משחק העונה בין בית”ר ירושלים להפועל ב”ש הבטיחה הרבה, וגם קיים לא מעט עם 1:1 דרמטי שהעביר את ההכרעה על האליפות למחזורי הסיום. אך מלבד הנעשה על כר הדשא, מסביב קיבלנו מספר אירועים שאנחנו לא אוהבים לראות, כשאוהדי באר שבע טוענים כי ספגו אלימות מצד אוהדי בית”ר. אחד מהאוהדים הללו הוא ערן דמרי, בנוסף לחייל הלוחם ש’, שעלו לדבר על כך בתוכנית “שיחת היום” ב-ONE.
ש’, מה תוכל לספר לי על מה שקרה אתמול?
”אנחנו אחרי ערב לא פשוט, שאני והחברים מנסים ליהנות מהפועל ב”ש שלנו. אנחנו קבוצה שנוסעת לכל משחק, גם בחו”ל. מגיעים לירושלים למשחק סופר חשוב ורוצים ליהנות מעיר הבירה. הגענו לשוק להסתובב ולאכול, ובאחת הסמטאות שעברנו בה קבוצה של 30-40 אוהדי בית”ר תוקפת אותנו ורצה לעברינו. אחד החברים מקבל בעיטה לבטן ואגרוף לראש, אותי דוחפים אחורה ולוקחים לי את הצעיף. כל זה כשאני עם מדי צבא עליי. יוצאים מהשוק בדרך נס ומוצאים איזה שוטר בפינת הרחוב, אמרנו לו שתקפו אותנו והוא אמר ‘זה אזור של בית”ר, מה ציפית שיקרה?’”.
מה עובר לך בראש כשאתה חווה את הדבר הזה?
”יש לזה שני צדדים. קודם כל זאת תחושה אחרת לבוא כחייל ולהסתובב כמדים בירושלים, בטח בשביל לראות אתה קבוצה שלי. מצד שני אלה חוויות קשות לחוות קללות ומכות”.
קהל אוהדי הפועל באר שבע (רדאד ג'בארה)אתה כחייל מגיע לסיטואציה כזאת, אתה על מדים ואוהדי בית”ר תוקפים אותך, מאה אתה חשוב על סיטואציה כזאת?
”כדחפו אותי אחורה אני תפסתי את המכנס ואמרתי להם שאני חייל. זה לא מעניין אותם, אני רואה את הרעל בעיניים. כאילו שהם מסתכלים על אויב. הקבוצה של החברים הייתה בקיץ האחרון באתונה יחד עם ב”ש, פגשנו שם פרו פלסטינים ולא פחדתי שם כמו שפחדתי אתמול בערב”.
ניסית להגיד להם שאתה חייל?
”קיבלתי רק עוד קללות ואיומים”.
יצאת בסדר?
”החבר עוד כאוב, אני איבדתי צעיף מאוד סנטימנטלי שליווה אותי, אבל סך הכל ברוך השם אנחנו בסדר”.
שחקני באר שבע (רדאד ג'בארה)מה יש לך להגיד על התפקוד של המשטרה?
”אני מגיע להמון משחקים, אתה מרגיש כאחרון העבריינים. לפעמים אני לא ידוע ממי אני מפחד יותר, מהקבוצה היריבה או מהמשטרה. כואב לי להגיד את המשפט הזה”.
עוד אוהדים חוו משהו כזה?
”בוודאי, כמות העדויות עצומה. שמענו מילד בן 7 שגנבו ממנו צעיף, ועוד אחד שהשמשה שלו נופצה”.
ערן דמרי: “ירקו על הבן שלי, לא אחזור לטדי”
מה שלומך?
”חווינו אתמול חוויה לא נעימה. אני והבן שלי הגענו אתמול כמו שאנחנו מגיעים להרבה משחקי חוץ, הוא במילואים וקיבל אישור מיוחד לצאת למשחק. בסיום המשחק, בהליכה מהיציע לרכב, הרגשנו שאנחנו הולכים ברחובות שג'אעייה. קללות, יריקות, זריקות של חפצים, כל זה כי העזנו ללכת עם חולצה אדומה. אני יודע שכל פעם מתריעים להוריד סממנים יהודיים בחו”ל, לא חשבתי שגם במדינה שלנו ובעיר הבירה שלנו אני אצטרך להחליף בגד שלא יזהו אותי. גם כשעלינו לרכב הבן שלי נאלץ לנסוע ברכב בלי חולצה כדי שלא יזהו שאנחנו אוהדים של ב”ש”.
נפצעתם או משהו בסגנון?
”לא, אבל ירקו על הבן שלי בצורה ממש מכוערת”.
כשאתה הולך שם, מה אתה מרגיש?
”פחד. אני גם חיפשתי שוטרים שיעזרו ולא ראיתי אף אחד. זה היה במקום מרכזי ליד הקניון, לא היה שם שוטר אחד”.
ניסית להתקשר למשטרה?
”לא, פשוט רצינו להיעלם משם. דחפתי אותו קדימה והלכנו במהירות, רצינו להגיע כמה שיותר מהר הביתה”.
אתה תגיע עם הבן שלך לטדי?
”זה עצוב, חייל מילואים שהיה עם מכנסי צבא וחטף את מה שהוא חטף רק כי הוא היה עם סממן של היריבה. אני לא חושב שאחזור לשם, ממש לא. אני חושב שהיום בסכנין יותר בטוח מאשר לנסוע לטדי. יש שנאה ספורטיבית וזה בסדר האמוציות בתוך המגרש. אבל ברגע שנגמר זה לא משנה התוצאה. כל אחד צריך להגיע בבטחה לבית שלו”.