גיבור, מלך, אמן ואליל: הלוזרים שהפכו לכוכבים

נתון די מעניין מעיד כי לפחות ב-80 אחוז מהמקרים בהם תהיה לאדם א' דעה שלילית לגבי אדם ב', דעה זאת לא תשתנה. בניגוד לחיים האמיתיים, עולם הכדורגל מלא בדוגמאות של שחקנים ענקיים שבמשך שנים רבות קוטלגו בסטיגמה מסויימת ורגע מבריק אחד קטן ניפץ את התדמית הארורה והוציא אותם לדרך חדשה.

החל מאריאן רובן שהפך לגיבור הגדול של אלופת אירופה הטרייה, דיוויד בקהאם שאכזב מדינה שלמה והפך למלך אנגליה ארבע שנים לאחר מכן, זינאדין זידאן שנחשב ללוזר הנצחי והוכתר לאלוף עולם וכמובן הגדול מכולם - דייגו ארמנדו מראדונה. אלו הם הכדורגלנים הגדולים שנפרדו מהסטיגמה האכזרית והפכו לאגדות על כר הדשא.

שימו לב איך שגלגל מסתובב לו, רק לפני שנה באיירן מינכן נחשבה ללוזרית הגדולה ביותר בכדורגל האירופי. הקבוצה המפוארת מחבל בוואריה הפסידה בשלושה מתוך ארבעת גמרי הצ'מפיונס האחרונים אליהם היא הגיעה. הטראומות הרבות מאותו גמר בקאמפ נואו מול מנצ'סטר יונייטד ב-1999 סירבו לחלוף ולפתע פתאום הסתבר לכולם שכדורגל משחקים 90 דקות ולא תמיד הגרמנים מנצחים. מי שהיה ללא ספק הגיבור הטראגי של אלופת אירופה הטרייה בשנים האחרונות, הוא ההולנדי המעופף אריאן רובן. 

רובן לא מאמין. תפקיד הגיבור הטראגי היה תפור עליו (GettyImages)

האיש שהעניק למינכן במו רגליו את גביע האלופות עם שער ניצחון דרמטי בדקה ה-90, ספג לפני שנה ספג קריאות בוז צורמות מאוהדי קבוצתו בזמן משחק ראווה מול נבחרת הולנד, מספר ימים לאחר שהחמיץ שני פנדלים דרמטיים, מול דורטמונד בדקה ה-85 במשחק העונה ומול צ'לסי בדקה ה-95 בגמר ליגת האלופות. למרות שחבריו לנבחרת האורנג' יצאו להגנתו של אריאן המושמץ, בסתר ליבם כנראה שגם הם התקשו לסלוח לו אחרי אותה החמצה ענקית בגמר המונדיאל האחרון מול ספרד. 

אחרי כל ההחמצות, קריאות הבוז וסטיגמת הלוזר המייגעת הפך לווינר הגדול של עונת 2012/13. ההולנדי הפעלתן שבמשך רוב העונה התייבש על הספסל, ניצל את פציעתו של טוני קרוס לפני חודש וחצי, כבש פעמיים מול ברצלונה בחצי הגמר וברגע האמת הגדול ביותר השנה הסתנן בין כל מגני דורטמונד ובנגיעה אחת רכה מחק תדמית עגומה של שנים רבות.

יש הבדל קטן בין התמונה הקודמת לזו, הא? (רויטרס)

לא רק פנים יפות: סיפורו של קינג דייויד
עוד כדורגלן שהצליח להסיר מעליו תדמית אומללה הוא כמובן דייויד בקהאם שפרש בסיום העונה ממשחק פעיל. הקשר האנגלי מאז ומתמיד נחשב לילד היפה של הכדורגל העולמי. לצערו, לפעמים אותו דימוי פגע בו יותר מאשר הועיל. ללא ספק רגע השפל מבחינתו של קינג דייויד התרחש במונדיאל בצרפת ב-1998 כשנבחרתו פגשה את נבחרת ארגנטינה בשלב שמינית הגמר.

