קנדה מארחת את גביע העולם. מי היה יכול לחשוב על כך לפני זמן לא רב? כדורגל לא יכול היה להתחרות בפופולריות עם הוקי קרח וענפי ספורט נוספים, או אפילו עם פוטבול או בייסבול. אבל הנה לכם, זה קורה, וקנדה לא סתם פותחת את הטורניר הביתי באופן חלקי במפגש מול בוסניה בטורונטו היום (שישי, 22:00). היא אפילו שואפת ללכת רחוק יחסית, ואולי להיות הסנסציה הגדולה של הטורניר. למרות ספקות לגבי כשירותם של שחקני מפתח, הציפיות גבוהות בהחלט, גם על סמך התוצאות החיוביות שהושגו עד כה במשחקי הידידות.
גם מקסיקו נוטלת חלק באירוח המונדיאל הנוכחי, וזה סמלי מבחינת הקנדים כי את הופעת הבכורה שלהם בגביע העולם הם ערכו ב-1986. המשחק הראשון שלהם אי פעם היה ביומו השני של הטורניר, בדיוק כמו עכשיו בחלוף 40 שנה. זה קרה בלאון מול צרפת, ואלופת אירופה הנוצצת עמלה קשה מאוד כדי לפצח את הבונקר הקנדי. 79 דקות ארוכות עברו עד שז'אן-פייר פאפן הצעיר הכניע סוף כל סוף את השוער בן ה-20 פול דולאן, שכלל לא הייתה לו קבוצה. הפסד 1:0 היווה סוג של ניצחון עבור הקנדים, ואחרי הטורניר נסע דולאן למבחנים בנוטס קאונטי, אם כי לא התקבל. בשני המשחקים הנוספים, שהסתיימו בהפסדים 2:0 בלבד מול הונגריה וברית המועצות, עמד בין הקורות טינו לטיירי ששיחק אז בעיקר כדורגל אולמות. מדהים, אבל עובדה.
שחקני קנדה (רויטרס)המגן בובי לנארדוצי, בן למהגרים מאיטליה, היה אז הכוכב המוביל בסגל בו היו 3 שחקנים בלבד מאירופה. גלי הגירה ממדינות אפריקה ומרכז אמריקה שינו בתכלית את הנוף בכדורגל הקנדי, וכיום 16 מתוך 26 שחקני הסגל מייצגים קבוצות אירופיות, רובן בליגות בכירות, בעוד כל היתר משחקים בליגת ה-MLS שצוברת תנופה לא מבוטלת. זה עולם אחר לגמרי, ויש אפילו כוכבי על תוצרת קנדה, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני 40 שנה.
למעשה, אלמלא הפציעות היה אלפונסו דייויס יכול להיות אחד הכדורגלנים הבולטים בעולם כיום. למונדיאל הקודם הוא כבר הגיע על תקן שחקן הרכב בבאיירן מינכן, שנתיים וחצי אחרי שזכה בליגת האלופות, והתקווה הייתה כי יצעיד את קנדה לטורניר חיובי מאוד. בפועל, התוצאה הייתה שונה, גם אם למזל היה חלק משמעותי בכך. נגד בלגיה הציגה קנדה יכולת טובה, אבל החמיצה הרבה יותר מדי והפסידה 1:0.
האוהדים הקנדיים (רויטרס)המשחק השני מול קרואטיה החל עם שער מהיר של דייויס, שאכן הפך למבקיע הראשון אי פעם של הנבחרת בגביע העולם, אך בהמשך הדברים השתבשו והקרב הפתוח הסתיים בתבוסה 4:1. לבסוף, הפסידה קנדה גם למרוקו 2:1, ומכיוון שהשער לרשת של האפריקנים היה עצמי, נותר דייויס המבקיע היחיד של קנדה עד כה.
ג’ונתן דייויד בריא ומוכן לקרב
פירוש הדבר הוא כי ג'ונתן דייויד לא מצא את הרשת במונדיאל הקודם. החלוץ המרכזי, צאצא למהגרים מהאיטי שנולד בניו יורק ולכן יכול היה תיאורטית לייצג שתי נבחרות אחרות במונדיאל הנוכחי, היה אז בתחילת הנסיקה שלו במדי ליל. כיום הוא כבר משתייך ליובנטוס, אך המעבר לגברת הזקנה כשחקן חופשי בקיץ שעבר לא הוכיח את עצמו בינתיים בלשון המעטה. דייויד הבקיע 6 שערים בלבד בליגה האיטלקית, בילה יותר מדי זמן על הספסל, ומגיע למונדיאל הנוכחי בכושר לא מזהיר. הוא אמנם מוביל את דירוג הכובשים של קנדה בכל הזמנים עם 39 שערים ב-77 הופעות, אבל הציפיות ממנו היו גבוהות יותר דווקא לקראת המונדיאל הקודם.
