הרנסאנס האיטלקי: מילאן מול נאפולי בקרב רומנטי

רבים מאיתנו לא זוכרים איך עד לפני פרשת ה"קאלצ'יופולי" לפני שש שנים, הסרייה A היתה הליגה הבכירה ביבשת. מאז התפוצצות הפרשה המחפירה ביותר בתולדות הספורט האיטלקי ואולי בעולם הספורט כולו, הליגה המותחת ועטורת הכוכבים הפכה ברגע לליגה שוממת של קבוצה אחת.

העונה, בפעם הראשונה לאחר יותר מחצי עשור, המתח סוף-סוף חזר למדינת המגף והערב (שני) ב-21:45 נזכה לראות משחק עונה אמיתי כאשר המוליכה מילאן תארח את נאפולי, הקבוצה המפתיעה ביותר באירופה, בקרב שהחל למעשה לפני יותר מ-20 שנה.

היו ימים בהם עיניהם של כל חובב כדורגל בעולם, היו מרותקות לליגה האיטלקית. אין אדם שלא זוכר את המאבקים האימתניים של שנות ה-80 המאוחרות בין נאפולי האדירה של דייגו מראדונה למילאן המיתולוגית של שלושת ההולנדים המופלאים לבין הגברת הזקנה עם גאון הכדורגל, מישל פלאטיני. 

מגמה זאת גם המשיכה עד תחילת שנות ה-2000 כאשר הקבוצות האיטלקיות המשיכו לקטוף תארים אירופים. מאמנים איטלקים כגון אריגו סאקי, פאביו קאפלו ומרצ'לו ליפי פיתחו את המושג טקטיקה כמעט עד לרמת שלמות וגרמו לכל יריב כאב ראש ותסכול.

הסרייה A תמיד כללה בשורותיה שחקנים נוצצים שהגיעו מרחבי תבל ומערי איטליה עצמה והפכו אותה לליגה שנחשבת לטובה בעולם. רוברטו באג'יו, ג'ורג' וואה, פאבל נדבד, רונאלדו הברזילאי ואנדריי שבצ'נקו הם רק חלק ממרבד השחקנים שלקחו חלק בליגה המשובחת בשני העשורים הקודמים, והפכו אותה לשליטה כמעט אבסולוטית ביבשת האירופית. 

רוברטו באג'יו ורונאלדו. רק חלק מהכוכבים הגדולים שראינו באיטליה (רויטרס)

מה שאפיין את הכדורגל האיטלקי בשנים אלו היה שילוב של משחק פיזי חסר פשרות, טקטיקה מדוייקת עד לפרט האחרון וכישרון לטיני שטבוע ברגליהם של השחקנים. להבדיל מהכדורגל האנגלי שהיה ידוע במשחק המהיר והקשוח, או הכדורגל הספרדי שהיה ידוע בכישרון והשליטה הפנומנלית בכדור, הכדורגל האיטלקי היה מעין שילוב מנצח של כל שיטות המשחק. הזוהר האיטלקי המשיך להתנהל לו על מי מנוחות עד שיום אחד הכל השתנה.

ואז הגיע מוג'י
מאי 2006 הוא חודש שחרוט עמוק בזכרונו של כל אוהד כדורגל איטלקי. ולא, לא בגלל ההכנות למונדיאל בו זכתה נבחרת הסקוודרה אזורה. בחודש זה התפוצצה פרשת הקאלצ'יופולי שבה נחשפו קלטות בהן מנכ"ל יובנטוס לשעבר, לוצ'יאנו מוג'י, ביקש ממשבץ השופטים בליגה האיטלקית לשבץ שופטים "מיוחדים" אשר נוטים לטובתה של הגברת הזקנה.  

מוג´י במרכז הסערה ב-2006. כתם שחור לכדורגל האיטלקי (רויטרס)

התדהמה באיטליה היתה עצומה והמכות לא איחרו לבוא. יו"ר ההתאחדות האיטלקית, פרנקו קארו, התפטר. גם מוג'י עצמו שם את המפתחות והוענש בהרחקה לכל החיים מעיסוק בכדורגל האיטלקי, מיובה נשללו שתי האליפויות בהן זכתה בשנים 2004 ו-2005 ומועדון הפאר הורד מיידית לליגה השניה כשממאזנו הורדו שמונה נקודות. בנוסף ליובה גם מילאן, פיורנטינה ולאציו הואשמו בפרשה והתחילו את העונה בקיזוז נקודות.

