נביא לא בעירו: ה"זרים" שיכבשו את אל' אירופה

בחודש ספטמבר 2011 קהילת הכדורגל בישראל הוכתה בתדהמה, כאשר מאור מליקסון, שחקן שגדל והתחנך בארץ, החליט להיענות לחיזורים של נבחרת פולין וללבוש את מדיה ביורו 2012, הנערך בארצה. הפרשנים הזדעקו, הטוקבקים רחשו וגעשו ובסופו של דבר הקשר הצנוע שינה את דעתו וכעת הוא באנקר בהרכב של אלי גוטמן.

בישראל אמנם היה מדובר במשהו חסר תקדים, אבל המעשה של מליקסון כנראה היה מתקבל בשוויון נפש אם היה מדובר כמעט בכל מדינה אחרת. מגמת השחקנים הזרים בנבחרות הולכת ומתפתחת על כל גווניה והיורו הקרוב אולי יהווה איזושהי נקודת שיא. רגע לפני שהמשחקים מתחילים, ערכנו לכם היכרות עם השחקנים שמייצגים באופן בולט את המגמה.

בית א': הצרפתים של המארחת ועד לאתיופי של צכ'יה
את סריקת הזרים בסגלי הנבחרות השונות נתחיל בבית א' בו נמצאת אחת משתי הנבחרות המארחות, פולין. למזלנו נבחרתו של פרנטישק סמודה לא הצליחה לגייס לשורותיה את מליקסון, אך שניים שכן התאזרחו וישחקו בסגל הפולנים הם לודוביק אוברניאק ודמיאן פרקי הצרפתים. שני הקשרים, שגם עברו במסלול המבטיח של נבחרות הטריקולור הצעירות, מעולם לא שיחקו בקבוצה פולנית, אך נתון זה לא מנע מהם ללבוש את האדום-לבן של נבחרתם החדשה.

בעוד שפרקי, קשרה האפור של סושו, לא נחשב לשחקן מפתח אצל הפולנים, מספר 10 החדש אוברניאק הוא אחד השחקנים היצירתיים של המארחת.

קשרה ההתקפי של בורדו, שנולד לסבא פולני, גרם סערה לא קטנה במולדתו בעקבות האזרוח, אך למרות כל הבלאגן, צפוי לנו שילוב מעניין מאוד בינו לבין חלוץ דורטמונד המפלצתי, רוברט לבנדובסקי.

אוברניאק. חובר ללבנדובסקי בחוד (רויטרס)

אצל רוסיה, אחת מיריבותיה של פולין בבית זה הסיפור קצת שונה. אומנם בסגלו של דיק אדבוקט אין אפילו מתאזרח אחד, אך מי שאמור להיות אחת התגליות הגדולות של היורו, אלאן דזגוייב, הוא אחד מאותם בני מהגרים בהם נעסוק גם בהמשך. קשרה המוכשר של צסק"א מוסקבה היגר ביחד עם הוריו כשהיה בן פחות שנה מגאורגיה וכבר בילדותו נכנס לעולם הכדורגל הרוסי דרך הדלת האחורית כשהצטרף למועדון אלניה מהעיר ולדיקווקז.

רבים מהרוסים יגידו שעיר התעשייה השוכנת בצפון הרי קווקז לא בדיוק מייצגת את מדינתם, אלא את המיעוט הארמני, האוסטי (קבוצה אתנית של העמים האיראניים) והגיאורגי ברוסיה. למרות זאת, אין אזרח אחד במדינה הקפואה שלא יקפוץ משמחה לאחר שבן המהגרים דזגוייב ילהטט בנבחרתו.

דזגוייב. נכנס לכדורגל הרוסי דרך הדלת האחורית (GettyImages)

סיפור דומה לזה של דזגוייב ניתן למצוא גם בנבחרת צכ'יה, שתציג את השחקן השחור הראשון ששיחק אי פעם בשורותיה - תאודור גברה סלסי. מדובר בבנם של אמא צ'כית ואבא שהיגר מאתיופיה ואם הוא יפגין את ניצוצות הכדורגל שהפגין במשחק האימון מול נבחרת ישראל לפני שבועיים, הוא בהחלט יוכל להשתלב בנבחרתו מיכאל בילק.

