אדריאנו מתרפק: שער הבכורה ב-170 קמ"ש

אדריאנו יכול היה להיות בטופ, יכול היה להפוך לאחד השחקנים הגדולים בעולם, אבל ההרס העצמי ולא מעט בעיות אישיות שלו מנעו ממנו את זה. באינטר הוא תמיד ייחשב לאחד הדמויות האהובות והזכורות ביותר ובאתר הרשמי של הקבוצה עלה מכתב אישי של השחקן לאוהדים ולמועדון ובו נזכר בימים היפים, ביריבות עם מילאן, הילדות ועוד שלל אנקדוטות.

במכתב אדריאנו סיפר תחילה על העוני בשכונה בה גדל: “קשה לגדול בפאבלה ולדמיין עתיד ורוד, גם אני עבדתי מגיל צעיר ומכרתי ממתקים ברחוב. החיים שם קשים לכל ילד, אבל גם לאמא, לאבא ולסבא וסבתא, אבל הם תמיד הראו לי את הצד החיובי בכל דבר ואיפשרו לי כל הזמן להתרכז בכדורגל”.

הזיכרון הכי יפה שלו: “אני תמיד זוכר את ההתחלה וגם היום מבין כל אלפי המשחקים והרגעים שנצרתי, היפה ביותר היה המסע למדריד. הגעתי לסנטיאגו ברנבאו ב-14 באוגוסט 2001 עם החולצה החדשה שלי כשחקן אינטר וריאל מדריד עמדה מולי, זה לא הספיק לי רק לשחק ועלי למגרש בלי לחשוב הרבה, עשיתי שם דריבלים ומהלכים מדהימים, כל דבר הצליח לי. התחלתי את המשחק על הספסל והמאמן נתן לי הזדמנות והכניס אותי, התאמנתי על בעיטות בבית ואז הראיתי לעולם את הבעיטה שלי, אמרו שהשער שהבקעתי בבעיטה חופשית היה במהירות של 170 קמ”ש”.

המוות של אביו: “זה הותיר חור גדול בחיי, אבל קיבלתי אור מהעיר שבה הכי לא ציפיתי בימים הכי חשוכים בחיי. חזרתי לאירופה אחרי הלוויה שלו למשחק בשווייץ מול פ.צ באזל וכל כך הרבה דברים עברו לי בראש ואז זכיתי בכדור, עברתי שני שחקנים ואז את השלישי שניסה להפיל אותי, אחר כך גם את השוער ובעטתי פנימה. השקעתי את כל האנרגיה כדי להבקיע את השער ולהקדיש אותי לאבי ואני עד היום זוכר את החיבוקים מהחברים. אינטר הייתה איתי תמיד ברגעים הקשים וליוותה אותי תמיד. מוראטי הוא כמו אב בשבילי, חאבייר זאנטי גם כן. אני אסיר תודה ולא אשכח להם את זה”.

אדריאנו הברזילאי (רויטרס)

היריבות עם מילאן: “הפכתי באמת לשחקן של אינטר אחרי ה-2:3 שלנו באחד הדרבים, שבדקה האחרונה הבקעתי שער עבור אינטר וזה גם היה השער האחרון שלי בקבוצה הזו. שמחתי להבין כמה המשחק הזה היה חשוב לאוהדים שלנו בעיר”.