שולחנות עפים, פורטוגל ונטע: רמי גרשון נחשף

רגע לפני הראיון המסכם עם רמי גרשון, שמונה לאחרונה לסקאוט במערך המקצועי תחת ליאור רפאלוב, המציאות הישראלית הכתה בנו. אזעקה תפסה אותנו בכפר גלים, ויחד עם השחקנים והצוות המקצועי ירדנו מהדשא לכיוון המרחב המוגן.

בימים כתיקונם, אולי גרשון היה בוחר לקיים מסיבת עיתונאים נוצצת לרגל פרישתו, אבל נראה שבימים אלה, כשהראש נמצא גם במלחמה וגם במשפחה ובילדים, גרשון מסכם קריירה נפלאה בארץ ומעבר לים בדיוק כפי שהיה כשחקן: בצניעות ובשקט. גרשון מדבר על הכל ל-ONE: הפציעה שהכניעה את הגוף, המנטליות האירופית, התפקיד החדש והבחירה להישאר בצל. ראיון פרידה מהדשא. 

רמי, זו מציאות מטורפת לגמרי. אני בא לראיין אותך על פרישה ובמקום זה אנחנו נכנסים לממ"ד.
"כמה שנים אתה במקצוע? אז כזה עוד לא היה לך. אתה מבין מה סידרתי לך? לעצם העניין, מבחינה קבוצתית אנחנו לצערנו כבר מתורגלים, עברנו תקופות כאלה. כל הצוותים במועדון עובדים כדי לעשות הסברה לזרים ולחבק אותם, ואני שמח שאנחנו במצב טוב מהבחינה הזו. מבחינה אישית, אשתי נתקעה בחו"ל לשבועיים, מה שאילץ אותי להיעזר בחמותי ובגיסתי. יש שיגידו שאפילו היה שיפור בתנאים (צוחק), אבל נטע הצליחה ברוך השם לחזור לארץ, חזרנו לשגרה ואני התחלתי להגיע יותר לכפר גלים. עושים את המקסימום במצב הקיים וכולי תקווה שבסוף המלחמה נדע שיש עתיד טוב יותר לנו ולילדים שלנו. אם זה מה שנדרש כדי לייצר עתיד טוב, אנחנו מוכנים לספוג ולעמוד בזה בגבורה".

רמי גרשון פותח את הממ"ד (עמרי שטיין)

בדרך כלל ראיונות פרידה כוללים מסיבת עיתונאים, קצת דמעות. פספסת את זה.
"אני אדם שפחות אוהב את הראיונות והפוקוס. מצד שני, היה לי הרבה זמן לעכל את הפרישה. אני מאוד שלם עם הצעד, יודע שעשיתי את המקסימום שלי. אני פורש בגלל פציעה שקרתה לי במשחק מול מכבי תל אביב. נתתי הכל בשיקום כדי שזה יצליח, אבל בסוף החלטתי להתקדם. אני מרגיש כאן בן בית, אוהבים ומעריכים אותי וזה הכי חשוב מבחינתי".

"החלטתי להקשיב לגוף"

ב-15 בדצמבר 2025 עמדת על הדשא בסמי עופר בטקס הפרישה. מה היה הרגע המדויק באותו בוקר שבו הלב אמר "די", למרות שהראש אולי רצה עוד?
"היה שלב בשיקום שבו היו עליות וירידות. הייתי אמור לרוץ וראיתי שאני פשוט לא מצליח. עובר עוד יום, ואני מנסה לדחות את החזרה בעוד שבוע ושבועיים, אבל הרגשתי זרמים ברגל. לא הצלחתי בכלל להתקרב לכוח שיש לי ברגל ימין לעומת שמאל, וכמה שעבדתי – זה לא התקדם. בשלב מסוים החלטתי להקשיב לגוף. תמיד כששאלו אותי 'עד מתי תשחק?', אמרתי שעד שלא אוכל ללכת. אני חושב שלפרוש בגיל 37 זה מכובד, למרות שבטופ העולמי רואים היום שחקנים שמושכים עוד. אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר, במיוחד על כך שזה קורה במכבי חיפה".