בית המוות הנוצץ של בני המהגרים
הבית המעניין ביותר מכל הבחינות הוא ללא ספק בית ב', הכולל את גרמניה, הולנד, פורטוגל ודנמרק. אצל נבחרת האורנג' כבר התרגלנו לראות כמות גדולה של בני מהגרים מסורינם. המדינה מחלקה הצפוני של דרום אמריקה, שנשלטה בידי הולנד קיבלה עצמאות בשנת 1975 ולמעלה מ-30 שנה מספקת כוכבים נוצצים לנבחרת הכתומה. פראנק רייקארד, רוד חוליט, קלרנס סיידורף, אדגר דווידס פטריק קלייברט ועוד רבים וטובים הם צאצאי סורינאמים שעיטרו את נבחרת האורנג' משנות ה-80. גם בנבחרת הנוכחית רוב השחקנים כהי העור הם צאצאים למדינה שנקראה בעבר גינאה ההולנדית.

מלבד נציגי המושבה הסורינאמית המכובדת נוכל למצוא גם את חליד בולארוז ואיברהים אפלאיי, שנולדו למהגרים מרוקאים שעלו להולנד. למרות שהשניים מוסלמים אדוקים שנוהגים להזכיר את שורשיהם המרוקאים בכל הזדמנות, הם בחרו לייצג את מולדתם האירופאית.

אפלאיי. בחר את הולנד לפני מרוקו (רויטרס)

אם לאורך השנים ההולנדים הצטיינו בקבלת השונה, כולנו לצערנו יודעים את ההיסטוריה של העם הגרמני. למרבה השמחה, דווקא הנבחרת הגרמנית מציגה בפנינו כמות משובחת ואיכותית של זרים. סמי חדירה, הוא בן לנישואי תערובת של אב טוניסאי ואם גרמניה, חברו, מסוט אוזיל, הבלתי נלאה הוא דור שלישי של טורקים שהיגרו לגרמניה ואם תשאלו אותו, דווקא השילוב המעניין הפך אותו לשחקן האדיר שהוא היום: "הטכניקה והרגש באו מהשורשים הטורקים, הרצינות המשמעת וההקרבה באו מהצד הגרמני".

שחקן התקפה נוסף מחבורת הזרים הוא חלוצה הנפלא של באיירן מינכן, מריו גומז, שנולד לאב ספרדי מגרנדה ולאם גרמניה. למרות שגומז אוחז בשתי אזרחויות הוא בחר לשחק במנשאפט. עוד דוגמא מובהקת לכור ההיתוך המרגש בנבחרת הגרמנית הוא ג'רום בואטנג, שנולד לאב גנאי ואם גרמניה. בעוד ששחקן ההגנה האדיר של באיירן בחר לשחק בגרמניה, אחיו, קווין פרינס בואטנג עשה זאת עבור מולדתו של אביו במונדיאל האחרון.

שניים אחרונים הם צמד החלוצים לוקאס פודולסקי ומירוסלב קלוזה, שנולדו וגדלו בפולין ובחרו להתאזרח בגרמניה. אומנם הנבחרת שלהם תשחק את משחקי הבית המוקדם באוקראינה, אך מעניין מאוד יהיה לראות את המפגש בין השניים לקהל הפולני אם יהיה אחד כזה.

קלוזה. מה יקרה כשיפגוש את הקהל הפולני? (GettyImages)

בפורטוגל, אחד השחקנים הבולטים בנבחרת בשנים האחרונות היה כמובן דקו, הברזילאי שהתאזרח, אך לטורניר הנוכחי מגיעים רק ילידי פורטוגל. אם תתאמצו תוכלו למצוא גם בנבחרת הדנית סיפור נפלא של בן מהגרים. ג'ורס אוקורה, שעלה עם הוריו בגיל 3 מחוף השנהב וכבר מגיל צעיר הפך לחלק משמעותי בנבחרת הסקנדינבית.

מלך השערים הברזילאי של קרואטיה והאסים השחורים של האזורי
אומנם בבית ג' לא תמצאו אותה כמות זרים כמו בבית המוות, אך איכות בהחלט תוכלו למצוא. אחד הברגים המרכזיים בזכייתה האחרונה של ספרד ביורו היה מרקוס סנה, הברזילאי שהתאזרח. אומנם "הלה רוחה" לא מציגה הטורניר מתאזרחים או בני מהגרים בסגלה, אך אם תשאלו כל אוהד באסקי או קאטלוני, יש מספיק זרים בנבחרת.

