עכשיו, כאשר ארסנל חוגגת אליפות ראשונה מאז 2004, מפתה להגיד שזה שיאו של תהליך. הנה לכם מיקל ארטטה, מאמן שקיבל אשראי לבנות את הקבוצה כפי שהוא רואה לנכון מאז מונה בדצמבר 2019, שידרג אותה בהדרגה, הוציא אותה ממרכז הטבלה, ואחרי 3 עונות רצופות בהן סיימו התותחנים במקום השני, הם טיפסו סוף כל סוף לפסגה.
זו העלילה לכאורה, ותראו אותה מרוחה כך באינספור מאמרים בימים אלה, אבל עובדתית היא לא נכונה, כי זו לא הגרסה הטובה ביותר של ארסנל בעידן ארטטה. עונתה הטובה ביותר הייתה לפני שנתיים, בעונת 2023/24. התותחנים צברו אז 89 נקודות, בעוד העונה יוכלו להגיע רק ל-85 אם ינצחו את קריסטל פאלאס במחזור האחרון. הם כבשו אז 91 שערים, לעומת 69 בלבד העונה, וזה הבדל עצום שמשקף ירידה מהותית ביכולת ההתקפית של הקבוצה. מאזן ההגנה עמד אז על 29 שערי חובה, והעונה המצב דומה עם 26, כאשר לא ידוע כמה כדורים ייכנסו לרשתו של דויד ראייה מול פאלאס.
גם הטענה כי ארסנל הייתה ווינרית יותר העונה בהשוואה ללפני שנתיים תהיה לחלוטין לא נכונה. ב-2023/24 השיגו התותחנים 16 ניצחונות ב-18 המחזורים האחרונים, וניצחו בכל 6 משחקי הסיום. הפסד בודד היה להם בתקופה המדוברת, 2:0 ביתי אומלל מול אסטון וילה באמצע אפריל. העונה שוחזר ההפסד הזה עם 2:1 ביתי מול בורנמות', גם כן באמצע אפריל, וזה לא הסתיים שם. די להזכיר את התיקו המביך מול וולבס בפברואר, שפגע משמעותית בביטחון העצמי של המובילה דאז. ארסנל איבדה הפעם יותר נקודות בשלבי ההכרעה, הייתה הרבה פחות דורסנית, וכמובן הפסידה גם במשחק העונה.
שחקני ארסנל חוגגים (IMAGO)ההבדל הגדול מהאכזבה לפני שתי עונות
ב-2023/24 לא הפסידה ארסנל למנצ'סטר סיטי. היא גברה עליה בלונדון וסחטה 0:0 קריטי בחוץ במרץ, במשחק שביסס אותה כמועמדת ראויה לכתר. העונה היא לא ניצחה אותה. בספטמבר היא כמעט נכנעה בבית, אבל גבריאל מרטינלי נכנס כמחליף מאוחר וקבע 1:1 בזמן פציעות ממסירה של אברצ'י אזה, בשער שחשיבותו רק הלכה והאמירה עם הזמן. לפני פחות מחודש הגיע ההפסד החלק 2:1 במנצ'סטר, שאיפשר לקבוצה של פפ גווארדיולה להפוך לפייבוריטית במירוץ. ארסנל הייתה קרובה מאוד לזרוק את הכל לפח, אלא שמנצ'סטר סיטי עשתה זאת במקומה.
וזה, בגדול, ההבדל החשוב ביותר בין 2023/24 ל-2025/26. אז הייתה מנצ'סטר סיטי בלתי ניתנת לעצירה לאורך חודשים, לא הפסידה מאז דצמבר וסיימה את העונה עם 9 ניצחונות רצופים. ארסנל עשתה את המקסימום האפשרי מבחינתה, אבל המעידה מול וילה עלתה לה בתואר, כי היא הייתה רחוקה 2 נקודות מהפסגה בטבלה הסופית. העונה הייתה הקבוצה של גווארדיולה הרבה פחות טובה, ויש לה כיום 78 נקודות לעומת 91 לפני שנתיים. דווקא כאשר הכל היה לטובתה, היא לא השכילה לשמור את היתרון באיצטדיונה החדש של אברטון, והאקסית הכחולה של ארטטה העניקה לו את המתנה הכי יקרה שאפשר לבקש עם תיקו 3:3.
