יש נתונים סטטיסטיים שעשויים להטעות, על אף היותם נכונים לגמרי. עובדה היא כי אף מאמן זר לא זכה מעולם במונדיאל. אפשר להסיק מכך כי רק מאמן מקומי מסוגל להצעיד את נבחרתו להנפת גביע העולם, וקל למצוא טיעונים שתומכים בטענה כזו. הכרת הכדורגל המקומי לעומק, מנטליות זהה והזדהות עמוקה עם האומה בהחלט עשויות להועיל לכל מאמן במשימתו. ואולם, התבססות על הנתון ההיסטורי הזה שגויה לגמרי הסתברותית, כי המדגם נמוך מאוד. למאמנים זרים מעטים מאוד היה סיכוי לזכות בגביע העולם כי כמעט ולא היו כאלה.
8 נבחרות הצליחו לזכות במונדיאל עד כה. ברזיל תמיד הגיעה לגביע העולם עם מאמן ברזילאי, ארגנטינה מינתה רק מאמנים ארגנטינים, גרמניה תמיד הייתה עם מאמן גרמני, לאיטליה היו רק מאמנים איטלקים, אורוגוואי באה אך ורק עם מאמנים אורוגוואים. המאמן הזר היחיד בתולדות ספרד, הלניו הררה הארגנטיני-צרפתי, לא הדריך אותה במונדיאל. זה נכון גם לגבי המאמן הזר היחיד בתולדות נבחרת צרפת, שטפן קובאץ' הרומני שכשל במוקדמות מונדיאל 1974. נותרה אנגליה, שיצאה בתחילת המילניום להרפתקאות עם סוון גוראן אריקסון השבדי ב-2002 וב-2006 ועם פאביו קאפלו האיטלקי ב-2010. זה הסתיים באכזבות, אך לא יהיה נכון לקפוץ מכאן למסקנות מרחיקות לכת.
באופן כללי, מאמנים זרים בהחלט מסוגלים לזכות בתארים בינלאומיים. אוטו רהאגל הגרמני היה זה שהוביל את יוון למדליות הזהב הסנסציוניות ביורו 2004 למרות שלא הייתה לו כל זיקה לכדורגל היווני קודם לכן. חורחה סמפאולי זכה בקופה אמריקה עם נבחרת צ'ילה ב-2015, והתבסס על היסודות שהונחו על ידי מרסלו ביילסה הארגנטינאי. סוגיית ההתאמה קריטית ביותר, והמונדיאל הקרוב יהיה מסקרן ביותר בהקשר זה כי יש ריבוי מאמנים זרים בנבחרות צמרת שרואות את עצמן מועמדות לזכייה.
קרלו אנצ’לוטי – ברזיל
הרעיון המהפכני ביותר שייך לנבחרת ברזיל שהימרה על קרלו אנצ'לוטי. ההתאחדות רדפה אחרי המאמן האיטלקי הוותיק בנחישות, עוד כאשר הוא עבד בריאל מדריד ולא התכוון לעזוב את המשרה ביוזמתו. נשיא ההתאחדות אורלנדו רודריגס הכריז בתחילת 2023, מיד בתום הפיאסקו ברבע גמר המונדיאל הקודם, כי אנצ'לוטי הוא המאמן המועדף מבחינתו כדי לרשת את טיטה. הוא טען כי ינהל משא ומתן מזורז עם ריאל כדי לשחרר את האיטלקי מהחוזה במהלך השנה, אך זה לא הצליח – והמטרה הייתה להמתין לתום ההתחייבות בקיץ 2024. בתקופה זו מילאו ראמון מנזס ופרננדו דיניז את תפקיד המאמן הלאומי של ברזיל באופן זמני, וחיממו את הכיסא עבור האיטלקי.
קרלו אנצ'לוטי (רויטרס)המהלך ספג מהלומה קשה בדצמבר 2023, כאשר אנצ'לוטי האריך את חוזהו בריאל עד 2026, ולמעשה פסל את המחשבות על הגעתו לברזיל. כתוצאה מכך, מונה דוריבל ג'וניור למאמן הקבוע של ברזיל, וכאשר זכה אנצ'לוטי באליפות ובליגת האלופות ב-2024, נדמה היה כי יישאר בסנטיאגו ברנבאו לפחות עד אחרי המונדיאל. המציאות הייתה שונה, והברזילאים מעולם לא זנחו את האופציה לאור כשלונותיו של דוריבל ג'וניור. הוא פוטר אחרי התבוסה 4:1 לארגנטינה במוקדמות בתחילת השנה שעברה, ובמאי 2025 הוכרז סוף כל סוף אנצ'לוטי כמושיע המיוחל של סלסאו.