למי שלא זוכר, אותו משחק ייזכר לעד כאחד המשחקים הטובים שנראו בגביע העולם לאחר שנבחרת האלביסלסטה גברה על האנגלים בדו קרב פנדלים אחרי 2:2 בתום 120 דקות. למרות המשחק האדיר, האירוע שנצרב יותר מכל בזיכרונם של האוהדים האנגלים היה הכרטיס האדום שנשלף לעברו של בקהאם בדקה ה-48 לאחר עימות עם דייגו סימאונה. אומנם אל צ'ולו ביצע הצגה עלובה ובסופו של דבר היו אלה פול אינס ודייויד באטי שהחטיאו את בעיטות העונשין המכריעות אך התקשורת האנגלית מצאה אשם מרכזי אחד כפי שנכתב בכותרת הראשית של הדיילי מירור: "10 אריות הירואיים, ילד אחד טיפש". 

בקהאם ברגע ששינה את חייו. באנגליה לא ריחמו (GettyImages)

אותו ילדון טיפשון היה כמובן קשר יונייטד לשעבר שבאותה תקופה זכה לקריאות בוז צורמות בכל ביקור שלו מחוץ לאולד טראפורד. התקשורת הצהובה כמובן הכינה מטעמים מכל פרט קטן בחייו של בקהאם ומשפחתו שהפך בין רגע לאויב הציבור הבריטי מספר 1. לא מעט זמן לקח לכוכב המושמץ להוכיח לקהל המקומי שהוא הרבה מעבר לפנים יפות. הקשר האנגלי רץ בלי הפסקה, תיקל, נפצע והשקיע את כל כולו עד טיפת הזיעה האחרונה ולבסוף גם הצליח למחוק את סטיגמת החתיך הטיפשון.

אחד הרגעים המרגשים ששינו את דעת הקהל בנוגע לבקהאם היה המשחק האחרון בשלב הבתים במוקדמות מונדיאל 2002. הנבחרת האנגלית שהייתה חייבת נקודה כדי להעפיל אוטומטית מהמקום הראשון נקלעה לפיגור 2:1 מפתיע מול יוון. שלוש דקות בתוך תוספת הזמן האנגלים קיבלו בעיטה חופשית במרחק של 25 מטרים מהשער. מי שלקח את הכדור היה כמובן הקפטן בקהאם שהדביק את הכדור עמוק בין חיבורי הקורות והעניק לנבחרתו את כרטיס הכניסה למונדיאל.

משנוא לאהוב. הכדור מול יוון שהחזיר את אהבת הקהל לבקס (רויטרס)

מהפך צרפתי: משלושה הפסדים רצופים בגמר לטראבל היסטורי
למרות המהפכים של ההולנדי המעופף והאנגלי המסוקס, הכדורגלן שהשלים את שינוי התדמית באופן המובהק ביותר הוא הקוסם הצרפתי זינאדין זידאן. אומנם זיזו פרש כשבאמתחתו כמעט כל תואר קבוצתי ואישי אך עד לגיל 26 הוא נחשב ללוזר המובהק של הכדורגל העולמי. בגיל 24 הפסיד 5:1 בסיכום שני המשחקים של גמר גביע אופ"א לבאיירן מינכן כששיחק בבורדו, שנה לאחר מכן, בעונת 1996/7 עבר ליובנטוס והגיע לגמר ליגת האלופות הראשון בקריירה המפוארת מול בורוסיה דורטמונד. 

זידאן מול מולר מגמר אופ"א. לא זיכרון מתוק עבור הצרפתי (רויטרס)

הכוכב הבלתי מעורער של הביאנקונרי - אלסנדרו דל פיירו הפצוע לא פתח בשורות הזברות וזיזו היה אמור לקחת את המושכות. לצערם של השחורים לבנים, הצרפתי נעלם לגמרי באותו משחק באצטדיון האולימפי במינכן והזברות הפסידו 1:3. גם בעונה שלאחר מכן הגיע זידאן לגמר האירופי השלישי ברציפות, בוודאי לא תתפלאו לגלות שיובה וזינאדין הפסידו לריאל מדריד 1:0 ולזיזו שוב הודבקה תווית הלוזר הכול כך מוכרת לו באותן שנים. 

