לא רק המספרים: דאגה בריאל מדריד מבלינגהאם

מעטים השחקנים שפתחו את הקריירה שלהם בקבוצה חדשה בצורה פנומנלית כמו ג'וד בלינגהאם בעונתו הראשונה בריאל מדריד. בעיקר בחודשים הראשונים, מיצב את עצמו האנגלי כמנהיג המוחלט של הקבוצה, כיסה על חסרונו של קארים בנזמה עם שערים מכריעים, והפך לגורם המרכזי בהתקפה הלבנה.

היכולות הטכניות, הפיזיות והיכולת להיות מכריע עם שערים ובישולים הפכו אותו בן רגע לכוכב על וכמועמד מובהק לכדור הזהב, עד שהמחצית השנייה של העונה של ויניסיוס ג'וניור החלה לגנוב את ההצגה ולהעביר את אור הזרקורים מהאנגלי לברזילאי.

בלינגהאם זכה בתארים וזכה להכרה, גם אם התחושה הייתה שהפוטנציאל האמיתי שלו עדיין לא מוצה. עם זאת, העונה הנוכחית שלו, בדומה לקבוצה כולה, מלבד חריגים כמו קיליאן אמבפה, הייתה מאכזבת.

בלינגהאם (רויטרס)

הקשר ההתקפי לא הצליח להתאקלם באופן מלא לשיטה של קרלו אנצ'לוטי, ובמהלך העונה נצפה לא פעם מתוסכל מהחברים לחוד, ובעיקר מוויניסיוס, בשל קבלת ההחלטות שלהם בשליש האחרון של המגרש. הירידה ביכולת באה לידי ביטוי גם בנתונים הסטטיסטיים: עד כה שיחק 51 משחקים (שמונה יותר מכל העונה שעברה), אך הבקיע רק 13 שערים ובישל 13 נוספים, רחוק מה-23 שערים ו-14 הבישולים שרשם בעונה הקודמת.

דווקא במשחקים הגדולים ובשלבים המכריעים, בלינגהאם היה חסר. הוא לא הופיע בצמד המשחקים מול ארסנל, נעלם בגומלין שמינית הגמר מול אתלטיקו מדריד, סבל מהרחקה בגביע המלך, ולא השפיע כלל בקלאסיקו האחרון של העונה מול ברצלונה.

מעבר לנתונים היבשים, הדאגה האמיתית מגיעה מהתחושות ומשפת הגוף של בלינגהאם לאורך העונה. לא פעם נראה מותש לחלוטין, נשען על ברכיו לנשום אוויר, גם כאשר המשחק היה עדיין באמצע המחצית הראשונה.

ג'וד בלינגהאם (רויטרס)

כנראה כתוצאה מהעייפות המצטברת, קבלת ההחלטות שלו נפגעה, והוא פספס מספר מצבים טובים שהיו יכולים לעזור לקבוצה. בלינגהאם של העונה הוא עדיין שחקן טוב, אך נמצא שנות אור מהיכולת המבריקה של העונה הקודמת. הירידה ביכולתו נראית לעין, ונראה שהיא נובעת גם מהלחץ המתמשך במערך הלחץ הלא אפקטיבי של ריאל, מה שגרם לו לבצע מאמצים פיזיים רבים, לרוב לשווא, ולבזבז אנרגיה יקרה. בלינגהאם נראה מותש וזקוק לאיפוס בקיץ הקרוב, אך גם להגדרה מחודשת של עצמו כשחקן.

האנגלי כבר לא יכול להיות מלך השערים של הקבוצה, התואר הזה עבר לאמבפה. ובכל זאת, הצמא לשערים עוד בוער בו, הוא ממשיך לדחוף קדימה בכל הזדמנות, ולעיתים נראה כמעט אובססיבי לניסיון לשחזר את ימי הזוהר מהעונה החולפת. לכן ברור שבלינגהאם כבר לא יכול להיות גם "קשר קלאסי". תפקיד חופשי בקישור, לצידם של שני שחקנים הגנתיים, או מיקום כקשר התקפי מובהק, תואם הרבה יותר לתכונות שאפיינו את גרסתו המצליחה בדורטמונד.

ג'וד בלינגהאם (רויטרס)

כעת מוטלת האחריות למצוא לו את התפקיד הנכון על כתפיו של צ’אבי אלונסו, אך גם בלינגהאם עצמו חייב לעשות את חלקו. עליו להפסיק להיות מקובע על כיבוש שערים בכל מחיר, לדאוג לחזור לכושר גופני מקסימלי, ולהימנע ממאמצים מיותרים ומעייפים בזמן משחקים. כמו כן, עליו להתרחק ממלחמות מילוליות ומחוות מיותרות, עם חבריו לקבוצה, עם שופטים או יריבים, ולזכור את הדבר שבזכותו פרח: מערכת היחסים שלו עם הכדור.