האם הוא מסוגל להיות כזה? האיטלקי מעולם לא עבד בברזיל, או בדרום אמריקה בכלל, קודם לכן, אבל יש לו היכרות מעמיקה עם הברזילאים בקבוצותיו. אחרי הכל, הוא טיפח את קאקה לסופרסטאר במילאן בה עבד בין היתר גם עם קאפו, ובריאל מדריד היו לו יחסים מעולים עם הכוכבים הברזילאים הרבים. רודריגו ואדר מיליטו יחמיצו את המונדיאל בגלל פציעות, אבל ויניסיוס יהיה שם, וכך גם אנדריק. מאידך, היעדר ניסיון בסיסי בעבודה עם נבחרות יהיה בעורכיו של המאמן הוותיק, כי מדובר בשני תפקידים שונים בתכלית. התוצאות והיכולת בשנה הראשונה שלו לא היו מזהירות, ויש סימני שאלה רבים לגבי הסגל שזומן בו אין אפילו פליימייקר טהור אחד.
שאלה נוספת נעוצה בניימאר, שזומן למרות שאינו כשיר ולא שיחק בנבחרת מאז 2023. אנצ'לוטי נכנע ללחץ הציבורי העצום שכלל גם את רצונם של שחקני הנבחרת עצמם להיות לצידו של הכוכב הגדול, ואנצ'לוטי יידרש לניהול עדין ונכון של חדר ההלבשה. כישוריו כדמות אבהית ורגועה עזרו לו מאוד בחלק הקדנציות בקבוצותיו, ובעיקר בריאל, אך עדיין לא בהכרח הכינו אותו באמת לאתגר שמצפה לו עם ברזיל בגביע העולם, כי זו הרפתקה ייחודית מאוד.
ניימאר (IMAGO)תומאס טוכל – אנגליה
ספק אם תומאס טוכל הבין עד הסוף את מהות העבודה כמאמן נבחרת אנגליה כאשר קיבל את ההצעה להחליף את גארת סאות’גייט. הוא עבד בצ'לסי במשך יותר משנה, ואפילו זכה עם הכחולים בליגת האלופות, אבל זה לא ממש הכין אותו לגלי הביקורת מצד התקשורת והאוהדים. כי מאמן אנגליה תמיד יהיה הכי מושמץ ועבודתו תמיד תיבחן בזכוכית מגדלת. גם סאות’גייט עצמו, שהיה על סף זכייה בשתי אליפויות אירופה ועלה עוד קודם לכן לחצי גמר גביע העולם ב-2018, לא היה פופולרי במיוחד. הסגנון שלו נתפס כמשעמם, בחירת ההרכבים והסגלים גרמה לאינספור חילוקי דעות, והעובדה כי לא זכה במדליות הזהב בסופו של דבר הפכה אותו בעיני רבים ללוזר.
והוא עוד היה אנגלי. מי בכלל העלה בדעתו לתת את התפקיד הזה לגרמני? יורגן קלופ עוד היה מתקבל בזרועות פתוחות על ידי אחוז ניכר מהאנשים, אבל אדם אפרורי כמו טוכל? זה כבר מוגזם, עוד לפני שהתברר שסגנונו לא מלהיב יותר בהשוואה לסאות’גייט, ובחירת הסגלים שלו מתסכלת הרבה יותר מסאות’גייט. כעת הוא השאיר בבית את קול פאלמר ואת פיל פודן, לא ספר את טרנט אלכסנדר ארנולד עוד יותר מסאות’גייט, ונדמה כי כל המטרה היא לספק את הכדורים להארי קיין. אין עוררין על כך שהקפטן הוא מגדולי החלוצים בדורו, אבל דרשוה גם תוכנית אלטרנטיבית.
תומאס טוכל נראה מיואש (IMAGO)איך שלא תסתכלו על זה, רק זכייה תהפוך את טוכל לדמות אהודה בממלכה. אם ישבור בצורת בת 60 שנה ויהפוך למאמן הזר הראשון אי פעם להניף את הגביע, שמו יירשם באותיות זהב בדפי ההיסטוריה, אבל הציפיות נמוכות למדי – בניגוד לטורנירים הקודמים.