חשיפת הפרשה קברה את הסרייה A במלוא מובן המילה. שחקנים בכירים כמו ג'יאנלואיג'י בופון, פאבל נדבד ואלסנדרו דל-פיירו החליטו בצעד אמיץ לרדת עם יובה לליגה השניה. פאביו קנבארו שזכה בכדור הזהב באותה שנה עזב את הספינה הטובעת לטובת הכסף הגדול של ריאל מדריד והליגה שהיתה לפסגת שאיפותיו של כל שחקן הפכה לליגה "מצורעת" אליה שום שחקן צעיר ומבטיח לא היה מוכן להתקרב. 

אוהדי מילאן מפגינים ברחובות. חוץ מכדורגל, היה שם את הכל (רויטרס)

הקבוצות האיטלקיות הודחו מהמפעלים האירופים אחת אחרי השניה בבושת פנים, תקציב המזומנים העצום ירד משמעותית בעקבות חוסר אמונם של האוהדים והליגה המותחת והצמודה הפכה לליגה משעממת ששייכת רק לקבוצה אחת - אינטר. 

בעוד שכל אריות הליגה התעוררו למציאות חדשה וריקנית, אינטר התעוררה למציאות בה היא הקבוצה היחידה שמייצגת את מדינת המגף בכבוד. הנראזורי זכו בחמש אליפויות רצופות (הראשונה ב-2006 שנלקחה מיובנטוס) ומלבד רומא שום קבוצה לא הצליחה לדגדג את מעמדה החדש והאימתני שהושלם בזכיה ההיסטורית בעונה שעברה בליגת האלופות.  

סאנטי מניף את גביע אירופה לאלופות. עונה אדירה לאינטר (GettyImages)

תקופת הרנסאנס
תקופת הרנסאנס היתה ביטוי ללידתה מחדש של האומנות האיטלקית. ימי הביניים שהיוו תקופה שחורה ברחבי אירופה הסתיימו, והתנועה התרבותית החדשה שנולדה באיטליה החלה להתפשט ביבשת ולהפיח תקווה חדשה בקרב עמי אירופה. 

בדיוק כמו בימי הביניים, גם בימים אלו מתרחש באיטליה רנסאנס. אם אז הכוכבים הגדולים של "הלידה מחדש" היו לאונרדו דה וינצ'י ומיכאלנג'לו, היום תופסים את מקומם זלאטן איברהימוביץ' ואדינסון קאבאני. לראשונה מזה הרבה מאוד זמן לעם האיטלקי יש משחק עונה אמיתי כמו שכתוב בספר. 

המונה ליזה. מזדהה עם יובנטוס (GettyImages)

במשחק המסקרן ייפגשו בסן סירו המוליכה מילאן ונאפולי שתגיע מהמקום ה-3 בפער 3 נקודות מהרוסונרי. למילאן שמובילה בנקודה על אינטר תהיה זאת הזדמנות מצויינת לפתוח פער קטן מהדולקות אחריה. במקרה של ניצחון חוץ, נאפולי תוכל להמשיך בעונה החלומית ולהשתוות למילאן עם אותו מספר נקודות.

שתי הקבוצות יעלו לכר הדשא בסן סירו עם חיסורים משמעותיים. בשורות המילאנזים יעדרו מאסימו אמברוסיני הפצוע וככל הנראה גם את המנוע במרכז המגרש, אנדראה פירלו, שעדיין מתאושש מפציעה. הנאפוליטנים יחסרו את אסקייל לאבצי הנהדר שהורחק לשלושה משחקים בעקבות היריקה על מגן רומא אלאנדרו רוסי.

למרות החיסורים המשמעותיים גם מילאן וגם נאפולי נמצאות בעונה מדהימה בליגה המקומית. הרוסונרי מתפארים בחוד שכולל בתוכו את קסאנו, פאטו רוביניו וכמובן את זלאטן איברהימוביץ'. בשפיץ של החמורים התכולים יעלה מלך שערי הליגה אדינסון קאבאני שכבש 20 מתוך 41 השערים של נאפולי העונה.

ארגנטיני אחד, שלושה הולנדים ו-80,000 אוהדים בסאו פאולו
אם במילאנו אוהדי הקבוצה כבר רגילים לקחת חלק במשחק עונה, בעיר הדרומית נאפולי כבר מזמן שכחו את ההרגשה. מאז ימי מראדונה העליזים הקבוצה טיילה ברחבי הליגות הנמוכות וכמעט ונמחקה ממפת הכדורגל האיטלקי.

