ביום חמישי תלבש מקסיקו חג. 40 שנה אחרי המונדיאל הקודם על אדמתה, היא שוב מארחת את גביע העולם, והפעם מתכבדת הנבחרת להשתתף במשחק הפתיחה – הרי ב-1986 הכבוד הזה היה שמור לאלופת העולם. במשחק הראשון שלהם גברו אז המקסיקנים על בלגיה, ובאופן כללי היה זה טורניר נפלא מבחינתם. אי אפשר לשכוח את השער של מנואל נגרטה בחצי מספרת בשמינית הגמר מול בולגריה, אך המסע נעצר לצערם ברבע הגמר מול מערב גרמניה. הנבחרת בחולצות הירוקות הייתה עדיפה אז, אך לא הצליחה להבקיע וסיימה את דרכה בדו קרב פנדלים.
חבייר אגירה זוכר את היום ההוא היטב. הוא היה הקשר המרכזי הדומיננטי, המנוע שחיבר את כל חלקי הקבוצה. היה לו משחק טוב, אבל בדקה ה-100 בהארכה הוא ספג כרטיס צהוב שני והרס למקסיקנים את הסיכוי לרמוס את הגרמנים ששיחקו בנחיתות מספרית מאמצע המחצית השנייה. הפספוס הזה מלווה אותו עד היום, וכמאמן הנבחרת הוא שואף לתקן את המעוות וללכת רחוק יותר מרבע הגמר. במונדיאל הנוכחי, זה כבר יהיה הניסיון השלישי שלו.
הראשון היה ב-2002, אז סיימה מקסיקו מעל איטליה בשלב הבתים ורצתה להיות הסוס השחור, אבל הפסידה לפתע 2:0 ב"דרבי" לארצות הברית בשמינית הגמר. השני היה ב-2010, אז השתתפה מקסיקו במשחק הפתיחה מול דרום אפריקה שישוחזר כעת. היא השיגה 1:1, סיימה במקום השני בבית לפני המארחת, אבל פגשה את ארגנטינה בשמינית הגמר, וזה היה אתגר קשה מדי, והקדנציה השנייה של אגירה הסתיימה בטונים מעט צורמים. עכשיו, בקדנציה השלישית, זו ההזדמנות האחרונה שלו להותיר חותם של ממש בגיל 67.
חאבייר אגירה (רויטרס)העניין הוא כי מקסיקו לא העפילה לרבע הגמר מאז אותו טורניר ביתי ב-1986. זה תמיד נגמר בשמינית הגמר, גם כאשר הציגה הנבחרת יכולת נהדרת עם סגלים מצוינים. המקרה הכואב והמאכזב ביותר היה ב-1998, אז הציתה מקסיקו את הדמיון וגרמה לחובבי כדורגל ניטרלים רבים להתאהב בה. עם השוער הנמוך והצבעוני חורחה קאמפוס, הכוכב המשוגע קואוטמוק בלאנקו שהמציא את קפיצות הקנגורו עם הכדור, החלוץ הבלונדיני לואיס הרננדס והסופר סאב חסוס ארייאנו שתמיד נכנס כמחליף והביא למפנה, היא השיגה קאמבקים מפוארים. מקסיקו חזרה מפיגור במחצית כדי לנצח את דרום קוריאה 1:3, מחקה פיגור כפול בדרך ל-2:2 מול בלגיה, ועשתה אותו דבר גם ב-2:2 נגד הולנד משער של הרננדס בזמן פציעות. ואולם, דווקא כאשר עלתה ליתרון מול גרמניה בשמינית הגמר, היא הפסידה בסופו של דבר 2:1, וכולם ירדו מהמגרש בדמעות.
הנקמה בגרמניה על כל ההפסדים הוגשה במוסקבה במשחק הראשון במונדיאל 2018. מקסיקו ניצחה 0:1 בלוז'ניקי, בין היתר בזכות תצוגת תכלית של גיירמו אוצ'ואה בשער, והתוצאה גרמה בסופו של דבר להדחת אלופת העולם דאז בשלב הבתים. אלא שמקסיקו עצמה הובסה בידי שבדיה במשחק האחרון בבית, סיימה כתוצאה מכך במקום השני בלבד והלכה למפגש מול ברזיל בשמינית הגמר במקום להתמודד נגד שווייץ. לפיכך, העסק נגמר שוב בשמינית הגמר – בפעם השביעית ברציפות.
