אם יש מדינה שחיה את הכדורגל זו איראן. הנבחרת הלאומית שלה, שתשחק במונדיאל ברוסיה, מייצגת באופן מובהק את העם הפרסי. גם אם בעבר היא קיבלה בכניעה את ההחלטות של השלטון הנוקשה ברפובליקה האיסלאמית, לרוב הנבחרת הזו גם הולכת נגד התכתיבים וסוחפת אחריה את כולם - מהגברים והנשים הפשוטים, ועד לנשיא המדינה, חסאן רוחאני, שהפך לצופה אדוק במשחקיה וכמובן גם בירך על העפלתה למונדיאל.
איראן הציגה יכולת גבוהה בדרך לרוסיה. היא סיימה את בית המוקדמות שלה כשהיא במקום הראשון, עם 22 נקודות מעשרה משחקים ובלי אף הפסד, אבל זה כמובן לא מעיד על מה שצפוי להיות לה בטורניר הקרוב. מעבר לזה שהיא הוגרלה לבית קשה שכולל את פורטוגל, ספרד ומרוקו, בטורניר הקודם איראן סיימה רק עם נקודה אחת ורק עם שער אחד. בארבעת הטורנירים היחידים שבהם היא שיחקה, הנבחרת הזו ניצחה רק פעם אחת, וגם זה היה בשלב הבתים נגד נבחרת ארצות הברית, כך שהציפיות ממנה הן בכל אופן לא ממש גבוהות.
נבחרת של העם, קודם כל (רויטרס)במצב שכזה, איראן יכולה רק להפתיע במשחקיה בגביע העולם הקרוב. בארבע השנים האחרונות הנבחרת הזו ניסתה ללכת לכיוון של מהפכה מקצועית - ולמרות זאת, היא עדיין עברה טלטלות רבות, כמו המדינה כולה בעצם. איראן סובלת מצרות כלכליות רבות ובדומה לבעיות שלה בתחום המדיני או הכלכלי, גם בכדורגל זה קורה בין היתר בגלל ישראל ובגלל המשטר המקומי שעדיין מסרב להתקדם לקראת העולם המערבי.
נבחרת איראן הבטיחה את מקומה במונדיאל בשלב מוקדם מאוד והייתה למעשה לנבחרת השלישית שהעפילה לטורניר, אחרי רוסיה המארחת וברזיל. אחרי שהיא עשתה זאת, במהלך השנה האחרונה התקשורת המקומית עסקה בעיקר במחאת הנשים ש"מסתננות" לאצטדיונים בזמן משחקים למרות האיסור שכפה עליהן המשטר האיראני שלא להיכנס ליציעים. זה כמובן לא מנע מהן להתחפש לגברים ואפילו להדביק לעצמן זקנים כדי להיות שם באצטדיונים. הפעם המשחקים כמובן יהיו מחוץ למדינה, אבל לא מן הנמנע שהמחאה תתעורר שוב למראה נשים שיישבו ביציעים של הנבחרת במהלך ההופעות שלה ברוסיה.
אוהדי ואוהדות איראן ביחד ביציע. אפשרי? (רויטרס)לפני כשנה, הרוחות באיראן שוב סערו בגלל החוקים שמגבילים את החופש של אזרחיה, כאשר הפעם במרכז הסיפור עמדה קבוצה ישראלית. שני שחקני הנבחרת, מסעוד שוג'עי ואחסן חג'סאפי, הושעו מהנבחרת הלאומית משום שלקחו חלק בהתמודדות של פאניוניוס היוונית נגד מכבי תל אביב במסגרת הליגה האירופית וההרחקה שלהם הובילה, כרגיל, לגל נרחב של מחאות ברחבי איראן. גם במקרה הזה, הפער בין ההנהגה לבין האזרחים בא לידי ביטוי באופן מובהק.
אומנם לפי חוקי הרפובליקה האיסלאמית לאיראנים אין היתר להשתתף בתחרויות ספורטיביות מול ישראלים, אבל הדבר לא תקף כמובן להופעה במדי קבוצות שנמצאות מחוץ למדינה ולכן גם הציבור באיראן תמך בשני השחקנים שהושעו. אלא שהחודשים עברו, המעשה נשכח ולבסוף שניהם חזרו לסגל, כך שבמבחן הזמן המחאה עשתה את שלה וההתאחדות האיראנית התקפלה.
