ביברס נאתכו נפרד באופן רשמי מכדורגל מקצועני בראיון מרגש לערוץ היוטיוב של פרטיזן בלגרד, אחרי כמעט שבע שנים במועדון הסרבי, במהלכן הפך לאחד השחקנים האהובים על הקהל ולאחד מסמלי התקופה. הקשר הישראלי דיבר על הפרידה המרגשת, החיבור למועדון ולקהל, המשפחה, המנטליות שניסח לעצמו לאורך הקריירה וגם על הרצון להמשיך לתרום לפרטיזן גם מחוץ למגרש.
"רציתי שישפטו אותי לפי האדם שאני"
איך הרגיש עבורך ערב הפרידה?
"הפרידה הייתה מושלמת. אם זה היה יום עבודה רגיל בעיר אני בטוח שהאצטדיון היה כמעט מלא, אבל גם ככה שבע השנים האלה הראו לי את התמונה האמיתית. בפרטיזן תמיד סובלים, אבל תמיד מראים כמה המועדון הזה גדול. האוהדים הגיעו כדי לחלוק לי כבוד, המועדון ניסה לארגן הכול ברמה הכי גבוהה וזה היה אותנטי ומלא ברגש מהרגע הראשון ועד האחרון. לא יכולתי לבקש פרידה טובה יותר".
מה היה חשוב לך להשאיר אחריך לאורך הקריירה?
"לאורך כל הקריירה חשבתי מה אשאיר אחריי ומה אנשים יזכרו ממני כשאפרוש. אני מגיע מכפר קטן בישראל ושייך לעם הצ'רקסי, שלא היה מוכר במיוחד בארץ בזמנו. מגיל צעיר אמרו לי שאני צריך לייצג את העם שלי. אבא שלי תמיד אמר לי שאני לא מייצג רק את עצמי, אלא גם את המשפחה והעם שלי. לכן כבוד הוא הדבר הכי חשוב עבורי. כשאתה נותן כבוד לאנשים, הם מחזירים לך אותו".
ביברס נאתכו בנבחרת (רדאד ג'בארה)מה הכי ריגש אותך בערב הזה?
"כשהלכתי למגרש עם הילדים שלי אמרתי לעצמי ליהנות מהרגע. כשהסתכלתי להם בעיניים וראיתי את הברק הזה, שם הכל התחיל. אחר כך ראיתי את אמא שלי ואת אשתי, שתי הנשים שסבלו איתי הכי הרבה לאורך השנים, והרגשתי שהמעגל נסגר".
"לכבוש במשחק האחרון? אי אפשר לבקש יותר"
חלמת גם לכבוש במשחק הפרידה?
"לא באמת חשבתי על זה. פשוט רציתי ליהנות. ראיתי את הכדור הולך לצד, הבנתי שהמגן יחזיר אותו פנימה וניסיתי את המזל שלי. תודה לאל שזה נכנס. לכבוש במשחק האחרון בקריירה? אין יותר טוב מזה".
איך נולדה חגיגת השער על שלט הפרסום?
"נמניה טריפונוביץ' רץ לידי וצעק לי: 'תעלה, תעלה'. הייתי כל כך אמוציונלי שלא הבנתי מיד למה הוא מתכוון, אבל כשעליתי הבנתי שזה המקום. אחר כך חבר אמר לי שכל הקריירה ידעתי להיות במקום הנכון בזמן הנכון".
מה הרגשת כשהמועדון העניק לך את טביעת הרגל בבטון?
"זה כבוד עצום מהמועדון. ראיתי לאחרונה את סאשה איליץ', שהוא האגדה הכי גדולה של פרטיזן. להיות באותה שורה איתו בכל דבר זה משהו ענק עבורי".
ביברס נאתכו (שחר גרוס)"הילדים שלי שרים שירי פרטיזן בבית"
למה החיבור שלך לפרטיזן היה כל כך מיוחד?
"מהשנייה הראשונה הרגשתי חיבור למועדון. אולי זה בגלל המנטליות של האוהדים, אבל הרגשתי חלק מהמועדון מהרגע הראשון. אני מרגיש כאילו נולדתי כאן. כשאני נכנס הביתה ושומע את הילדים שלי שרים שירי פרטיזן בסרבית, אני מבין מי אנחנו באמת".
מה ניסית להעביר לדור הצעיר במועדון?
"הדור של היום שונה. לפעמים דברים מגיעים להם בקלות מידי וזו הבעיה. תמיד היה לי חשוב להשאיר לכל שחקן משהו ממני, מילה, זיכרון או פעולה. שיגידו בעתיד: 'את זה למדתי מנאתכו'. מנטליות היא הדבר הכי חשוב. כישרון יכול להביא אותך לפסגה, אבל לא להשאיר אותך שם".
איך השתנתה ההתמודדות שלך עם הפסדים לאורך השנים?
"כשהייתי צעיר בישראל, אחרי הפסד הייתי גמור ליומיים. אף אחד לא היה מתקרב אליי. אבל בצסק"א מוסקבה ראיתי אגדות כמו האחים ברזוצקי, איגור אקינפייב וסרגיי איגנשביץ'. הם היו מפסידים, נותנים הכל, אבל מיד אחר כך ממשיכים הלאה. זה שינה לי את המנטליות".
אתה רואה את עצמך ממשיך בפרטיזן גם בעתיד?
"התוכנית שלי היא להישאר בבלגרד עם המשפחה לפחות לעוד שנה. אני בטוח שנשב עם המועדון ונדבר כשהרגשות יירגעו קצת. אני רוצה לעשות משהו רציני, לא רק לשבת במשרד ולהגיד שאני חלק מפרטיזן. אני רוצה באמת לעזור ולתרום גם מחוץ למגרש".