“אם ארנה סלוט עדיין לא הבין זאת, אז הוא צריך להבין מהר מאוד שהאוהדים באנפילד דורשים מהקבוצה שלהם אנרגיה ואינטנסיביות מסוימת”, כך נכתב ב-’BBC’ אחרי ה-1:1 של ליברפול עם צ’לסי. “לעיתים קרובות מדי בבית העונה, לליברפול היה חסר ניצוץ, משהו שהקהל יכול להיאחז בו ולהתלהב ממנו, וגם היכולת לגמור משחקים אחרי שהיא עולה ליתרון”, הוסיפו.
כאשר היא עלתה ליתרון מוקדם מול צ'לסי, שהפסידה בששת משחקי הפרמייר ליג האחרונים שלה, הקבוצה של סלוט הייתה אמורה להשתמש בזה כרגע להשתלט על המשחק ולהבטיח ניצחון חשוב. במקום זאת, היא אפשרה לקבוצה של קאלום מקפרלן, שנמצאת בכושר רע, לחזור למשחק.
"השינוי שעשינו במחצית עזר לנו להיות הקבוצה הדומיננטית יותר במחצית השנייה. היינו קרובים פעמיים", טען סלוט. "אז זה לא הוגן לומר שאני אי פעם אומר לשחקנים שלי לסגת ולא ללחוץ. אם זה נראה כך, זו מעולם לא הייתה הכוונה".
סלאח וסלוט (IMAGO)שער השוויון של אנזו פרננדס עבור צ'לסי אומר שליברפול כבר איבדה 9 נקודות ממצבי יתרון במשחקי בית בפרמייר ליג העונה, הכי הרבה שלה באנפילד מאז 2015/16, כאשר יורגן קלופ החליף את ברנדן רוג'רס כמאמן. "הזהות שלנו היא אינטנסיביות", היה המשפט שטבע פפ לינדרס כשהיה עוזר המאמן של ליברפול תחת קלופ.
המטרה של סלוט הייתה תמיד לעשות דברים בדרכו שלו ולא לנסות להיות כמו קלופ, אבל לקבוצה שלו חסרה כל זהות העונה וכמעט שאין לה אינטנסיביות. "חשבתי שליברפול דווקא פתחה די טוב, כבשה את השער, ואז משם צ'לסי הייתה הקבוצה הטובה יותר. הם עשו לליברפול הרבה בעיות, במיוחד מארק קוקורייה שרץ מאחורי ההגנה", אמר וויין רוני ב"משחק היום". "הקהל היה כמובן קצת עצבני, דבר שכמעט אף פעם לא רואים אצל אוהדי ליברפול. זה מגיע מכך שהם לא חווים את העונה שקיוו לה, ואחרי שהוציאו הרבה כסף".
“נהיה קבוצה אחרת בעונה הבאה”
לא בפעם הראשונה העונה, נשמעו שריקות בוז רמות בסיום למרות שליברפול לא הפסידה את המשחק. חוסר שביעות רצון ברשת הוא דבר אחד, אבל נעשה ברור יותר שגם האוהדים שמגיעים למשחקים מתחילים להיות מתוסכלים. "זה כנראה קשור לכך שלא ניצחנו", אמר סלוט. "זה לגמרי הגיוני שאנשים מאוכזבים אם ליברפול לא מנצחת".
ארנה סלוט (IMAGO)הקשר ראיין חראפנברך הוסיף: "למען האמת, אנחנו צריכים אותם מאחורינו. אוקיי, לא ניצחנו, אבל אני באמת לא חושב שהגיעה לנו התגובה הזו. האוהדים צריכים להיות מאחורינו במשך כל 90 הדקות, כי כשהם היו מאחורינו במחצית השנייה, לחצנו ממש טוב. אנחנו צריכים אותם. אני מקווה שהם לא יעשו את זה שוב בשני המשחקים הבאים".
כשנשאל מאוחר יותר במסיבת העיתונאים אחרי המשחק איך הרגישו שריקות הבוז, סלוט התקשה למצוא את המילים הנכונות באנגלית, אבל אמר: "הייתי רוצה להראות לאוהדים משהו אחר, אבל ברגע זה אנחנו לא מסוגלים. אנחנו מסוגלים להיות קבוצה דומיננטית ולהחזיק יותר בכדור, ואני רוצה לתת להם הרבה יותר סיבות להיות חיוביים ושמחים, ואני בטוח ב-100% שגם הקבוצה רוצה את אותו הדבר. אני משוכנע ב-100% שנהיה קבוצה אחרת בעונה הבאה".
שריקות הבוז בדקה ה-67, כאשר סלוט הוריד את ריו נגומוהה, שסיפק את האיום הגדול ביותר של ליברפול, היו כנראה חזקות יותר אפילו מהקריאות בסיום. סלוט הבהיר מאוחר יותר שלשחקן בן ה-17 היו התכווצויות. "שריקות הבוז הגיוניות לחלוטין כשאתה מוריד שחקן שמשחק טוב, שבישל. אנשים לא מצפים שתוריד את השחקן הזה, וזו לא הייתה הכוונה שלי לעשות זאת", אמר סלוט. "הוא שחקן טוב, אבל אני לא חושב שהוא עדיין ברמה לשחק ב-50 או 60 אחוז ולעשות את ההבדל. ידעתי שברגע שהמספר שלו יופיע, זו תהיה התגובה".