עברת פציעות קשות בקריירה, בשריר הירך, בברכיים. כמה מהפרישה היא החלטה מקצועית וכמה היא כניעה של הגוף לכאב?
"ידעתי תמיד להשתקם ולחזור, אבל בשנים האחרונות הפציעות מצלקות ומורידות אותך, כי ידעתי מראש מה אני הולך לעבור וכמה זה קשה. מבחינה מקצועית, ידעתי בכל שנה להיכנס בשלב מסוים לרוטציה ולשחק טוב. בבוקר המשחק מול מכבי ת"א הייתי משוכנע שהתסריט יחזור על עצמו: אשחק, אהיה טוב ואחזור להיות אותו רמי גרשון שכולם מכירים, זה שנשאר בהרכב עד הסוף. למרות שהיו כאלה ש'הפרישו' אותי בכל שנה, לא התרגשתי. התרכזתי בעבודה וחיכיתי בסבלנות לרגע שלי. הפעם זה לא צלח; בדקה ה-5, משום מקום, קרעתי את הגיד של השריר האחורי. אבל בסדר, אני שלם עם מה שעשיתי  גם לטוב וגם לרע".

איך נראה הבוקר הראשון שלך כ"אזרח"? יש תחושת ריקנות או הקלה?
"אני שומע הרבה חברים שאומרים שביום שאחרי הפרישה יש תהום, אבל אצלי, מהרגע שזה קרה עברתי לכובע אחר. השגרה שלי היום מאוד עמוסה. כמובן שחסר לי הדשא, אבל אני לא נופל לזה כי אני מאוד עסוק. במקצוע הסקאוטינג תמיד יש עבודה, אין סוף לצפייה ולמעקב, גם אם היינו 30 אנשים בצוות. אני נמצא בתפקיד מאתגר עם אחריות גדולה".

יד ימינו של רפאלוב

קיבלת את תפקיד הסקאוט. מה הטיפ הראשון שנתן לך ליאור רפאלוב כשנכנסת למשרד, ועד כמה ההשפעה שלו הייתה מכרעת?
"אני לא יודע אם ליאור לא היה כאן באיזה תפקיד הייתי, אולי בכלל לא. ליאור הוא ראש המערך, ומעבר לזה שאנחנו חברים טובים לאורך השנים, יש בינינו חיבור מצוין. אנחנו רואים את המשחק דרך אותן משקפיים, כך שהחיבור היה טבעי. גם ליאור נמצא בשנה שבה הוא לומד ועובר השתלמויות בחו"ל. יש במערך גם את יזהר קישון, שעובר לתפקיד אחר במועדון ועוזר לי. באופו טבעי יש עוד דברים שאני נוגע בהם כי זה האופי שלי  אני עוזר בצוות השיקומי, הפיזיולוגי, עם התזונאית. לפעמים אני נותן את ה'אני מאמין' שלי לגבי משחק ההגנה לצוות המקצועי. אני נהנה לעזור, יש לי ניסיון ואני מאוד רוצה לתת מעצמי".

רמי גרשון. "לי ורפאלוב יש חיבור מצוין" (עמרי שטיין)

בשורה התחתונה, מכבי חיפה של העונה לא הולכת לאליפות. עד כמה זה צורם לך כאיש מערך?
"אין ספק שהיינו רוצים להיות במקום אחר לגמרי, זה לא סוד. גם כשחקן וגם עכשיו בתפקיד שלי, אני לא מסתכל על מה שהיה, אלא חושב איך ומה צריך כדי להשתפר. אני לא יכול לחשוף כרגע את האסטרטגיה שלנו, אבל זה משהו שאנחנו קמים איתו בבוקר והולכים לישון איתו".

מה מייחד אותך כסקאוט? יש לך עין חדה?
"אני מקווה שיש לי עין חדה. החוזקה העיקרית שלי ושל ליאור היא שבגלל ששיחקנו הרבה שנים בחו"ל עם מאות שחקנים, היכולת שלנו להגיע באופן אישי לכל שחקן היא קלה יותר. דרך ההיכרות שלנו הצלחנו להגיע לכל מועמד. קח לדוגמה את ליאור, אם הוא לא היה מכיר אישית את בטאיי ובנסון, אני לא חושב שהיינו מצליחים להביא אותם. זו נקודת פתיחה טובה יותר שיש לי על אנשי מקצוע אחרים. לא היה שחקן שהגיע בתקופה שאני עובד ולא ראיתי אותו. אנחנו רואים שעות של שחקנים. החודש הייתי אמור לצאת להשתלמויות באירופה, אבל בגלל המלחמה זה נדחה. המוטיבציה גדולה".

