ב-1999 יצא לי לחוות את ניו יורק כסטודנט לכמה חודשים. הניקס למרבה ההפתעה, הגיעו לסדרת הגמר מול סן אנטוניו ספרס - קבוצה ותיקה עם שחקן גבוה צעיר שעתיד להשתלט על הליגה בשנים הבאות. איכשהו הצלחנו, חבר טוב ועבדכם הנאמן, לשים את ידינו על כרטיס למשחק מספר 5.
זה כלל עמידה ממושכת בקופת הביטולים של המדיסון סקוור גארדן, אבל המחיר (56 דולר), לא היה קרוב לסכומים שראינו בסדרת הגמר בין שתי הקבוצות השנה. אז ראינו איך טים דאנקן חוגג את האליפות הראשונה שלו בגארדן המתרוקן. וגם הפעם הייתי בטוח שהספרס, עם גבוה צעיר חדש שככל הנראה הולך לשלוט בליגה למשך הרבה שנים - יעשו בדיוק את אותו דבר.
סן אנטוניו היא קבוצה מוכשרת יותר מהניקס. יש לה שלד צעיר עם אנרגיה בלתי נגמרת והיא בדיוק סיימה סדרה מול האלופה היוצאת, עם ניצחון חוץ וקאמבק מרשים מפיגור 3:2. אבל אם לדאנקן של אז היו חברים כמו דייויד רובינסון, שון אליוט וסטיב קר הוותיקים, לוויקטור וומבניאמה כנראה היה חסר האחד הזה שיידע להרגיע את כולם בזמן המתאים.
טים דאנקן ודייויד רובינסון (רויטרס)וזה כנראה היה ההבדל בסדרת הגמר הזו, שהפכה לאחת המרגשות ומרתקות שקיבלנו בתקופה האחרונה - מה שמן הסתם גם תורגם לרייטינג גבוה עבור ‘ABC’ ששידרה אתה. הסיפור של עיר ענקית שמחכה שהקבוצה שלה תניף סופסוף את גביע לארי אובראיין, סחף את אמריקה וככל שהסדרה התקדמה, הבנו שמדובר בגורל.
"כשאתה משחק מול הניקס, אתה מרגיש את הבגרות שלהם", אמר מיץ' ג'ונסון אחרי אחד המשחקים הראשונים בסדרת הגמר. מאמן סן אנטוניו אמנם צעיר וחסר ניסיון בדיוק כמו הקבוצה שלו, אבל גם הוא הכיר בהבדלים בין היריבות. ניו יורק היתה צריכה להיבנות במשך כמה שנים לפני שהגיעה למצב בו היא יכולה לזכות באליפות. היא חיכתה להגיע לגמר מאז אותו ערב ב-99', וחיכתה הרבה יותר בשביל ששחקניה יוכלו שוב לענוד טבעת אליפות. כשנזכרים בשנים הארוכות בהן היא היתה הבדיחה של הליגה, וכשכבר נראה היה שמדובר בקללה, אפשר היה להבין הרגשות שראינו בסיום - לא רק בקרב השחקנים - אלא גם בקרב האוהדים.
האדריכל שבנה אלופה
אז איך נבנתה האלופה הזו שהצליחה לרגש כל כך הרבה אוהדים במהלך הפלייאוף הזה? בואו נלך קצת אחורה. בעצם הרבה אחורה. את ג'יימס דולאן, שהשתלט על MSG ב-1994 ונחשב לאחד הבעלים הכי שנואים בליגה, רבים מהאוהדי הכדורסל כבר מכירים. במידה מסויימת הוא מזכיר את דמותו של ג'ורג' סטיינברנר האגדי של היאנקיז - זה המקורי וזה המצחיק יותר שהכרנו מ'סיינפלד'.
ג'יימס דולאן (בחליפה הכתומה) בחגיגות (רויטרס)אז דולאן לא ממש נתן לאף אחד לעבוד. לא לאייזאה תומאס, לא לפיל ג'קסון ולא לאף אחד אחר. עד 2022, בו הוא החליט ללכת על סוכן השחקנים לאון רוז, שביקש ממנו אוטונומיה מוחלטת ושקט תעשייתי. זה עבד ובהחלטה הראשונה שלו, הנשיא החדש לענייני כדורסל ויתר על שמות כמו ג'יימס הארדן וקיירי אירווינג, כדי ללכת על ג'יילן ברונסון. הגארד התזזיתי שניגן כינור שני ללוקה דונצ'יץ' בדאלאס ועדיין לא הוביל קבוצה על כתפיו.
