בראשון האחרון זה קרה. דפורטיבו לה קורוניה חזרה לליגה הראשונה בספרד אחרי 8 שנים ארוכות בגלות, ורחובות העיר השנייה בגודלה בחבל גליסיה התמלאו ברבבות אנשים מאושרים שחגגו בטירוף. רבים מהם עשו קודם לכן את הדרך לוויאדוליד, שם הייתה זקוקה הקבוצה לניצחון במחזור הלפני האחרון על מנת להבטיח מתמטית את העליה, והיא עשתה זאת עם 0:2 חלק. ואחד האוהדים ביציע החוץ היה נשיא המועדון בכבודו ובעצמו.
חואן קרלוס אסקוטט נוהג לצפות במשחקי לה קורוניה ביחד עם שאר האוהדים, כי הוא מרגיש חלק אינטגרלי מהם וחשוב לו להדגיש זאת. הם מקבלים אותו באהבה אין קץ, הרי בלעדיו היה עלול המועדון ההיסטורי לפשוט את הרגל ולקרוס. לאסקוטט הייתה אפשרות ללחוץ על הכפתור ולהעלים את דפורטיבו, אך הוא בחר באופציה ההפוכה, ועכשיו החבורה בכחול-לבן שבה למרכז הבמה של הכדורגל הספרדי בזכותו. מבחינתו, זו רק ההתחלה.
החיבור הזה החל ב-2017 כאשר אסקוטט, אחד האנשים העשירים בספרד והבעלים של הבנק בשם אבנקה, העניק לדפורטיבו הלוואה בסך 45 מיליון יורו. המועדון היה שקוע אז בחובות כבדים, כולל לרשויות המס, וזה היה חבל הצלה מבחינתו. המטרה הייתה לשלם את רוב ההתחייבויות ולנסות להבריא את המערכת, אבל הכל השתבש, כי לה קורוניה ירדה לליגה השנייה ב-2018. לו הייתה מצליחה לעלות מיד בחזרה, המצב הכלכלי היה עשוי להיות יציב יחסית, וזה היה קרוב מאוד. לה קורוניה ניצחה את מיורקה 0:2 במשחק הראשון בגמר הפלייאוף, ונסעה לאי הנופש על מנת להשלים את העבודה. הביטחון העצמי היה גבוה מדי, ותבוסה 3:0 הרסה את הכל, וללא הכסף הגדול של הליגה הראשונה הכל התרסק.
שחקני דפורטיבו לה קורוניה חוגגים את עליית הליגה (IMAGO)עונת 2019/20, ששובשה כהוגן בצל משבר הקורונה, הייתה דרמטית ועגומה. דפורטיבו פתחה אותה בצורה איומה, הצליחה לטפס בשלב מסוים מעל הקו האדום, אבל אז צנחה שוב מתחתיו ממש על קו הסיום ונשרה לליגה השלישית. בכל הקשור לאיזון תקציבי זו הייתה מכת מוות, כי לא ניתן היה עוד לשלם לנושים כלל. אסקוטט, על תקן הנושה הגדול מכולם, ויתר על החוב בתמורה לקבלת מניות המועדון, רכש אחוזי שליטה בהדרגה, הכניס את אנשיו להנהלה, הזרים כספים נוספים ועשה את המקסימום מבחינתו על מנת להעמיד את המועדון על הרגליים.
זה לא היה פשוט כלל, כי אסקוטט לא היה בקיא בעסקי הכדורגל, חלק נכבד מהחלטותיו הניהוליות היו שגויות, ולעיתים הקהל אף זעם עליו מאוד. 3 ניסיונות רצופים לעלות בחזרה לליגה השנייה כשלו, אבל האוהדים המשיכו לתמוך בהמוניהם. ממוצע הקהל בליגה השלישית עמד בתקופה זו על יותר מ-23 אלף, נתון מדהים וחריג. את הסיפור המרגש ביותר סיפק אז החלוץ לוקאס פרס, ששילם בעצמו מחצית מדמי ההעברה לקאדיס כדי להשתחרר מהחוזה ב-2023 ולחזור הביתה למועדון האהוב מעיר הולדתו. איתו על הדשא, דפורטיבו עשתה את זה סוף כל סוף, וביוני 2024 הושלמה העליה לליגה השנייה לעיני 32 אלף צופים שקבעו שיא חדש בליגה השלישית באיצטדיון ריאסור מלא.