קייל לארין (רויטרס)לפחות דייויד בריא ומוכן לקרב. מצבו של דייויס חמור הרבה יותר. הקפטן לא שיחק במדי הנבחרת מאז קרע רצועות בברכו במרץ 2025, כי גם אחרי שהחלים מהפציעה הקשה סבל מבעיות בריאותיות נוספות. במדי באיירן הוא שותף העונה ב-23 משחקים בלבד בכל המסגרות, רובן כמחליף, והוא לא יעמוד כלל לרשותו של המאמן ג'סי מארש במשחק הראשון מול בוסניה היום.
ספקות גדולים יש גם לגבי הבלם מויז בומביטו, ששבר את רגלו באוקטובר ולא שיחק מאז. שחקן אחר כלל לא היה בתמונת ההרכב במצב זה, אך בומביטו הוא מעוז ההגנה של קנדה, ומארש קובע חד משמעית שהעורף מתפקד הרבה יותר טוב כשהוא על הדשא. גם ניס סבלה רבות מחסרונו העונה, ואף נקלעה לקרבות תחתית שכמעט הובילו לירידה לליגה השנייה בצרפת. בנבחרת מקווים שהוא יהיה כשיר לפחות למשחק השני, ובינתיים משתדלים להתמקד בשחקנים הבריאים, וגם בגאווה הלאומית.
חברו של דניאל פרץ יעשה חיל?
כי הרי גם לפוליטיקה יש משקל עצום במונדיאל הזה. הארגון המשותף היה אמור ליצור הרמוניה בין 3 המדינות הגדולות בצפון אמריקה, אך התנהלותו של דונלד טראמפ הרסה לחלוטין את האידיליה, והתחושות בקנדה כלפי השכנה מדרום קשות מאוד. זה העמיד את מארש האמריקאי באור הזרקורים, והמאמן לא הסתיר את סלידתו מנשיא מדינתו. מארש שר את ההמנון הקנדי בהתלהבות גדולה, וחגג בהפגנתיות את הניצחון על ארצות הברית במשחק על המקום השלישי בליגת האומות של צפון אמריקה במרץ 2025.
טייג'ון ביוקנן (רויטרס)התוצאה באליפות צפון אמריקה, המכונה גולד קאפ, לפני שנה הייתה עגומה יותר – הפסד בפנדלים לגואטמלה ברבע הגמר. לאחר מכן, הפסידה קנדה פעם אחת בלבד ב-11 משחקי ידידות, אך יחד עם זאת השיגה רק 5 ניצחונות, ורוב היריבות לא היו חזקות במיוחד. למעשה, ההכנות למונדיאל הביתי לא מעניקות אינדיקציה מובהקת לגבי מוכנותה של קנדה, וההיעדרות האפשרית של דייויס ובומביטו מקטינה משמעותית את הסיכוי של קנדה לזהור במלוא הדרה. למרות שהכוכבים הגדולים מנוסים יותר בהשוואה למונדיאל הקודם, ניתן לגרוס כי מצבה של הנבחרת פחות מבטיח.
ייתכן שזה יאפשר לשחקנים קצת פחות מתוקשרים לתפוס את הבמה המרכזית. קייל לארין, חברו של דניאל פרץ לסאות’המפטון, הוא סגן מלך השערים של קנדה בכל הזמנים עם ניסיון עשיר בבשיקטש ומיורקה. איסמעל קונה, יליד חוף השנהב, מגיע אחרי עונה חיובית בקישור ססואולו בליגה האיטלקית. טייג'ון ביוקנן נכשל באינטר, אך עצם העובדה שהגיע לשם אומרת לא מעט, והוא מככב כיום בוויאריאל. עלי אחמד היה ממצטייני העונה של נוריץ' בליגת המשנה, ומוסיף המון יצירתיות באגף השמאלי גם אם דייויס לא יהיה שם.
מטרת המינימום – להגיע יותר רחוק מארה”ב
כולם ביחד שואפים לתהילה בשבועות הקרובים. בבית נוח יחסית ובמגרשה הביתי, אמורה קנדה להתגבר על כל הקשיים ולרשום היסטוריה בכל מקרה. היא חייבת להשיג נקודות ראשונות בגביע העולם, תחגוג כנראה ניצחון ראשון, אמורה לעלות לשלב הבא, ומשם אפשר רק להסתכל קדימה באופטימיות. מטרת המינימום חייבת להיות להגיע רחוק יותר מארצות הברית, וזה בהחלט אפשרי.