היומיים האחרונים היו סמליים מאוד בהקשר זה. ארסנל זכתה אתמול רשמית באליפות לא בכוחות עצמה, אלא כי מנצ'סטר סיטי לא ניצחה בבורנמות' במשחק חלש, בו לא הפגינה אנרגיה או אמונה. ושלשום גירדה ארסנל 0:1 על ברנלי משער אותו בישל בוקאיו סאקה בכדור קרן, במה שהתברר כניצחון הקריטי האחרון בדרך להגשמת החלום. כל פרט כאן מספר את הסיפור של העונה. סיטי לא הייתה טובה מספיק, ובוודאי לא ווינרית מספיק ביחס לסטנדרטים שלה. באשר לארסנל, יש כאן 0:1, ברנלי, סאקה וכדור קרן.
פפ גווארדיולה, קבוצתו לא התעלתה הפעם (רויטרס)ניצול מצבים (נייחים) והניצחונות הדחוקים הביאו את התואר
מתוך 25 ניצחונות הליגה של ארסנל העונה, 8 הושגו בתוצאה 0:1. זה המון, וארסנל לא נתנה העונה שואו במשחקים רבים מדי. "ארסנל המשעממת" היה הכינוי שלה בעידן המנג'ר ג'ורג' גרהאם בשנות ה-90, והיו שהשתמשו בו שוב העונה. עם מאגר שחקנים יצירתיים בסגל, ניתן היה לצפות להרבה יותר בכל הקשור להגעה למצבי הבקעה ממשחק פתוח. במקום זאת, ארסנל התרכזה במצבים הנייחים בכלל, ובקרנות בפרט.
השער של קאי האברץ שלשום היה מספר 18 של התותחנים מקרנות העונה – וכך נקבע שיא פרמייר ליג. זה לא חדש, ובעונת 2023/24 כבשה ארסנל 16 שערים מקרנות, אבל אז היה האחוז שלהם מתוך היבול כולו נמוך הרבה יותר. הפעם זו הייתה הדרך המועדפת של התותחנים למצוא את הרשת, ובסך הכל נכבשו 28 שערים ממצבים נייחים. ניקולה ז'ובר הצרפתי הוא האחראי המרכזי לתופעה כמאמן המצבים הנייחים. פעם הוא עבד במנצ'סטר סיטי, אבל הצטרף לארטטה בארסנל ב-2021, ומאז ההרמוניה ביניהם רק הולכת ומשתבחת. השחקנים סומכים מאוד על המצבים האלה, ונגד ברנלי החל סאקה לחגוג עוד לפני שהקרן שלו פגשה את הראש של האברץ.
סאקה היה, באופן טבעי, הרוח החיה מאחורי האליפות הזו, וגם סגן מלך השערים של הקבוצה. העניין הוא כי נדרשו 7 כיבושים בלבד לשם כך, וזה אומר לא מעט על העונה הזו של ארסנל. היה לה סוף סוף חלוץ מרכזי קלאסי בדמותו של ויקטור יוקרש, שהוחתם בקיץ מספורטינג, אבל גם השבדי האימתני עם מספר 14 על הגב הבקיע רק 14 שערים – הרבה פחות מהרצוי. ארלינג הולאנד דוהר בפסגת הדירוג עם 27 כיבושים, כלומר פי שניים בהשוואה ליריבו הסקנדינבי. מנצ'סטר סיטי כולה הבקיעה יותר מארסנל, ומבחינת ההתקפה וההנאה האסתטית סיטי הייתה עדיפה משמעותית. באשר להגנה, זה כבר סיפור אחר.