אוצ'ואה (רויטרס)בטורניר הקודם הייתה אמורה מקסיקו לעלות לשמינית בפעם השמינית ברציפות, אך זה לא עלה בידה בנסיבות דרמטיות. בהתחשב בעובדה כי פולין הפסידה לארגנטינה 2:0 במחזור הנעילה בבית, הייתה מקסיקו זקוקה לניצחון בהפרש 3 שערים על סעודיה כדי להקדים את הפולנים במקום השני. היא הובילה 0:2 וחיפשה נואשות את השער השלישי, אך במקום זאת ספגה בעצמה בזמן פציעות, וכך הודחה בשלב הבתים לראשונה מאז 1978.
סוף לאכזבות?
עבור האוהדים שעשו את הדרך הארוכה לקטאר זו הייתה טרגדיה ספורטיבית. באופן מסורתי, הקהל של מקסיקו הוא אחד הטובים בעולם, ועשרות אלפים מלווים את הנבחרת לכל מקום בעולם, אך הם גם מפעילים לחץ עצום על השחקנים, ולעתים אפילו עלולים לשרוק להם בוז במקרים של כישלונות. זה נכון במיוחד באצטדיון האגדי אצטקה במקסיקו סיטי. קשה לדמיין אווירה ביתית וחמה יותר, אבל אם החבורה בירוק מפשלת, התגובה עלולה להיות קשה מאוד. אגירה הוותיק יודע זאת טוב מכולם, והוא כבר ספג לא מעט ביקורות לאורך הקריירה הארוכה שלו כשחקן וכמאמן.
התוצאות קריטיות, והאיש על הקווים יעשה את הכל כדי להשיג אותן. בניגוד למאמנים מקסיקנים אחרים שדוגלים בכדורגל ראוותני, אגירה ידוע כשמרן עם סגנון מבוקר. מחויבות, נחישות ולחימה חשובים עבורו יותר מאשר ההיבטים האסתטיים, והוא לא מסתיר זאת כלל. "בגביע העולם מנצחים לא בזכות יופי אלא בזכות אופי", הוא אומר ודורש מחניכיו להשאיר את הכל על המגרש. הקשר האחורי אריק לירה הוא התגלמות הגישה של המאמן, ולכן מקומו בהרכב מובטח בכל מקרה. "מי שמגיע לאצטקה בניסיון לנצח אותנו חייב למות. אני חייל של אגירה שמוכן למלחמה", הצהיר כוכב קרוס אסול לא מכבר.
שחקני מקסיקו חוגגים (IMAGO)זו גם הרוח של הקפטן אדסון אלבארס, שיחצה במונדיאל הנוכחי את רף 100 ההופעות בנבחרת. הוא מגיע לטורניר אחרי שהחמיץ את רוב העונה בפנרבחצ'ה בשל פציעה, וכשירותו מוטלת בספק מסוים לקראת משחק הפתיחה, אבל אם יעלה לכר הדשא הוא יהיה חייל נאמן נוסף למען האומה. בעצם, זה מאפיין את רוב השחקנים של הסגל הנוכחי. הוא לא נוצץ במיוחד, אין בו שחקנים ראוותנים שמושכים את העין כמו בלאנקו, ואת החוד מוביל חלוץ מרכזי קצת מיושן בדמותו של ראול חימנס, אבל זו יחידה מגובשת שמפעילה לחץ מצוין ללא כדור, מצטיינת במשחק מעברים ויכולה גם להיות התקפית מאוד, במיוחד כאשר שני המגנים דוהרים קדימה.
חוץ מזה, יש לה יהלום צעיר חריג, מעין התשובה המקסיקנית ללאמין ימאל כי הוא הצטיין בדרך לזכייה באליפות צפון מרכז אמריקה לפני שנה עוד בגיל 16. כיום חילברו מורה "כבר" בן 17, ויש הרואים בו אחד המנהיגים של הנבחרת. מדברים על הפליימייקר המחונן שצמח באקדמיה של טיחואנה במונחים של אחד השחקנים המוכשרים ביותר שנולדו במקסיקו אי פעם. אם יעז אגירה לשלוח אותו בהרכב כבר במשחק הפתיחה, הוא עשוי להפוך במהרה לאחד הסיפורים המדוברים ביותר של הטורניר כולו, אך מצד שני לא מומלץ להפיל תיק כה כבד על כתפיו הצנומות.
כך או כך, מקסיקו חולמת על רבע גמר לפחות. זה מה שהיה בטורניר הביתי הקודם, והמטרה היא לשחזר ואז לשפר את ההישג. במכונת הנוכחית, קל הרבה יותר לעבור את שלב הבתים, אך לאחר מכן הדרך דווקא ארוכה יותר, ויש גם אופציה לעוף בשלב 32 האחרונות שלא היה קיים עד כה. אפשר לעשות היסטוריה בכל הכיוונים, והקמפיין הזה מתחיל מול דרום אפריקה באצטקה.