זה גם היה העיתוי בו עברה דפורטיבו באופן מוחלט לשליטתו של אסקוטט שמונה רשמית לנשיא. "אנחנו כאן כדי להישאר. זה פרוייקט ארוך טווח, ולא ננוח עד שנחזיר את לה קורוניה לליגה הראשונה. אנחנו אוהבים את המועדון הזה, ורוצים להבטיח לו עתיד משגשג. אי אפשר להבין את דפורטיבו בלי להבין את האוהדים שלה. הם הלב, והם צריכים להיות במרכז", הוא הצהיר. במסגרת פיתוח המועדון, שוקם מתקן האימונים וקודמה מאוד האקדמיה שאמורה להצמיח כישרונות מקומיים שימלאו את הסגל של לה קורוניה ויחזקו את זהותה המקומית. מוזיאון גדול על מורשת המועדון שיציין השנה את יום הולדתו ה-120 הוקם בתוך ריאסור. זו הנהלה שפועלת למען הקהילה, והחיבור לא יכול להיות חזק יותר.
אוהדי לה קורוניה חוגגים (IMAGO)בעונה שעברה רצתה דפורטיבו להתבסס בליגה השנייה וסיימה במקום ה-15. העונה הוצבה המטרה לסיים בין 6 הראשונות, כלומר לכל הפחות להעפיל לפלייאוף העלייה ללה ליגה. לשם כך היה צורך למנות מאמן חדש, ומתוך מספר מועמדים נבחר אנטוניו הידאלגו בן ה-47. מדובר בקטלוני בוגר לה מאסיה, חברו הקרוב של צ'אבי, אשר לצידו הוא למד באקדמיה, ועשה את צעדיו הראשונים במרכז המגרש של קבוצת המילואים של ברצלונה. לסגל הראשון בקאמפ נואו הידאלגו לא התקבל, אך הקשר ההדוק עם צ'אבי נשמר לאורך השנים, ובתקופת כהונתו כמאמן בארסה רצה כוכב העבר למנותו למאמן קבוצת המילואים. זה לא הסתייע בסופו של דבר, ואחרי קדנציה בהואסקה נחת הידאלגו דווקא בקצה השני של ספרד.
מהמחזורים הראשונים, היה ברור שזה החיבור הנכון. האוהדים אהבו את תשוקתו, השחקנים השתלבו בסגנון אגרסיבי שבנוי על החזקת כדור ולחץ על כל המגרש, ודפורטיבו הייתה בצמרת הגבוהה במשך כל העונה. הידאלגו עשה שימוש יעיל בסגל, והקבוצה קבעה שיא של 16 שערים שהובקעו על ידי המחליפים. ניצחונות דרמטיים רבים הושגו ממש בדקות האחרונות, וככל שעבר הזמן התחזקה התחושה שזו חייבת להיות העונה של לה קורוניה. היא הייתה יציבה יותר וחזקה יותר מנטלית מרוב המתחרות, ו-77 נקודות ב-41 מחזורים הספיקו לה. בשבוע הבא אפילו יש לה סיכוי לטפס למקום הראשון על חשבון ראסינג סנטאנדר שעלתה אף היא.
