אנו בעיצומו של יום השואה היום (שלישי), יום שאיתו מגיעים גם הסיפורים שחייבים להכיר ולשמוע, כשלא מעט כאלה מכילים בתוכם גם ספורט. דוד סיבור בן ה-91, יליד ברטיסלבה בצ’כוסלובקיה, הוא ניצול שואה, אך גם מאמן נבחרת ישראל בשחייה ושופט שחייה לשעבר. בהמשך, הפך לפרשן בכיר ושידר מהמשחקים האולימפיים בקול ישראל. דוד עלה לדבר אתמול בתוכנית “שיחת היום” של ONE.
איך אתה מרגיש ביום הזה קודם כל?
”אני לא שוכח, וזה הסיפור. ביולי אהיה בן 92, אך אני מבין, מדבר ומופיע גם בצ’כיה בדברים שקשורים לשואה. מחר אני מופיע גם ב-11:30 במכון וינגייט. אני טס מפראג ב-20:00 בהזמנת שר החוץ הצ’כי שהזמין אותי לבוא איתו לישראל לרגל יום השואה, אז אני נוסע איתו. בינתיים סידרו לי הרבה פגישות של ‘זיכרון בסלון’.
“אני לא יודע מה זה ילדות. מלחמת העולם פרצה כשהייתי בן 5 והלכתי לביה”ס יהודי כשהייתי בן 6, ואחרי חצי שנה אמרו לנו שאנחנו צריכים להפסיק. אז התחלתי להתחבא אצל משפחות נוצריות, ושם היו לי דברים לא רק מרגשים, אלא גם מצחיקים. לדוגמה, אצל משפחה אחת בישוב ליד ברטיסלבה, האוכל היה מאוד גרוע, אבל הילד שלהם הזמין אותי לאסוף מלפפונים בקיץ. פתאום באים שניים גרמנים ושואלים אותי אם מישהו נמצא בבית, התברר שמישהו סיפר שיש יהודים. אז אמרתי להם ‘כן ההורים שלי’. ואז הם נכנסים והבן שלידי אומר לי תעשה משהו, כי אחרת ייקחו אותך. אני רואה שיש מאחורי הבית חלון גדול, אני שם מריצה וקופץ מהחלון בין החזירים לתוך הזבל שלהם. אני ניצלתי בזכות החזירים.
“אני רוצה להזכיר את הסוף. בסוף אני נמצא אצל משפחה אחרת, שכנים שלנו מהעבר. בשנת 1944 אני בן 10, פתאום באו אליי ההורים ואבא נתן לי שעון חדש ליום ההולדת, ואז הם הולכים וחוזרים שוב כעבור שבוע. אמא אמרה לאבא שהשעון שלי לא בסדר, ולקחו לי את השעון. כעבור כמה ימים בעלת הבית אמרה לי שלקחו את אמא, וזה היה מצב קשה. ואז אבא עומד בדלת ורואה שיחידה צבאית גרמנית יורדת מההר ומושכת תותח מתנועע. הוא אמר שהם בורחים מהרוסים. כעבור שעה, ירדה עוד קבוצת חיילים רכובים על סוסים”.
דוד סיבור (חגי מיכאלי)סוף המלחמה והטורניר המיוחד אליו הוזמן
ושם הבנת שזה נגמר?
”ואז באה יחידה עם סוסים. המפקד שלהם רואה שמישהו עומד בדלת ומסתכל, הוא יורד מהסוס, פותח מהדלת ושואל את אבא שהבין רוסית ‘מי אתה?’. ואבא ענה לו בגאווה: “אני יהודי”. ואז הקצין תופס אותי, מחבק אותי, מנשק לי את הראש ואומר לי ‘אני גם יהודי’. אז יהודי הציל יהודים. כל היתר קשה לציין. אמא חזרה ממחנה הריכוז בסוף מאי והחזירה לי את השעון”.
יום השואה מוזכר כמו שצריך בעולם?
”אתה נכנס לעניין שונה. אני מוזמן הרבה מאוד, גם לגרמניה הוזמנתי לטורניר כדורגל בפרנקפורט. שלוש קבוצות שבכל קבוצה יש גם מוסלמים, והם באים לשמוע אותי כי אני מספר את סיפור השואה. הם יושבים על הדשא ואני מספר. ביום שישי יש קבלת שבת עם 400 איש, כלומר בהחלט עדיין מדברים על זה והסיפורים עדיין עוברים מפה לאוזן גם בימים כאלה”.