ברונסון חתם ל-4 שנים, ורוז, סוכן השחקנים לשעבר שביקש מהאוהדים סבלנות, ידע יותר טוב מכולם שמדובר בווינר של ממש - בנו של שחקן עבר שכבר זכה בשני תארי מכללות עם וילאנובה וממש, אבל ממש שונא להפסיד. "זו ההחתמה החופשית הכי טובה שראינו בשנים האחרונות, ואני אומר את זה כבר הרבה זמן", הזכיר צ'רלס בארקלי ליושבי אולפן ה-NBA לא פעם במהלך סדרת הגמר. ולשם שינוי בארקלי צדק. ברונסון ביקש להביא את חברו לימי וילאנובה, ג'וש הארט. ואחר כך הגיעו עוד ועוד שמות שסייעו בהבאת התואר לתפוח הגדול.
אבל הכל ממש התחבר רק השנה. ברונסון, שנבחר לשחקן הקלאץ' של העונה, סיים את הגמר עם 30 נקודות במשחק 1, הסתפק ב-20 במשחק 2 ואז המשיך עם הצגות של 32, 36 ו-45 במשחק שסגר את הסדרה. מספרים מדהימים של שחקן שפורח בפלייאוף, ככל שמפלס הלחץ עולה. קלאץ' במלוא מובן המילה וה-MVP הכי ראוי שאפשר לבקש. בליגה של ענקים, ברונסון מצטרף עכשיו לשמות כמו סטף קרי ואייזאה תומאס - גארדים נמוכים יחסית, שסחבו את קבוצתם לאליפות בזמן שהיו הכוכבים הגדולים שלהם.
ג'יילן ברונסון (רויטרס)הכוכב שעשה את השינוי
אגב, מרבית הפרשנים חשבו שרוז שילם לו יותר מדי בניסיון לשכנעו להגיע לגארדן באותו קיץ, אבל כיום ברור שזו שטות. בשנה הראשונה ברונסון פרץ קדימה למעמד של כוכב על בניו יורק, ובשנייה הפך לאולסטאר אמיתי. בקיץ 2024 הוא החליט לבוא לקראת המועדון והסכים על הארכה עם חוזה נמוך בכ-100 מיליון דולר מזה המקורי, במטרה שרוז והחברים יוכלו להוסיף חתיכות נוספות לפאזל. וזה מן הסתם עשה את ההבדל כשניו יורק החליטה להחליף את ג'וליוס רנדל בקארל אנתוני טאונס מספר ימים מאוחר יותר.
אז יכול להיות שראש העיר זוהרן ממדאני ינסה לקחת קרדיט על האליפות הזו, אבל מי שבנה את הקבוצה הוא יהודי, סוכנו לשעבר של עומרי כספי וחבר טוב של דייויד בלאט. ברונסון היה רק החלק הראשון בפאזל שעשה בסופו של דבר היסטוריה, וקרדיט מגיע לכל אחד מהשחקנים - כי כל אחד תרם את חלקו בפלייאוף האדיר הזה. פלייאוף שהתחיל בניצחון ביתי ולאחר מכן הפסד בבית ובחוץ, נמשך ב-13 ניצחונות רצופים ו-15 מ-16, חלקם בהפרשי שיא. פלייאוף שכלל כמה קאמבקים מדהימים, כולל זה שהוכתר כגדול אי פעם.
פלייאוף בו ראינו קבוצה שהוכיחה בכל פעם שהיא יודעת לנצח בכל צורה שהיא, באחת מריצות האליפות הכי מרשימות שראינו בשנים האחרונות. אז למי עוד מגיע קרדיט? לג'וש הארט שלא פוחד לקפוץ על כל כדור, למיקל בריג'ס שידע להתעלות בפלייאוף והשכיח (במקצת) את התשלום הגבוה ששילמה עליו ניו יורק. לאו.ג'י אננובי הווינר, שיודע לעשות הגנה והתקפה באותה יעילות. ל-KAT, שידע להתבגר בדיוק בזמן ובדיוק כשחשבנו שזה לא הולך לקרות לעולם.