כעת, כאשר היא שוב בטופ צפים הזיכרונות מהשנים הגדולות של הקבוצה שכונתה סופר דפור. זו שפיספסה אליפות ב-1994 לטובת ברצלונה, בגלל החמצת הפנדל הגורלית של מירוסלאב ג'וקיץ' נגד ולנסיה בזמן פציעות במחזור האחרון. זו שהגשימה את החלום ולקחה אליפות בכל זאת ב-2000. זו שהעפילה לחצי גמר ליגת האלופות ב-2004, שם הפסידה לפורטו של ז'וזה מוריניו (מעניין איך הייתה מתפתחת הקריירה של המיוחד לו דפורטיבו הייתה מדיחה אותו על תקן פייבוריטית וממשיכה לגמר מול מונאקו). זו הייתה אחת הקבוצות האטרקטיביות והמסקרנות באירופה שמשכה לא מעט אוהדים נייטרלים.
אוהדי לה קורוניה, תמיד היו שם בשביל קבוצתם (IMAGO)כוכבים הגדולים עברו שם. בבטו, פראן, מאורו סילבה, רוי מקאי, דייגו טריסטן, דז'למינייה, פאולטה. ליונל סקאלוני, מאמן נבחרת ארגנטינה כיום, לא היה סופרסטאר כמגן ימני, אך עשה שם קריירה ארוכה ומוצלחת. ואם צריך לבחור את השחקן האהוב והנערץ ביותר, סביר להניח שהשם הנכון יהיה חואן קרלוס ואלרון. הפליימייקר האלגנטי והעדין היה האדריכל של לה קורוניה, ואי אפשר היה שלא להזדהות עם סגנונו האצילי ועם אישיותו הכובשת.
ואלרון נולד באיים הקנריים, התחיל וסיים את הקריירה בלאס פלמאס, וכך נוצרה הברית הלא כתובה בין שני המועדונים. סמלי מאוד, אם כך, כי גם בסגל הנוכחי הכוכב הגדול הגיע מלאס פלמאס. יירמאי הרננדס בן ה-23 ממש לא דומה ל-ואלרון משום היבט, הוא שחקן אגף נמוך, מהיר ותחבולן, אבל בדפורטיבו עדיין רואים בו את ממשיך דרכו, וגאים מאוד בכך שזיהו את הפוטנציאל. יירמאי הגיע בגיל 12 לאקדמיה של ריאל מדריד, בילה בה שנתיים, אך לא התאקלם והעדיף לעזוב בלי לראות אופק אמיתי. הסקאוטים של לה קורוניה קפצו על המציאה, הביאו אותו לגליסיה ב-2017, ומאז הוא שם.
יירמאיי הרננדס וחוסה גרגרה (IMAGO)יירמאי היה נקודת האור של הקבוצה בליגה השלישית, וזהר בעונה שעברה בליגה השנייה עם 15 כיבושים שהפכו אותו ליעד מבוקש. ססק פרבגאס השתוקק להביא אותו לקומו, שם הוא היה אמור להשלים את הפאזל בחלק הקדמי עם ניקו פאס, אבל דפורטיבו סירבה למכור אותו גם תמורת 30 מיליון יורו. חוזהו הוארך עם סעיף שחרור של 70 מיליון, והעונה היה יירמאי שוב הכוכב המרכזי של הקבוצה עם 10 שערים ו-10 בישולים בדרך לליגה הבכירה. העליה אף עשויה לשכנע אותו להישאר בעיר שהפכה מזמן לביתו, למרות שהצעות ממשיכות לזרום. פורטו וספורטינג עומדות, לפי הדיווחים בפורטוגל, בתור כדי לנסות לקחת אותו הישר לליגת האלופות.
דפורטיבו תשמח להמשיך להיבנות סביבו, ויהיה מעניין לראות בליגה הספרדית את הקשר האנגלי צ'ארלי פאטינו, שגדל בארסנל שם כונה פרנקי דה יונג החדש. עכשיו יהיו לו משחקים מול פרנקי דה יונג האמיתי במדי בארסה, וגם הדרבי האיזורי החם מול סלטה ויגו ישוב, זמן לא רב אחרי שלה קורוניה נאלצה לשחק מול המילואים של סלטה בליגה השלישית. אסקוטט ימשיך לשבת עם הקהל ביציע, והעתיד נראה ורוד הן מקצועית והן כלכלית. וזו בשורה נהדרת לליגה הספרדית כולה.