מארק-אנדרה טר שטגן כבר ראה כמעט הכל בקריירה שלו. אליפויות, לילות קסומים בליגת האלופות, סרט קפטן על הזרוע ומעמד של אחד השוערים הגדולים בדורו. אבל העונה האחרונה הפכה למסע מוזר, כואב ובעיקר כזה שאיש בברצלונה לא באמת ידע איך לאכול. בתוך פחות משנה, הגרמני מצא את עצמו עובר ממעמד של סמל במועדון לשחקן שאף אחד כבר לא באמת יודע מה לעשות איתו.
זה התחיל עם הפציעות. טר שטגן התקשה לחזור לעצמו מבחינה פיזית, איבד רצף משחקים ובעיקר איבד את המקום הברור שלו במערכת. בברצלונה החליטו ללכת לכיוון חדש בין הקורות, עם ז'ואן גארסיה שסומן כשוער העתיד של המועדון ו-וויצ'ך שצ'סני שנשאר כאופציה מנוסה לגיבוי. פתאום, מי שהיה במשך שנים הפנים של עמדת השוער בברצלונה, מצא את עצמו מחוץ לתמונה.
בינואר האחרון הגיע הניסיון להציל את העונה. טר שטגן עבר בהשאלה לג'ירונה בתקווה לקבל דקות משחק, לחזור לעצמו ובעיקר לשמור על חלום המונדיאל עם נבחרת גרמניה. המעבר הזה נראה בתחילה כמו הזדמנות מושלמת. קבוצה תחרותית, סביבה מוכרת, כדורגל התקפי שמתאים לו, ובעיקר מקום שבו יוכל להרגיש שוב שחקן מרכזי.
מארק-אנדרה טר שטגן (רויטרס)אלא שגם שם, הכל הסתבך במהירות. אחרי שני משחקים בלבד במדי ג'ירונה, השוער נפצע שוב, הפעם בשריר הירך האחורי. הפציעה הייתה קשה, דרשה הליך רפואי ממושך ובעצם סיימה לו את העונה. במקום לחזור לעצמו, טר שטגן שוב מצא את עצמו בחדרי טיפולים, רחוק מהמגרשים ועם סימני שאלה גדולים יותר מאי פעם.
האירוניה הייתה כמעט בלתי נתפסת. בזמן שברצלונה המשיכה להיאבק בצמרת ולבנות את עצמה מחדש, ג'ירונה התרסקה בדרך לירידת ליגה. דווקא השוער שהניף אליפויות בקריירה שלו, הפך לשחקן הראשון אי פעם שזוכה באליפות ויורד ליגה באותה עונה. נתון ביזארי, כמעט בלתי אפשרי, אבל כזה שמתאר בצורה מושלמת את השנה המשוגעת שעברה עליו.
גם ברגעים הקשים, טר שטגן נשאר דמות אהובה בחדר ההלבשה. אחרי התיקו מול אלצ'ה שהוריד סופית את ג'ירונה לליגה השנייה, הוא ירד לדשא במונטיליבי כדי לחבק ולעודד את השחקנים השבורים. למרות ששיחק בקושי פעמיים, הוא ניסה להיות שם בשבילם עד הרגע האחרון. זו הייתה סצנה שהזכירה למה לאורך השנים הוא תמיד נחשב לאחד המנהיגים השקטים והאהובים בכדורגל האירופי.
לקח אליפות וירד ליגה באותה עונה. מארק-אנדרה טר שטגן (IMAGO)הבעיה הגדולה מבחינת ברצלונה היא שהסיפור הזה רחוק מלהסתיים. לטר שטגן יש חוזה עד 2028, והוא עדיין אחד המשתכרים הבכירים ביותר בסגל. מבחינה מקצועית, במועדון כבר לא באמת בונים עליו, אבל מבחינה כלכלית קשה מאוד למצוא פתרון. מעט מאוד קבוצות מוכנות לקחת על עצמן שכר כזה, בטח כשברקע יש רצף פציעות מדאיג ושוער בן 34 שמתקשה להישאר כשיר.