קארל אנתוני טאונס (רויטרס)אבל גם בזכות ספסל קשוח לא פחות עם שמות כמו לאנדרי שאמט, שכבר היה עם רגל וחצי מחוץ לליגה, מיצ'ל רובינסון הבלתי נגמר, חוזה אלבראדו שהביא איתו האסל מקומי, מיילס מקברייד המוכשר ואפילו ג'ורדן קלרקסון שסיפק כמה סלים חשובים משל עצמו. הכל עבד וכולים נלחמו אחד עבור השני ועבור המטרה הסופית - אליפות. על כולם ניצח מייק בראון, מאמן ותיק שידע להתייעץ בשחקנים כדי להכירם מהרגע הראשון. וכן, כבר כמעט שכחנו אותו, אבל קודמו בתפקיד שלא ידע להשתמש בספסל, טום תיבודו, אחראי גם הוא במידה מסויימת על האליפות הזו, כמי שהפך את הניקס לקבוצת הגנה נושכת ולוחמת.
העתיד שייך לצעירים
לספרס הייתה אפשרות לנצח כל אחד מהמשחקים, אבל הניקס תמיד הוכיחו שיש להם עוד הילוך. תמיד הוכיחו שהם יודעים לסגור משחקים עם החלטות נכונות והרבה קור רוח. "אני לא חושב שאפשר ללמוד יותר מאשר מה שלמדנו בעונה הזו ובעיקר בסדרה הזו", אמר בסיום וומבניאמה. "זה היה מסע קשה, אבל עברנו הרבה שיעורים וזה יעזור לנו בעתיד. אז כן, סן אנטוניו נתנה הרבה סיבות לאופטימיות עבור אוהדיה שהתרגלו להצלחות בשני העשורים הקודמים.
הטקסנים הובילו ב-69 אחוז מהזמן (107 דקות לעומת 56) מול ניו יורק, אבל התקשו בקראנץ' טיים. בעצם, במהלך הפלייאוף הם הפסידו חמישה משחקי בית צמודים (כאלה שהסתיימו ב-5 הפרש ומטה), במה שאולי מספר טוב יותר את הסיפור שלהם. ובכל זאת, אי אפשר לקחת מהם את כל הדברים הטובים שראינו ובסדרות מול פורטלנד ובעיקר מול אוקלהומה סיטי, הם גם הוכיחו שהם יודעים ללמוד מטעויות, ויותר מרשים - גם ליישם במהירות את מה שלמדו. וומבניאמה? "הוא שחקן ענק, אבל הוא יהיה חייב להתחזק כי בפלייאוף ישחקו איתו יותר ויותר קשוח", אמר שאקיל אוניל בהתייחסו לוומבי.
ויקטור וומבניאמה מתוסכל (רויטרס)שאק הרי יודע דבר או שניים על תפקיד הסנטר ועל זכייה באליפויות וכנראה שהוא צודק בדברים שלו. וזו אולי אחת הסיבות בגללן הוא ביצע כל כך הרבה עבירות בלתי ספורטיביות. אבל לספרס יש עתיד מזהיר וככל הנראה נראה אותם במעמד הזה לא פעם בשנים הבאות, עם הידית של דווין ואסל, קור הרוח של סטפון קאסל וההילה של סופרסטאר שמתחזק, דילן הארפר - מי שלדעת רבים קפץ כבר בעונת הרוקי שלו, למעמד השחקן השני הכי טוב בקבוצה. הספרס ילמדו ויישמו מהר את הלקחים מהפלייאוף הזה, אבל בינתיים ראו את ברונסון חוגג אצלם בארנה המתרוקנת כמו שדאנקן עשה בזמנו בגארדן.
צפו: אוהדי הניקס חוגגים את האליפותואנחנו? אנחנו קיבלנו פלייאוף מהסרטים, עם אלופה ראויה ועיר בלי הפסקה שהולכת לחגוג עוד הרבה זמן. ומי יודע, אולי יום אחד, כששני האוהדים מהשורה הראשונה בגארדן, סיינפלד ולארי דייויד, יחליטו - נראה איזה פרק איחוד ונגלה שכל הזמן הזה, קוסטנזה עבד בכלל בניקס וסידר לחבר'ה את התלבושות.