רגע המפנה מבחינתו של זיזו התרחש על הבמה האידיאלית מבחינתו - במונדיאל שנערך במולדתו בשנת 1998. זידאן התחיל את הטורניר בצורה איומה לאחר הרחקה מול ערב הסעודית, גם בהמשך הדרך הצרפתי ממוצא אלג'יראי התקשה להתבלט, אך רגע לפני שתווית התבוסתן נדבקת בו לתמיד הגיע אותו גמר מול ברזיל.  

זידאן מקפץ מעל הצלמים בגמר הבלתי נשכח מול ברזיל (רויטרס)

במו רגליו (יותר נכון במו ראשו) כבש זיזו פעמיים בניצחון הטריקולור 0:3 והפך בין רגע מלוזר נצחי לאלוף עולם טרי. מאז אותו גמר קסום בסטאד דה פראנס, המזל הטוב פשוט נדבק בקוסם. כעבור שנתיים זיזו שהפך לקפטן הבלתי מעורער של נבחרתו זכה עימה גם באליפות אירופה אחרי מהפך סנסציוני 1:2 מול איטליה בגמר יורו 2000.

למרות ה"דאבל" הבינלאומי היוקרתי, זיזו רצה להראות שגם במדי קבוצתו הוא נפתר מתווית הלוזר. בדיוק לשם כך הגיע גמר הצ'מפיונס מול באייר לברקוזן ב-2001/02. הקוסם הצרפתי שהיה חלק מפרוייקט הגלאקטיקוס היוקרתי של ריאל מדריד, הבקיע באותו משחק את אחד מהשערים היפים ביותר שנראו אי פעם במפעל. שער שהעניק לריאל את גביע הצ'מפיונס האחרון שלה והנציח את זיזו לעד בתור אחד הווינרים הגדולים שידע המשחק. ולא, לא שכחנו את גמר המונדיאל ב-2006 ואת הנגיחה במטראצי, אבל זה כבר שייך לכתבה אחרת.

כך יעשה לאיש שהביא את גביע האלופות (גיא בן זיו)

ילד הרחוב שהפך לאלוף עולם
עם כל הכבוד לרובן, בקהאם ואפילו לזיזו, קשה להזכיר את השלישייה באותו משפט עם דייגו ארמנדו מראדונה האגדי. אומנם תתקשו לדמיין שבזמנו גם באל דיוס דבקה תווית הלוזר, אך תחילת הקדנציה באירופה לא הייתה סוגה בשושנים עבור הגאון הארגנטינאי. בגיל 22 דייגיטו היה אמור להיות הדבר הגדול ביותר של נבחרת האלביסלסטה במונדיאל שנערך בספרד ב-1982. ארגנטינה שהגיעה בתור אלופת העולם לא הצליחה לעלות משלב הבתים השני ולקינוח גם איבדה את מראדונה בהרחקה מטופשת מול ברזיל. 

גם לאחר אותו מונדיאל תווית המופרע לא עזבה את הארגנטינאי משכונת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו". מראדונה חתם בברצלונה ובמשך שנתיים כמעט ולא שיחק בגלל פציעה קשה בקרסול, מחלת צהבת קשה שבה נדבק בספרד וכמובן אינספור ויכוחים ומריבות עם ראשי הקבוצה מקטאלוניה. כולנו מכירים את המשפט "אפשר להוציא את הילד מהשכונה, אך אי אפשר להוציא את השכונה מהילד".

עוברי אורח בנאפולי מביטים בפסל של הגיבור דייגו (רויטרס)

כנראה שאותו משפט תפס מאז ומתמיד גם לגבי דייגיטו והפתרון היחיד היה להחזיר את הילד לשכונה. אל דיוס חתם ב-1984 בנאפולי והפך למלך הדרומיים הבלתי מעורער. אז נכון, כפי שכולנו יודעים מראדונה אומנם לא נפתר מתווית "המופרע" שדובקת בו עד ליום זה, אך בשנת 1986 הוא הביא לארגנטינה במו רגליו את גביע העולם. תוסיפו לאותו מונדיאל מופלא גם שתי זכיות באליפות איטליה ועוד גביע אופ"א בקבוצת החמורים הקטנים שעד אז הייתה אלמונית ותגיעו למסקנה אחת - דייגו לעולם לא ייפרד מדימוי הילד הרע, אך גם לא מתדמית הווינר הגדול ביותר של עולם הכדורגל.