בברצלונה קיוו שג'ירונה תהפוך לפתרון ארוך טווח. הייתה מחשבה על השאלה נוספת לעונה הבאה, אולי אפילו ניסיון להשאיר אותו שם בצורה קבועה. אלא שירידת הליגה חיסלה את האפשרות הזאת לחלוטין. ג'ירונה לא יכולה להרשות לעצמה חוזה כזה בליגה השנייה, וגם מבחינת טר שטגן, מעבר כזה כבר לא באמת רלוונטי לקריירה שלו.
המצב הפך לכאב ראש עצום עבור דקו וההנהלה. הקיץ הזה אמור להיות משמעותי מאוד עבור ברצלונה, שרוצה להתחזק במספר עמדות ולבצע מהפכה נוספת בסגל. אלא שכל אירו חשוב תחת מגבלות הפייר פליי, והשכר של טר שטגן ממשיך לשבת כמו משקולת כבדה על התקציב. גם אם רוברט לבנדובסקי עוזב ומשחרר מקום בתקרת השכר, הסיפור של השוער הגרמני עדיין תוקע חלק גדול מהתוכניות.
השכר של טר שטגן תוקע. האנזי פליק ודקו (ברצלונה)מי שמסבך עוד יותר את העניינים הוא טר שטגן עצמו. למרות הכל, הוא לא ממהר לעזוב. בסביבתו מדברים על רצון להישאר בברצלונה, או לפחות להמשיך בקטלוניה בגלל עניינים אישיים ומשפחתיים. מבחינתו, הוא עדיין מרגיש מחובר למועדון שבו בילה יותר מעשור מהקריירה שלו. עבורו, ברצלונה היא בית, לא רק תחנה מקצועית.
בין סמל ל"בעיה"
וזה אולי הדבר שהכי קשה לראות בסיפור הזה. טר שטגן הגיע לברצלונה ב-2014 ממנשנגלדבאך תמורת 12 מיליון אירו בלבד. לאורך 12 שנים הוא הפך לאחד השוערים הגדולים בתולדות המועדון, זכה בתארים, סיפק הצלות בלתי נשכחות והיה חלק מרכזי בדור האחרון של ברצלונה הגדולה. עכשיו, פתאום, מדברים עליו במונחים של "בעיה", "נטל" או אפילו "תפוח רקוב".
גם החלום הגדול שלו התרסק בדרך. טר שטגן קיווה שהמעבר לג'ירונה יחזיר אותו לתמונת נבחרת גרמניה לקראת המונדיאל הקרוב, אבל הפציעה חיסלה את הסיכוי הזה לחלוטין. יוליאן נגלסמן כבר השאיר אותו מחוץ לסגל האחרון, וכעת נראה שהוא יצטרך להתחיל הכל מחדש, אם בכלל יצליח לחזור לרמות הגבוהות.
מחוץ למונדיאל. טר שטגן (IMAGO)בברצלונה, בינתיים, מסתכלים קדימה. המועדון מאמין בז'ואן גארסיה, ממשיך לטפח את דייגו קוכן וארון יאקובישווילי הצעירים, ואיניאקי פנייה חוזר מהשאלה. בכל פעם שמסתכלים על תמונת השוערים במועדון, ברור יותר ויותר שאין באמת מקום לטר שטגן בפרויקט החדש שנבנה שם.
ובכל זאת, יש משהו טרגי במיוחד בדרך שבה הסיפור הזה מתפתח. כי טר שטגן לא עזב את ברצלונה אחרי ירידה ביכולת או עימותים גדולים. הוא פשוט נשחק. הגוף התחיל לבגוד בו, המועדון התקדם לכיוון אחר, והזמן עשה את שלו. זה קורה כמעט לכל שחקן גדול בסוף הדרך, אבל במקרה שלו, המעבר היה חד, אכזרי ומהיר במיוחד.
כעת נותר לראות מי תהיה הקבוצה שתיקח עליו הימור. ייתכן שברצלונה תיאלץ שוב להשתתף ברוב שכרו כדי להוציא אותו להשאלה נוספת, בדיוק כפי שעשתה בג'ירונה. ייתכן גם שהסאגה הזאת תימשך עד הימים האחרונים של חלון ההעברות. אבל דבר אחד כבר ברור: העונה האחרונה שינתה לחלוטין את המעמד של טר שטגן, והפכה את אחד הסמלים הגדולים של ברצלונה לדמות הכי מורכבת ולא פתורה במועדון.