אין חרטה שלא משכת עוד עונה אחת, אולי בליגה פחות לחוצה, רק כדי לסיים עם טעם של שער או ניצחון גדול?
"האמת, לא יצא לי לחשוב על זה. יכול להיות שמצד אחד כן, אבל מצד שני אני רואה חברים שסיימו את הקריירה במקום הרבה יותר נמוך ובקבוצות קטנות. אני ברוך השם בן 37 ונמצא במועדון הכי גדול בישראל עם הישגים יפים. אני פורש ממקום גבוה מאוד. מעולם לא נהניתי מחיי התהילה, מה שהניע אותי זו המוטיבציה להצליח, וזה בדיוק מה שאני עושה היום".

רמי גרשון. "אני פורש ממקום גבוה מאוד" (עמרי שטיין)

הפרק הבינלאומי: מגנט ועד סלטיק

עשית חיל באירופה. מה היו הרגעים הכי גדולים שלך שם?
"האליפות עם גנט היא האירוע הכי גדול. עשינו הישג היסטורי בעונה מטורפת. ליגת האלופות, ליגה אירופית, זו הייתה תקופה מדהימה".

התחושה היא שלא זכית להערכה מספקת בישראל על ההישגים האלה, בזמן שהיום כל שחקן שיוצא לחו"ל מקבל כותרות ענק. זה הציק לך?
"שואלים אותי את זה הרבה. לא אשקר, תמיד נחמד לקבל הכרה, אבל מי שמכיר אותי יודע שזה פחות העסיק אותי. היה לי חשוב יותר שאני מביא כבוד למשפחה ולחברים שלי ששמחו עבורי, וזה סיפק אותי. אני מסכים שכל שחקן רוצה יח"צ, בטח כשהוא בחו"ל, אבל לא שאלתי את עצמי למה זה ככה".

שיחקת בסלטיק, מועדון עם עוצמות מטורפות. מה למדת שם על הלחץ לנצח שעזר לך אחר כך במכבי חיפה?
"המסע שלי בסלטיק הוא משהו שאני פחות זוכר לטובה מבחינה אישית, כי זו הייתה תקופה שפחות הצלחתי בה מקצועית. אבל הייתי חלק מקבוצה שזכתה בתואר והתחברתי לעיר ולאנשים. אחד הדברים שלקחתי משם, במיוחד מניל לנון, היה הטירוף. אם היינו יורדים למחצית בתיקו מול קבוצה בינונית, הוא היה הופך שולחנות. ממש הופך את השולחן עם החטיפים. לא היה שחקן שלנון לא 'התהפך' עליו, כולל עליי. מצד אחד הוא היה יכול להיות החבר הכי טוב, ומצד שני  אם אתה לא עושה משהו טוב, הוא ב-200 קמ"ש עליך".

ניל לנון. "היה הופך שולחנות, עם אוכל והכל" (רויטרס)

מי החלוץ הכי קשה ששמרת עליו? זה שגרם לך להגיד "וואו, אני חייב להשתפר?
"יש שניים. הראשון הוא דייגו קוסטה מנבחרת ספרד, ששיחקתי מולו בקדנציה של אלישע לוי והפסדנו 4:0. השני הוא מתיאס סוארס ששיחק באנדרלכט והיה ברמה גבוהה מאוד. אמנם שיחקתי מול חלוצים גדולים יותר, אבל מול שניהם היה לי קשה במיוחד".

