יום הזיכרון הוא יום שמלא במחשבות על כל החללים שהלכו ובפרט על מאי נעים ז"ל, שאני מכיר אישית והייתה כמו אחותי הקטנה. זהו יום להגיד תודה על שהם נתנו מעצמם בשביל העם שלנו ולהעריך את הקיים שאני נמצא וחי. אבל למען האמת, כשזה נוגע למאי? כל יום בשבילי מהווה זיכרון ממנה שלא אשכח לעולם.
באמת שאני לא יודע מאיפה להתחיל לדבר עליה. אני מכיר אותה מגיל 0 בגלל המשפחות והקרבה בין סבא שלי, יצחק שום, לסבא שלה, שלמה שרף, שהם החברים הכי טובים שנים והמשפחות גדלו ביחד. גדלנו ביחד כל החיים. תמיד היינו בחופשות יחד או שהייתי בא אליהם הביתה וסתם רובצים בספה או מציקים לאחותה שלי. זה היה הכיף שלנו.
היא התעניינה בכדורגל בגלל הרצון שאצליח ובטח בגלל אחיה טל, שאני בטוח שהיא רואה אותו היום בשמיים ושמחה על העונה המדהימה שהוא חווה, אבל למען האמת? הכדורגל לא עניין אותה, אלא רק ההצלחות שלנו. זה לא באמת משנה מה הייתי עושה, היא פשוט רצתה שאצליח.
לא מאמין שמישהו בכלל העז לעשות לה משהו רע
היו משחקים שלי, שהיא השתדלה לעקוב אחריהם והייתה רואה בטלוויזיה ויש לי תמונה שאני לא אשכח בחיים: היה לי קלף סופרגול והיא הייתה מסתובבת איתו בתוך מגן המסך של האייפון שלה וזה הכי ריגש אותי בעולם.
קמתי באותו יום שבת יחסית מאוחר בסביבות השעה 10 עשר בבוקר וראיתי באינסטגרם שמחפשים את מאי. בשנייה הבנתי שקרה משהו ענק במדינה ושמאי הייתה בנובה. ישר הלב ציפה, קיווה וחשב שהיא איתנו כי ילדה כמותה? היא האחרונה שמגיע לה דבר כזה נורא.
טום ומאי ז"ל (פרטי)אני עד היום לא מאמין שמישהו בכלל העז לעשות לה משהו רע. באותו הרגע שהודיעו לי שהיא נרצחה הייתי אצל סבתא שלי בבית ולא הצלחתי לקום מהרצפה. נסעתי אליהם הביתה והייתי שם לאורך כל האזכרה.
יומיים לפני השבעה באוקטובר, הייתי בבית שלה ביום ההולדת של טל אח שלה. זה כ"כ מדהים לראות את זה במבט לאחור, אבל באותו הערב פשוט לא זזנו אחד מהשנייה בקטע מוגזם. היינו כל הערב ביחד ישבנו ודיברנו. אז לפחות אני מברך על זה שהייתה לי סוג של חוויה אחרונה איתה שתיזכר לי לכל החיים. אני מתגעגע אליה הכי בעולם.
החיוך שלה זה הדבר הכי ממכר שהכרתי. היא פשוט הייתה בנאדם מחבק ואוהב ותמיד נתנה תחושה שאתה הכי חשוב לה בעולם. הייתה לה נתינה אין סופית ותמיד הערצתי אותה על זה. רציתי להיות טוב כמותה. אין יום שאני לא חושב עליה: אני מרגיש אותה איתי ביום יום ובכל צומת דרכים בחיים שלי.
מרגש. טל נעים מקדיש את השער לאחותו מאי נעים ז"ל (אלכס בוך, מדיה מכבי הרצליה)עד היום, באוטו שלי, הריחן נושא את התמונה שלה ככה שזו נחמה מסוימת: שגם אם היא לא נמצאת כבר איתנו אני יכול לראות אותה מולי כל יום. ברגעים שקשה לי אני תמיד מדמיין את החיוך שלה וזה נותן לי כוחות.
במירוץ חד משמעית הרגשתי השגחה מלמעלה ממנה
לפני התחלת המירוץ למיליון, אף אחד כמעט לא ידע שאני טס והיו לי הרבה התלבטויות אם ללכת על זה. גם בגלל הפציעה הקשה שעברתי שהובילה לכך שאטוס למעשה בלי ברך וגם בגלל השינוי שזה יעשה לי בחיים.
כשהייתי צריך ייעוץ דיברתי איתה הרבה בראש שלי כי גם כשהיא הייתה בחיים, היא הייתה אשת סוד שלי. אחד מהשיקולים לנסוע היו שהרגשתי שאני רוצה לעשות את זה גם בשבילה. שם במירוץ חד משמעית הרגשתי השגחה מלמעלה ממנה והיא ליוותה אותנו שם בכל רגע ורגע ואני מקווה מאוד שהיא גאה בנו.
קשה לדבר על מאי בלשון עבר. מי שלא מכיר אותה, פשוט לא יבין איזו ילדה היא הייתה אבל אני חושב שהדבר שהכי מאפיין אותה ועבר לאנשים שהכירו אותה בראש היה הנתינה שלה, העזרה לכל אחד וההקשבה לכל אחד.
טום שלח (שחר גרוס)אני מתקשה עם השפה אנגלית ולא אשכח שכל הזמן רציתי ללמוד ולהשתפר והייתה תקופה שהיא כל ערב הייתה שולחת לי 20 מילים באנגלית שנלמד ולאחר מכן היא הייתה בוחנת אותי. זה היה כ"כ חשוב לה וזאת דוגמה קטנה לדברים שהיא הייתה עושה ולא הייתה חייבת לעשות.
היא רק רצתה לעשות טוב לעולם ולסובבים אותה וזכיתי בה, גם אם לא לכל החיים. אני מקווה שאי שם למעלה, עם החיוך שלה, היא עושה טוב בשמיים להרבה אנשים שנמצאים איתה וזוכים להיות בקרבתה.
הביא אל הכתב: תומר חבז