בתוך פחות מחודש ימים חג'סאפי כבר זומן לנבחרת, בעוד שהקפטן לשעבר, שוג'עי, נותר מחוץ לסגל לתקופה ממושכת יותר. בזמן שמסעוד שוג'עי בן ה-33 ראה איך חברו לקבוצה חזר למדים הלאומיים והוא נשאר בחוץ, הוא בחר שלא לשבת בחיבוק ידיים. שוג'עי התראיין בתקשורת הספרדית ושם הוא יצא במתקפה חסרת תקדים נגד ההתאחדות במולדתו, בראיון די נדיר מצידו של ספורטאי איראני. שוג'אי גם הביע רצון לחזור לנבחרת, אחרי שהמשיך לשחק באא"ק אתונה עד לאחרונה, ובעקבות הדברים שאמר, פיפ"א גם החלה לחקור את ההתערבות הממשלתית בנעשה בכדורגל האיראני.
שוג'עי הבהיר שהוא לא מתכוון לעבור על כך בשתיקה ובכלל, באיראן הוא נחשב למהפכן לא קטן ולאחד שלא חושש ללכת נגד המשטר. הקשר כבר סיפק קודם לכן כמה הצהרות יוצאות דופן בקריירה שלו ובין היתר שוג'עי העיד שהוא בעד החזרת הנשים לאצטדיונים ואף תמך באופן מוצהר באופוזיציה. בעוד שרבים מחבריו נמנעים מלעסוק בפוליטיקה האיראנית, הוא לא חשש אפילו לעמוד לצידם של אנשי התנועה הירוקה, זו שניסתה לחולל מהפכה אזרחית לפני עשור ולהפיל את שלטונו של מחמוד אחמדינג'אד.
לא דופק חשבון. מסעוד שוג'עי (רויטרס)מבחינה פוליטית הוא אולי לא ממש הצליח להגשים את השאיפות שלו, אבל הלחץ שהוא הפעיל על ההתאחדות שלו דווקא כן עבד ואחרי כשבעה חודשים שוג'עי גם הוחזר לסגל. המהלך האמיץ הזה התאפשר רק בזכות המאמן הפורטוגלי של איראן, קרלוס קירוש, שהלך נגד הפוליטיקאים, אלה שהחזיקו בדעות מנוגדות לשלו. בזמן שסגן שר הספורט של איראן, רזא דבארזאני, הצהיר כי "לחג'סאפי ולשוג'עי אין יותר מקום בנבחרת אחרי שהם חצו קו אדום ברור שכזה", המאמן קירוש הגיב: "אני לא צריך לספק לאף אחד הסברים למה שחקן נמצא או לא נמצא בסגל שלי. לא עשיתי את זה בריאל מדריד, לא בספורטינג ליסבון, לא בנבחרת פורטוגל ולא אעשה זאת גם עכשיו".
מאמן הנבחרת לא חשש גם לתקוף את משמרות המהפכה. "לא משנה כמה ממשלות, קיסרים ומלכים ינסו לשלוט בכדורגל, הוא שייך לאנשים ואני עובד רק בשבילם", זעם קירוש, בתגובה שלא נתפסת כפוליטיקלי-קורקט. "אל תצפו ממני לתשובות פוליטיות. לא אאפשר לגורמים חיצוניים להשפיע על הההחלטות שלי בנבחרת. החובה שלי היא להביא אושר לעם. לא אכפת לי מהאיומים ומזה שמנסים למנוע ממני לדבר. הם יכולים לפטר אותי, לא אכפת לי. הגיע הזמן שהציבור האיראני ידע מהן דעותיי כי זה מגיע לו", הבהיר המאמן.
קרלוס קירוש, מאמן ודעתן (רויטרס)קירוש הוא הכוכב האמיתי של הנבחרת האיראנית. האיש שהיה עוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד והספיק לאמן כאמור גם את ריאל מדריד ונבחרת פורטוגל, נתפס בעיני האוהדים באיראן כמנהיג ומהפכן. בכל זאת, הוא האיש שהחזיר לנבחרת את השחקנים בעלי האזרחות הכפולה.