הפעם האחרונה בה נאפולי השתתפה במשחק עונה היתה לפני 22 שנים. בשנת 1989 איטליה כולה היתה שבויה בקסמיו של השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים דייגו ארמאנדו מראדונה. הארגנטיני לא היה רק יקיר העיר נאפולי אלא של כל הערים הדרומיות באיטליה.

מראדונה בנאפולי אחרי הזכיה בגביע אופ"א, אז בשנת 1989 (GettyImages)

עד בואו של דייגיטו לאיטליה, הכדורגל במדינת המגף היה מחולק לאזורים שונים שביניהם המרחק גיאוגרפי והפער התרבותי היו עצומים. הצפון היה שייך למילאן ואינטר המילאנזיות ויובנטוס מטורינו. מי שהזדהו עם קבוצות אלו היו האליטות, המשכילים, העשירים או בסלנג המוכר לכולנו "הצפונים". בדרום שלטה קבוצה אחת - נאפולי.

אם במילאנו העיסוק המרכזי בחיי היום יום היו ירידי אוכל ותצוגות אופנה יוקרתיות, הנאפוליטנים סבלו ממצב כלכלי קשה ובמקרים המעטים בהם "זכו" לחשיפה תקשורתית היו במקרי חיסול של הגומורה (המאפיה הנאפוליטנית). בואו של מראדונה סימן תקופה חדשה בה לתושבי הדרום היה סוף סוף במה להתגאות. 

מרקו ואן באסטן. אגדה הולנדית מהימים ההם (GettyImages)

המפגש ב-1989 הכיל כמה מגדולי השחקנים שידע המשחק מאז ומעולם. בשורות המקומיים שיחקו אז הצמד הדרום האמריקאי: מראדונה את קארקה. שיתוף פעולה בין הארגנטיני לברזילאי הניב לא פחות מ-154 שערים בתקופתם המשותפת בנאפולי. גם אם היו קושרים את עיניהם של השניים בתקופה זאת, הם עדיין היו מוצאים אחד את השני בזכות ההבנה העיוורת שהיתה ביניהם.

בשורות המקומיים הלכו על שילוב אירופי, או ליתר דיוק הולנדי. מילאן רכשה ב-1987 את מרקו ואן באסטן האגדי ואת רוד חוליט ושנה לאחר מכן השלימה את שלישיית ההולנדים כשצירפה גם את פרנק רייקארד מסראגוסה. שלישייה זאת זכתה באותה שנה עם הולנד באליפות אירופה באחד מהטורנירים המבריקים ביותר שנראו מנבחרת אי פעם.

הציפייה למשחק היתה אדירה, לא היה מדובר רק במפגש בין הצפונים לדרומים, אלא מפגש בין הקבוצות הטובות ביותר ביבשת. גם המפגשים שקדמו למשחק זה הבטיחו פוטנציאל שערים ענק. לשם המחשה, בשלושת המפגשים שקדמו למשחק הביסה מילאן פעמיים את נאפולי 0:3 ו-1:4 בסן סירו, בעוד שנאפולי החזירה עם 1:4 משלה במגרשה הביתי.

המסורת נמשכה ו-80,000 האוהדים שהגיעו לסאן פאולו חזו באחד מהניצחונות הגדולים אי פעם של נאפולי. ניצחון זה נכנס לדפי ההיסטוריה של הכדורגל האיטלקי ולא רק בגלל ההשפלה על אלופת הליגה של אותה עונה. באותו יום מראדונה הציג את אחד ממשחקיו הגדולים אי פעם, כשבכל נגיעה הוא השפיל את שחקני הרוסונרי. בסיום אותו משחק דייגו צירף למאזנו שני בישולים וצ'יפ מתוק שחתם את תוצאת המשחק, 0:3 לזכות הנאפוליטנים.

מראדונה מול חוליט. להיזכר ולהתמוגג (GettyImages)

בסיום אותה עונה זכתה נאפולי בפעם השניה בתולדותיה באליפות הליגה. מילאן זכתה בליגת האלופות. מאז אותו משחק הרבה מים עברו בנהר הפו (הנהר הגדול באיטליה). דייגיטו פיצל את העם האיטלקי בחצי גמר המונדיאל, כשביקש מאוהדי נאפולי לעודד אותו מול הנבחרת המקומית. נאפולי שקעה עד לליגה השלישית וטיפסה לאט לאט בחזרה, מילאן המשיכה לקטוף תארים. היריבות המרות כבר נפגשו העונה בנאפולי במשחק בו ניצחו הרוסונרי 1:2. לאחר זמן רב ייפגשו שתיהן שוב, הפעם במשחק עונה לכל דבר שהמנצחת בו תזכה להרבה יותר משלוש נקודות.