלק האחורי של הסלסלאו חילק מתנה והיה נראה שהתחזית של האוהד המרוקאי שפגשתי בחוץ ושידר בביטחון שנבחרתו תגיע לגמר, מתחילה להתממש.
אשרף חכימי מול ויניסיוס ג'וניור (רדאד ג'בארה)אלא שאז, המרוקאים קצת נרדמו, ויניסיוס ג’וניור התעורר ומשם דווקא המרוקאים נראה היה שמסתפקים בתיקו. אחרת קשה להסביר את החגיגות בסיום המשחק של אוהדיהם, שקפצו ורקדו כאילו ניצחון את מחזיקת חמשת גביעי העולם.
ברזיל, צריך לציין, נראתה מוגבלת. ביכולת הנוכחית תקרת הזכוכית שלה היא לכל היותר להגיע לשלב שמינית הגמר, אך היא חסרה יצירתיות, ברק ואולי היא חסרה קצת צבע, מה שאפיין אותה לאורך שנים. איך קוראים לצבע? מי שחלק לא קטן מאוהדי ברזיל לבש את חולצתו אמש-ניימאר.
ויניסיוס ג'וניור חוגג (רדאד ג'בארה)מילה טובה מגיעה למרוקאים: הסלסאו אמנם שלטו ביציעים ביחס של 80:20, אך הנבחרת האפריקאית, ידעה לצמצם את הפערים בעידוד מאסיבי במגרש ומחוצה לו, דווקא בערב בו הקהל הברזילאי היה שקט מבד"כ.
שריקת הסיום כאמור, שלחה את אנצ’לוטי לחשוב רבות איך לשפר את הנבחרת שלו ואותנו, לדרך ארוכה, כאשר קרוב לשעתיים וחצי משריקת הסיום, עדיין היה קשה לצאת מהאיצטדיון. רק בישראל? הפעם הביטוי לא תופס.