היית ממליץ לבלם צעיר היום, כמו ליסב עיסאת, לצאת לבלגיה, או שהליגה הישראלית של 2026 היא כבר פלטפורמה מספיק טובה?
"חד משמעית כן. ליסב נמצא בסיטואציה שונה, הוא במועדון גדול ויכול לעשות מפה קפיצת מדרגה גדולה. אני תמיד נותן את הדוגמה שלי לעומת ענאן חלאילי: אני יצאתי מקבוצה קטנה ולקח לי שלוש שנים לעשות את קפיצת המדרגה באירופה. חלאילי, לעומת זאת, יצא ממועדון גדול כמו מכבי חיפה ועשה קפיצה ענקית למועדון שקנה אותו בהרבה כסף. בסוף, אם יש לך מוסר עבודה ורצון להצליח, אתה תגיע. לשחקנים שיכולים לצאת לחו"ל אני ממליץ, למרות שמכבי חיפה זה אירופה לכל דבר".

מה הרגע הכי "ישראלי" שקרה לך בחדר ההלבשה בבלגיה?
"בסטנדרד ליאז' הקפטן שלנו, יילה ואן דאם, היה חובב ישראל מושבע. הוא מאנטוורפן ומכיר הרבה ישראלים. בכל בוקר הוא היה נכנס לחדר ההלבשה עם מילה חדשה בעברית ונותן לנו להרגיש בבית. כשאני, דודו ביטון ומאור בוזגלו היינו שם יחד, הוא תמיד היה זורק לנו מילים וזה היה נחמד מאוד. וכמובן, באליפות של גנט, הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לאבא שלי ביציע, לקחת את דגל ישראל ולחגוג כשאני עטוף בו. רואים את זה בתמונה ההיסטורית של האליפות". 

ענאן חלאילי. "תמיד נותן את הדוגמה שלי ושלו" (IMAGO)

איך שמרת על המנטליות האירופית גם כשחזרת לביצה המקומית, שבה התקשורת והקהל הרבה יותר חסרי סבלנות?
“הייתי שם 8 שנים וזה הרגיש לי טבעי. אחד הדברים שעזרו לי שהגעתי לאירופה עם מנטליות אירופאית. אבא שלי מגיל קטן דחף אותי לעבודה ולמשמעת עצמית. אם תשאל עליי אנשים שהיו איתי יגידו לך שתמיד הייתי שחקן טוב, לא הכוכב של הקבוצה, אבל תמיד הייתי מקצוען ושחקן של מאמן שלא מקצרים לעולם ועושה הכל טיפ טופ בלי עגולי פינות. הדור שלי ושל אחרי הם מאוד כאלה. השחקן הישראלי היום שבר את הסטיגמה של פעם ועובד הכי נכון והכי מקצועי שניתן" .

המדים הלאומיים והשער מול פורטוגל

השער שלך מול פורטוגל ב-2013, ב-3:3 המפורסם. זה היה שיא הקריירה?
"אם אני צריך לבחור רגע אחד גדול שאני מעביר לילדים שלי, אלו אותן 15 שניות שבהן אני קופץ, נוגח ורואה את הכדור ברשת. דופק חצי ניתור ורואה את כל היציעים הופכים להר געש כחול. זה היה שיכרון חושים. השער הזה, האליפות עם חיפה והאליפות עם גנט  אלו הרגעים הגדולים שלי בהיסטוריה".

רמי גרשון חוגג נגד פורטוגל (שי לוי)

אתה מרגיש שנעשה לך עוול בנבחרת? היו תקופות בבלגיה שהיית בכושר שיא ולא תמיד קיבלת את המושכות.
"זה לא מדויק. ברוב הפעמים הייתי שחקן הרכב. מה שכן, נעדרתי מזימונים בגלל פציעות ויש לי תחושה חמוצה כי יכולתי להיות עם הרבה יותר הופעות. אבל ברוך השם, אני לא מתלונן. שיחקתי הרבה גם כמגן שמאלי. אנשים חשבו ש'המציאו' לי תפקיד, אבל בבלגיה שיחקתי מגן למרות שהעדפתי להיות בלם. אחת החוזקות שלי הייתה היכולת לשחק בשני התפקידים".