בקרואטיה, יוסיפ סימוניץ', הבלם העצום, נולד בכלל באוסטרליה להורים שהיגרו מבוסניה. למרות שהחל את דרכו בקבוצת מלבורן קניגסט, החליט לחזור לשורשים ולשחק עבור הנבחרת של סלאבן ביליץ'. שחקן נוסף שחזר לשורשים הוא איבן רקיטיץ', קשרה הבלונדיני של סביליה. הוריו של רקיטיץ' היגרו לשווייץ בזמן המלחמה בקרואטיה והוא עצמו החל לשחק בקבוצת הנוער של באזל. בדומה לסימוניץ' ובשונה מחדירה, אוזיל ואפלאיי, גם רקיטיץ' החליט לחזור לשורשים ולייצג את ארצם של הוריו ולא את מולדתו.

אדוארדו דה סילבה. מלך השערים של נבחרת קרואטיה

מלבד השניים, שחקן נוסף שלא נולד בקרואטיה ואפילו אין לו שורשים קרואטים הוא אדוארדו דה סילבה, שהתאזרח בשנת 2004. יליד ריו דה ז'נרו הוא גם מלך שערי הנבחרת בסגל הנוכחי עם 23 שערים לזכות

בעוד שאירלנד, כרגיל, מסתמכת על טהרת האי הבריטי, לסקוואדרה אזורה יש גם שני נציגים מכובדים מאוד שמוכיחים לנו עד כמה קיבוץ הגלויות העולמי תורם לכדורגל. הראשון והמפורסם מבין השניים הוא כמובן מאריו באלוטלי הנפלא. למרות שסופר מאריו קיבל את הפיוז הקצר של האיטלקים, הוא נולד בסיציליה לתומס ורוס בראווה הגנאים. בגיל 13 אימץ את שם המשפחה של זוג הורים מברשיה שלקחו אותו תחת חסותם בגיל צעיר.

בדומה לחלוץ הסיטי, גם לבלמה של איטליה אנג'לו אוגבונה יש שורשים אפריקאים. הוריו של העולה הטרייה לסרייה A טורינו היגרו לאיטליה מניגריה בעוד סיפור הצלחה של בן מהגרים.

באלוטלי עם קסאנו. שינה את שם המשפחה (רויטרס)

בעקבות מספרם הרב של הזרים בצרפת, נציין רק את המרכזיים שבהם: פטריס אברה, קפטן המשנה של הצרפתים נולד בבירת סנגל דקר, אדיל רמי בן למהגרים מרוקאים, סמיר נאסרי וקארים בנזמה בנים למהגרים אלג'יראים, חאתם בן ערפה בכלל מטוניסיה, אלו דיארה ממאלי ופלורן מאלודה הוותיק בכלל מגינאה הצרפתית.

גם בנבחרת המארחת, אוקראינה, נוכל למצוא סיפר חביב של בן מהגרים. איבן חאצ'רידי הוא בנו של מהגר יווני, שבחר את מזג אוויר המקפיא של אוקראינה על חשבון האקלים החמים של יוון. למרות שאיבן בחר ללבוש את המדים הצהובים, הוא העיד על עצמו שהיה המאושר באדם בזכייתה של היוונים ביורו 2004.

איברהימוביץ´. בן המהגרים הבולט (GettyImages)

הנבחרת האחרונה שתסגור את רשימתנו הארוכה היא נבחרת שבדיה. המדינה הסקנדינבית אומנם מורכבת ברובה משחקנים זהובי שיער ועור בהיר, אך בסגל תוכלו גם למצוא את אמיר באירמי האלבני, את בהראנג ספארי האיראני שעד גיל שנתיים גדל בטהרן וכמובן את גדול בני המהגרים בכדורגל העולמי - זלאטן איברהימוביץ'

איברה העצום נולד בעיר מאלמו לאב בוסני ואם קרואטית. עוד בילדותו בשכונת המצוקה רוסנגראד למד מקרוב את המשמעות לכור היתוך: "היה לנו ערבי, ברזילאי, צ'יליאני, קרואטי, מה שלא תרצו, זו היתה יותר קבוצה עולמית משבדית", סיפר חלוץ הרוסונרי על הקבוצה השכונתית, שכונה שהורכבה מ-95% מהגרים.

קשה להאמין שהענק השבדי יהיה זה שיניף בסוף את הגביע הנכסף, אך יחד עם זאת, אין ספק כי אליפות אירופה שתיפתח היום, שייכת יותר מתמיד לזרים, אותם בני מהגרים שגדלו כשונים ודרך הכדורגל מצאו את מקומם בטופ העולמי.