בכל שבוע שופט העבר הבינלאומי לירן ליאני מעלה פוסט ובו הוא מפרשן מהעיניים המנוסות שלו את אירועי השיפוט הבולטים במחזור האחרון, וכך הוא עשה גם היום (רביעי). הפעם ליאני התייחס למשחק העונה בין בית”ר ירושלים להפועל באר שבע, שכאמור נגמר ב-1:1 דרמטי באצטדיון טדי ואותו ניהלה השופטת ספיר ברמן.
ליאני פתח: “מי שעוקב אחרי דוחות השיפוט שלי יודע שאין לי עניין לכתוב לגופו של שופט או לגופו של מועדון. מאחר שבמקרה הזה זהות השופטת ידועה, אני מבקש מכל מי שמתקשה לקרוא או לקבל ביקורת מקצועית לעצור כבר בשורה הזו ולא להמשיך. כושר גופני – בתור אחד שהכושר הגופני היה קרוב מאוד לליבו, אני רואה בכושר הגופני מרכיב משמעותי מאוד באיכות השיפוט וביכולת קבלת ההחלטות במהלך משחק”.
עוד מליאני: “לכושר גופני שאינו ברמה הנדרשת יש השפעה ישירה על ניהול המשחק, המיקום של השופט וקבלת ההחלטות בזמן אמת. ככלל, שופט כדורגל נדרש להימצא בטווח של כ-10–20 מטר מהכדור, ובאזורים קריטיים כמו רחבות העונשין אף קרוב יותר באופן שמחד יאפשר לו לראות היטב את האירוע ולקבל החלטות מדויקות, ומאידך לא להפריע למהלך המשחק או לשחקנים”.
לירן ליאני (איציק בלניצקי)“הכושר הגופני של השופטת אינו ברמה המצופה בליגת העל”
שופט העבר המשיך: “להתרשמותי, הכושר הגופני של השופטת אינו נמצא כיום ברמה המצופה משופט בליגת העל, והדבר בא לידי ביטוי לא פעם במרחקים מהאירועים, בקושי ‘לסגור’ התקפות מתפרצות ולעיתים אף בכך שהיא אינה נמצאת בפריים הטלוויזיוני במהלך התקפות מעבר. המרחק מהאירועים מוביל לא פעם לשריקות על עבירות שאינן מחויבות המציאות, פוגע בשטף המשחק וגורר מחאות בלתי פוסקות מצד השחקנים והספסלים לאורך שלבים רבים של המשחק”.
ליאני הוסיף: “בנוסף, לעיתים כל עצירת משחק הופכת לממושכת מדי, וכל כרטיס צהוב מלווה בהסברים ארוכים שמאטים את קצב המשחק. כך למשל, בדקה ה-40 למשחק, קשר בית״ר ירושלים זיו בן שימול מחלץ את הכדור באופן חוקי, ממשיך לעבר השער, ושנייה וחצי לפני הבעיטה שמסתיימת בשער נשמעת שריקה מאוחרת לעבירה שלטעמי כלל לא הייתה”.
“סגנון השיפוט לעיתים מוחצן ותיאטרלי”
לנושא הבא: “שפת גוף – לעיתים סגנון השיפוט מרגיש מוחצן ותיאטרלי מדי, באופן שמושך תשומת לב מיותרת לשופט במקום למשחק עצמו. בחלק מהמקרים כל שריקה הופכת לטקס, וכל כרטיס צהוב מלווה בהרצאה ארוכה ולעיתים גם במגע מיותר עם שחקנים, דבר שיוצר עיכובים ופוגע בזרימת המשחק. באופן אישי אני מתחבר לסגנון שיפוט אותנטי, פשוט וצנוע, כזה שבו השופט מנהל את המשחק מבלי להפוך למרכז האירוע”.