סאקה חוגג ומצביע על הסמל (IMAGO)סיפור האליפות של התותחנים: ההגנה היציבה והשוער האדיר
כי את האליפות הזו לקחה ארסנל בעיקר בזכות העורף. דויד ראיה הוא שוער מעולה שלא מפסיק להשתפר, ודי מדהים שהוא עדיין לא הדיח את אונאי סימון מהרכב נבחרת ספרד. וויליאם סאליבה הצרפתי וגבריאל הברזילאי הם צמד הבלמים הטוב ביותר בליגה בפער ניכר, ואם הכל ילך כשורה ייזכרו בסופו של דבר כאחד הזוגות הטובים ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי בכלל. 19 פעמים שמרו התותחנים על רשת נקייה במשחקי הליגה, כלומר זה קרה במחצית מהמשחקים. זה נתון חיוני ביותר, וארסנל עשתה זאת בדרך לכל 4 הניצחונות שהשיגו מאז ההפסד במשחק העונה. לפעמים גם פסיקות השופטים היו לטובתה, כמו בהחלטה (המוצדקת) לפסול את השער המאוחר של ווסטהאם לפני שבוע, אז הושג עוד 0:1 מול קבוצת תחתית.
והרי ארסנל נהנתה מאוד מול קבוצות התחתית, אם לא סופרים את המשחק הביזארי נגד וולבס. 53 נקודות היא לקחה מיריבות מהחלק התחתון של הטבלה, ובתחום זה נרשם שיפור מהותי בהשוואה לעונות הקודמות. ארסנל למדה להיות יציבה מאוד נגד יריבות נחותות, גם בזכות המצבים הנייחים, וגם כי היא לא נתנה להן להגיע להזדמנויות. השליטה במרכז המגרש הושגה לרוב בזכות דקלאן רייס, שהשלים כמעט את כל הדקות על הדשא. הוא היה המנהיג, במיוחד כאשר הקפטן מרטין אודגור נעדר בשל פציעה, אבל גם כאשר הנורבגי היה על המגרש. שלד מרכזי יציב היה העוגן באליפות הזו.
דויד ראיה (IMAGO)והיו גם גיבורים נוספים. מרטין זובימנדי הוכיח את עצמו כרכש מצוין עם עבודה שקטה בקישור. לאנדרו טרוסאר היה טוב יותר בחלק הראשון של העונה, אבל את השער החשוב ביותר כבש דווקא נגד ווסטהאם בשבוע שעבר. יוריאן טימבר הצטיין כמגן ימני עם איכויות התקפיות כאשר היה בריא. ריקארדו קלאפיורי הוא מגן שמאלי עם נטיות התקפיות, וגם בלם משובח. מיקל מרינו המשיך לתפקד לפרקים כחלוץ מרכזי מאולתר עד שנפצע במרץ. אזה הפציץ בעיקר בשני מפגשי הדרבי מול טוטנהאם, בה כמעט חתם בקיץ עד שקיבל הזדמנות לשוב לקבוצתו האהובה. גבריאל מרטינלי מיעט לשחק וכבש רק שער אחד – אבל איזה שער!
הדמות הראשית שעל הקווים – מיקל ארטטה עשה זאת
ומעל כולם היה ארטטה. הוא יהיה המאמן עם הקדנציה הארוכה ביותר בפרמייר ליג כאשר גווארדיולה יעזוב את תפקידו, והאליפות הזו רשומה על שמו. הבעלים סטן קרונקה האמין בו לאורך כל הדרך, והבאסקי אחראי גם לשינוי התרבותי במועדון. הוא לא היסס להדיח כוכבים עם אופי בעייתי, והראשון להבין זאת היה מסוט אוזיל. הוא ירש אווירה רעילה למדי, וגרם בהדרגה לסגל להיות מגובש ומלוכד. הוא מנהיג אמיתי, והאליפות הזו היא כבר סוג של פרס על מפעל חיים מבחינתו. ואם התותחנים ינצחו גם בגמר ליגת האלופות בעוד שבוע וחצי, הוא יהיה חתום על העונה הכי גדולה של ארסנל אי פעם.
מיקל ארטטה (רויטרס)כן, היא די משעממת. כן, היא לא הייתה זוכה לו מנצ'סטר סיטי וליברפול לא היו נחלשות. כן, אפשר להפיק מהשחקנים האלה יותר, והסגנון הורע בהשוואה ללפני שנתיים. ובכל זאת, ארסנל היא אלופה ראויה בהתחשב בנסיבות, ולאוהדים ממש לא אכפת מההיבטים השליליים כאשר בצורת בת 22 שנה תמה.