בין היתר, הוא זימן את דניאל דבארי הגרמני-איראני שכבר שוחרר מהסגל; אשקאן דג'אגה הגרמני-איראני שהצטלם אפילו עם מאור בוזגלו לפני כמה חודשים וזומן לרוסיה; סמאן גודוס השבדי-איראני; רזא גוצ'אנג'אד ההולנדי-איראני, ששיחק בעבר עם טל בן חיים תחת המאמן גיא לוזון בסטנדרד ליאז' וגם כבש את שערה היחיד של איראן בטורניר הקודם בברזיל; או סטיבן ביתאשור, האמריקאי-איראני שמשחק בלוס אנג'לס ולפי ההערכות היה אמור לקבל זימון גם למונדיאל לאחר שזומן לסגל הרחב בתחילת מאי, אך בסופו של דבר הוא לא נכלל בסגל הסופי שפורסם בסוף מאי - או מסיבה מקצועית, או שמדובר בהחלטה פוליטית נוספת שהגיעה לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרש מהסכם הגרעין והטיל סנקציות חדשות על איראן.
חלקם כאמור עשו כמה הופעות ולא המשיכו לקבל זימונים, וחלקם המשיכו גם לקמפיין המוקדמות האחרון במונדיאל וזומנו לסגל לקראת הנסיעה לרוסיה. אוהדי הכדורגל האיראנים היו חלוקים בדעותיהם לגבי הזימונים הללו, אבל מאוחר יותר הם העריצו את אותם השחקנים והופתעו לגלות איך דווקא השחקנים ה"זרים" הם אלה שנמנעו משערוריות בדרך כלל.
במהלך הקמפיין האחרון, לפני כשנתיים, שוער הנבחרת, סושה מקאני, הורחק לחצי שנה מהמגרשים בגלל שהצטלם עם מכנס של בוב ספוג והעלה את התמונה לרשתות החברתיות. אכן, אירוע מעט ביזארי, אבל באיראן מדובר בסמל לאמריקניזציה ולכן אסור להסתובב בלבוש שכזה בפומבי. אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הוא הסתבך עם החוק, הרי שחצי שנה קודם לכן דלפו לרשת תמונות שלו כשהוא עומד לצידה של אישה איראנית, בניגוד גמור למקובל, והוא אף נלקח למעצר קצר בעקבות זאת. בסופו של דבר, מקאני אפילו לא זומן לסגל הרחב של הנבחרת, סגל שכלל 35 שחקנים ומתוכם היו ארבעה שוערים שונים.
מי שהבין שהוא לא יכול להישאר בבינוניות המקומית הוא עלירזה ג'הנבאחש, שחקן ההתקפה של אלקמאר שעזב בגיל צעיר לאירופה, למד שפות בכוחות עצמו וגם הצליח להיות אחד מהשחקנים המובילים בליגה ההולנדית כבר בגיל 24. העונה הוא כבש 21 שערים שהפכו אותו למלך השערים שם ובאיראן בטוחים ביכולתו לקחת את הנבחרת עליו, עד כדי כך שהוא כונה בעבר בשם "רונאלדו האיראני", זה שיפגוש את כריסטיאנו רונאלדו האמיתי בטורניר. ג'הנבאחש, אגב, החליט שלא להופיע למשחק של אלקמאר נגד מכבי תל אביב בשלב הבתים בליגה האירופית כדי להימנע מהרחקה מהנבחרת ובמובן מסוים זה עבד לטובתו. עבור הספורטאים זה אומר פחות צרות ופחות כאבי ראש.
מלבד היכולות של ג'הנבאחש, מי שגם יוכל לעזור לנבחרת איראן, בין היתר, הוא החלוץ סרדאר עזמון, שכבש ארבעה שערים במוקדמות גביע העולם מתוך העשרה שכבשה הנבחרת כולה. עזמון גם משחק ברובין קאזאן ומכיר היטב את האצטדיונים ברוסיה. יחד איתו, יש שחקני התקפה טובים נוספים כמו קארים אנסריפארד שסיים כסגן מלך השערים בליגה היוונית עם 17 כיבושים או סמאן גודוס, החלוץ שהועדף על קווה רזאי ששיחק נגד ליאור רפאלוב בליגה הבלגית וכבש 16 שערי ליגה העונה.
עלירזה ג'הנבאחש. יוביל את הנבחרת (רויטרס)האיראנים מקווים שבעזרתם הם יוכלו להפתיע ואולי אפילו לעבור את שלב הבתים בפעם הראשונה. זו תהיה משימה על גבול הבלתי הגיונית, אבל האיראנים חולמים רק על הרגע הזה, רגע שישכיח, ולו לרגע אחד, את כל הצרות שהשאירו מאחור, כמו הדיונים על הסנקציות של טראמפ או הדאגה מהמשבר הכלכלי. לאור המצב הנוכחי בבית שלה, לאיראן אין מה להפסיד. תרתי משמע.