ספיר ברמן לוחצת את היד לרן קוז'וק (רדאד ג'בארה)הנושא השלישי: “ניהול המשחק – במשחק לא היו טעויות קריטיות שהשפיעו באופן ישיר על תוצאת המשחק, אך הוא התאפיין בשריקות מאוחרות, בפספוסי עבירות, בניהול לא אחיד של עבירות וכרטיסים צהובים ובכמות גדולה מאוד של מחאות מצד השחקנים והספסלים כמעט אחרי כל שריקה”.
הנושא הרביעי: “תוספת הזמן – הרבה כבר נכתב על נושא תוספות הזמן, ועדיין קשה להבין כיצד למרות פציעות, חילופים, בדיקות VAR, עצירות ממושכות ושיחות ארוכות במהלך המשחק, תוספות הזמן הסתכמו ב-5 דקות בלבד במחצית הראשונה וב-6 דקות במחצית השנייה. בכדורגל המודרני, ובעיקר לאחר ההנחיות הברורות שניתנות לשופטים בשנים האחרונות, קיימת חשיבות אמיתית להוסיף למשחק את הזמן שאבד. בפועל, ובמשחק הזה תוספת הזמן לא שיקפה את כמות העצירות שהתרחשו בו”.
מספר נקודות לסיום: “כאשר עוצרים את התמונה ברגע הפגיעה של הקיצוני של בית״ר ירושלים, עומר אצילי, בקשר הפועל באר שבע לוקאס ונטורה, מתקבלת תמונה שבמבט מבודד בהחלט יכולה להתפרש כאירוע של כרטיס אדום בגין עבירת משחק חמורה. עם זאת, הערכת אירועי עבירה אינה יכולה להתבסס על ‘פריים קפוא’ בלבד, אלא חייבת להיבחן במהירות המשחק ובקונטקסט המלא של הפעולה”.
ספיר ברמן עם הכרטיס הצהוב (רדאד ג'בארה)“לאצילי לא הגיע אדום, קאנגווה לא נגע ביד”
ליאני המשיך: “במקרה הזה אצילי מקדים בצורה ברורה לכדור, משחק בו ראשון באופן לגיטימי, ורק לאחר פעולת הבעיטה הרגל ממשיכה בתנועה ופוגעת בוונטורה ללא אלמנט של זדון. לכן, לטעמי, עשה נכון צוות ה-VAR שלא התערב באירוע, וכרטיס אדום במקרה הזה היה מהווה ענישה שגויה ומחמירה ביחס לאירוע. בדקה ה-45+3 נפסקה הוצאת חוץ לזכות בית״ר ירושלים שבוצעה כ-10 מטרים קדימה מהמקום שבו הכדור יצא מתחומי המגרש, במהלך שהתפתח כמעט לכדי שער. בסיטואציות שעלולות להוביל לשער חייב צוות השיפוט להקפיד על מיקום נכון של הוצאת החוץ”.
לסיכום: “בדקה ה-52 נפסל בצדק שער לזכות בית״ר ירושלים בשל עבירת נבדל. החלטה נכונה ומדויקת של עוזר השופט בזמן אמת ששמר על ריכוז גבוה באירוע. שער השוויון לזכות הפועל באר שבע על ידי קינגס קאנגווה בדקה ה-81 אושר לאחר בדיקה בחדר ה-VAR שבדק נגיעת יד במהלך רגע לפני שהובקע השער. במקרים מסוג זה נדרשת ‘ראיית זהב’, זווית ברורה וחד משמעית שמוכיחה באופן ודאי נגיעת יד טרם הבקעת שער. מאחר וזווית כזו לא התקבלה, עשה נכון שופט המסך כשהמליץ לאשר את השער ולהותיר את ההחלטה במגרש על כנה. ברמה האישית והמקצועית, גם לאחר צפייה במספר זוויות, אני סבור שהכדור כלל לא פוגע ביד. הדברים שנכתבו לעיל, הם לעניות דעתי המקצועית בלבד ואינם חלילה במטרה לפגוע באדם כזה או אחר”.