הבית הירוק: ממשבר לאליפויות

הגעת למכבי חיפה בתקופה קשה. היו רגעים שאמרת לעצמך "למה הייתי צריך את זה?
"ידעתי שהגעתי בשנים קשות, אבל לא חששתי. לא האמנתי שבגיל 29 אגיע למועדון ואאבד ביטחון בצורה טוטאלית. זה קרה בגלל הרבה סיבות, כולל פציעות שבגללן שיחקתי עם זריקות. הייתי צריך לעבור ניתוח והכל ביחד הוריד אותי למקום נמוך. היו תקופות שאפילו לא הייתי מחייך מרוב שהיה קשה. אבל כספורטאי למדתי שכישלונות מחשלים, והרגעים האלה גרמו לי להתעלות ולסיים עם הרגשה מתוקה הרבה יותר".

מה היה ה"קליק" שהפך את מכבי חיפה ממועדון לחוץ למכונה דורסת של אליפויות?
"אני חושב שזה היה תהליך של סגל שנבנה נכון לאורך השנים והתחזק משמעותית עם הגעתו של ברק בכר. פשוט היינו במומנטום של מכונה משומנת וחזקה".

רמי גרשון. "חיפה? תהליך נכון שהתחזק בהגעת בכר" (עמרי שטיין)

"עד היום אני אומר לאורי הראל, גמרת אותי עם הסרטון"

אני זוכר שבאחד המקרים רץ עלייך סרטון שירדו עלייך כאשר התאמנת בארגז חול .
"זה סיפור מצחיק. הייתי פצוע אחרי שפתחתי את השנה הזאת בצורה טובה. הייתי בשיקום קרסול ועד היום אני אומר לאורי הראל ‘גמרת אותי עם הסרטון הזה’. הוא אמר לי שיש לו בשבילי תרגיל נדיר לקרסול. שאלתי אותו אם זה רעיון טוב במיוחד כשיש קהל באימון. אורי אמר לי ‘תתחיל לקפוץ’ ואני קופץ. תמיד זרמתי עם הסטלבט. אין לי אגו ואני לוקח הכל בהומור. גדלתי כאוהד ואני יודע איך זה". 

איך מערכת היחסים שלך עם יענקל'ה שחר?
"אני מאוד אוהב את שחר ומעריך אותו. ביום-יום אני עובד מול ליאור, אבל אני מכיר את שחר תשע שנים. החיבור שלי טוב לא רק איתו, אלא גם עם אור שחר, עוזי מור ואיציק עובדיה".

צריך גם לא להיכשל עם זרים כדי לקחת אליפות. זה התחום שלך עכשיו
"אנחנו כל הזמן מנסים להשתפר, להתייעל וללמוד מטעויות. בסוף אין 100 אחוז הצלחה בשום קבוצה בעולם. האופי שלי הוא עבודה קשה, וככל שנעבוד קשה יותר, כך נדייק יותר. אני מסכים שזר שמגיע חייב להיות שובר שוויון, אבל אני חייב להגיד שאצלנו חסרי סבלנות לעומת אירופה. יש עניין של התאקלמות, מדינה חדשה. לפעמים צריך לתת זמן ולא לפסול שחקן על סמך חודש אחד פחות טוב".

"נטע ואני זה סיר ומכסה"

נטע אלחמיסטר אשתך, היא מותג בינלאומי. איך זה מרגיש להיות הסלע היציב מאחורי אישה כל כך מצליחה? אתה מרגיש בצל שלה?
"אין לי שום בעיה להיות בצילה של נטע. אני חסר אגו לחלוטין, אני מפרגן לה ורק רוצה שתצליח. אומרים לי 'איך אתה, אדם שבורח מתקשורת, איתה?', אבל אני ונטע זה סיר שמצא את המכסה. אני משלים אותה והיא אותי. יש לנו שיתוף פעולה מדהים בכל הנושאים. היא לא מבינה כלום בכדורגל (מחייך). שנינו אנשי בית, לא מסתובבים יותר מדי".

רמי גרשון ונטע אלחמיסטר. "אין לי בעיה להיות בצילה" (עמרי שטיין)

לסיום,  איזו מורשת רמי גרשון משאיר במכבי חיפה?
"מורשת של התמדה ועבודה קשה. להבין שלא משנה כמה נמוך אתה נמצא, תמיד אפשר להפוך את הגלגל לכיוון החיובי".