רוברטו מרטינס – פורטוגל
וגם לפורטוגל יש מאמן זר. זו לא הפעם הראשונה בתולדותיה, כמובן. למעשה, בשני המקרים הקודמים בהם העפילה פורטוגל לחצי הגמר היו לה מאמנים זרים – אוטו גלוריה ב-1966 ופליפאו סקולארי ב-2006. העניין הוא כי שניהם היו ברזילאים, כלומר דיברו פורטוגלית כשפת אם. ואולי ספרדית דומה יחסית לפורטוגלית, אבל המקרה של רוברטו מרטינס שונה בתכלית. חוץ מזה, הענקים הברזילאים קיבלו את התפקיד בזכות הישגיהם. גלוריה אימן את בנפיקה, פורטו וספורטינג, כלומר הכיר את הכדורגל הפורטוגלי לעומק. סקולארי היה אלוף עולם עם ברזיל ב-2002 וידע היטב כיצד להכין את הנבחרת לגביע העולם.
רוברטו מרטינס וכריסטיאנו רונאלדו (IMAGO)מה האיכויות של מרטינס? טוב, הוא הגיע לחצי הגמר ב-2018 עם נבחרת בלגיה, ויש לו ניסיון באימון נבחרת מובילה. מאידך, כמעט כל האוהדים היו משוכנעים שהוא לא ידע להשתמש בדור הזהב של השדים האדומים והרס את ההזדמנות הגדולה. ההדחה בשלב הבתים ב-2022 היוותה אקורד סיום צורם לקדנציה בעייתית, והבחירה של ההתאחדות הפורטוגלית להפקיד את הדור הנפלא שלה בידיו תמוהה, קל וחומר כאשר יש מספר כה רב של מאמנים פורטוגלים נהדרים. האם יש לכך קשר כלשהו לניסיון לרצות את כריסטיאנו רונאלדו? אין לדעת, אבל למרטינס צפוי אתגר קשה אם הוא מעוניין לשכנע את האוהדים בהתאמתו.
רודי גרסיה – בלגיה
באשר לבלגיה, היא הימרה על מאמן זר שלישי ברציפות. אחרי עידן מרטינס, הגיע הגרמני הצעיר דומניקו טדסקו ונכשל באופן מוחלט ביורו 2024. כעת זה תורו של רודי גרסיה הצרפתי לנצל את שאריות דור הזהב ולשלב את הצעירים הנהדרים שפורצים לבמה המרכזית. מבחינה תרבותית, גרסיה מתאים לבלגיה הרבה יותר מאשר מרטינס וטדסקו שהסתכסך עם טיבו קורטואה וגרם לו לעזוב את הנבחרת. שוער ריאל מדריד חזר לעבוד עם הבוס החדש ללא בעיות, וניכר כי גם קווין דה בריינה נהנה ממנו בינתיים. האם זה מספיק? בלגיה כבר לא נחשבת למועמדת אמיתית לזכייה, אבל אולי זה דווקא יפעל לטובתה.
רודי גרסיה מאוכזב (רויטרס)מרסלו ביילסה – אורוגוואי
חוץ מזה, את אורוגוואי מדריך לראשונה בגביע העולם מאמן זר, ועוד איזה מאמן. מרסלו ביילסה בכבודו ובעצמו מגיע למונדיאל השלישי בחייו, אחרי הודח בשלב הבתים עם ארגנטינה הפייבוריטית ב-2002 והצית את הדמיון עם צ'ילה ב-2010. בקרב האוהדים הייתה בהתחלה התלהבות גדולה סביב הזר השני אי פעם בהיסטוריה של הנבחרת – והרי הראשון היה כושל.
מרסלו ביילסה (רויטרס)דניאל פסארלה, שהניף את גביע העולם כקפטן ארגנטינה ב-1978, עזב עוד במהלך קמפיין המוקדמות של מונדיאל 2002 בטונים צורמים למדי. ככל שחלף הזמן, צבר גם ביילסה ביקורות לא מחמיאות כלל, וכיום הגישה כלפי המנטור בן ה-70 רעילה למדי. בחירת הסגל שלו הותירה המון סימני שאלה, הסגנון לא מספיק אטרקטיבי עבור מאמן שבנה נבחרת צ'ילה פנטסטית, ויש החוזים לו כישלון בקנה מידה משמעותי.
האם אחד מהם יעשה היסטוריה? הנתון הסטטיסטי נגדם, אבל חשוב לזכור שאין לו משמעות מעשית. בטורניר הנוכחי יש לו מדגם הרבה יותר מייצג, ויהיה מעניין לראות כיצד הזרים מנסים להשפיע על הנבחרות הגדולות באור הזרקורים.