אם מישהו יחליט פעם לצלם סדרה על חייו של כדורגלן ברזילאי טיפוסי, לא כוכב גדול אלא בחור ממוצע שמייצג את חלומם של מיליונים, הרי שהסיפור של דייברסון יהיה מושלם עבורו. יש בו כמעט הכל, ומעלליו בגמר גביע ליברטדורס מדגישים זאת.
הנה לכם שחקן שנכנס כמחליף בהארכה כדי לכבוש את שער הניצחון הדרמטי שהביא את התואר לפלמיירס על חשבון פלאמנגו הפייבוריטית, הפך ברגע אחד לגיבורם של האוהדים בירוק ונבחר לאיש המשחק, אבל את תשומת הלב ברחבי העולם הוא משך בגלל אירוע אחר לגמרי. ממש לפני שריקת הסיום, הרגיש דייברסון דחיפה קלילה מאוד בגבו, וניצל זאת כדי לצלול לדשא כאילו נורה מאקדח מטווח אפס על מנת לביים פציעה ולבזבז את השניות האחרונות. כאשר הסתובב, הוא גילה לתדהמתו כי האיש שנתקל בו בטעות היה השופט. הסרטון המצחיק הפך לוויראלי, הערמומיות הברזילאית הטהורה הקלאסית הפכה הפעם לבדיחה של ממש.
כדורגל, ים ומוזיקה
דייברסון הוא הכי ברזילאי שאפשר לדמיין, וחייו משלבים כדורגל, ים ומוזיקה. הוא גדל בשכונת עוני בריו דה ז'ניירו, לא התקבל לאקדמיה של מועדונו האהוב ואסקו דה גאמה, ובמשך שנים התקשה לשכנע גם את המאמנים. לפרנסתו, הוא מכר משקאות מוגזים וחטיפים מלוחים על החוף, אבל גם העסק הזה לא ממש התרומם, ולכן בגיל 18 הוא בחר לנטוש את הכדורגל כדי להפוך לזמר במסיבות. דייברסון שר בעיקר מוזיקת פגודה, סוג של סמבה, ונהנה עד הגג, אבל אביו התנגד. "הקרבתי כל כך הרבה כדי שתשחק כדורגל. לא אתמוך בך עוד אם תזנח את הכדור. אתה חייב להאמין בעצמך", הוא הצהיר, והבן ויתר על המסיבות.
דייברסון רץ לחגוג לאחר שכבש את השני של פלמיירס (רויטרס)הצלחה ככדורגלן לא הייתה באופק בכל מקרה, כי בגיל 20 הוא לבש את מדי מנגרטיבנסה – קבוצה זניחה ביותר שאצטדיונה מכיל אלף מקומות, ורובם עדיין נותרים ריקים בדרך כלל. אבל אז, כמו שקורה לברזילאים לא מעטים, חבר כלשהו לחש במקרה משהו לסקאוט אירופי, החלוץ הרשים אותו, וכך אורגנה נסיעה למבחנים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. ולא סתם מבחנים, בנפיקה הגדולה הזמינה אותו. דייברסון עזב את הכל והתלהב לשחק במדי המילואים של הנשרים בליגה השנייה. זה לא הספיק כדי להתקדם לסגל הבכיר של בנפיקה עצמה, אבל בלננשש לקחה אותו ב-2013. הקריירה המקצוענית האמיתית החלה.
ליטו וידיגאל האמין בו
הקריירה הזו הייתה הפכפכה ולא יציבה, כמו שקורה לברזילאים ממוצעים רבים כמוהו. היו הצגות נאות, ובשלב מסוים מאמן בלננשש ליטו וידיגאל, שעוד לא שמע אז על קיומה של מכבי תל אביב, הצהיר: "יש לו עתיד גדול. אם בנפיקה תשתמש בסעיף הרכישה מחדש, אאחל לו בהצלחה". ואולם, זה ממש לא קרה, ודייברסון נדד דווקא בהשאלה לקלן, שם נכשל באופן מוחלט ועזב בלי להותיר זיכרונות כלשהם.
אחר כך בא המעבר לספרד, כאשר לבאנטה החליטה להשקיע בו 2 מיליון יורו. דייברסון חלק לפתע את הבמה עם הכוכבים הנוצצים ביותר, הבקיע בהפסד לריאל מדריד, וסיים את העונה עם 9 כיבושים, אך במקביל צבר גם 12 כרטיסים צהובים והורחק פעמיים. הוא דיבר בראיונות על היותו בחור רציני ומשקיען, אבל את האופי הברזילאי הפרוע שלו אי אפשר היה להסתיר. דייברסון אוהב לריב, להתרברב, להקניט, לעשות הצגות. לכן הוא מעולם לא מצא בית קבוע והמשיך לנדוד. ב-2016, הוא לקח את הכישורים שלו בהשאלה לאלאבס, ושם הגיע הערב המכונן שהעלה אותו לכותרות גם במולדתו.
ליטו וידיגאל (רדאד ג'בארה)שער אליפות מול קבוצתו האהובה
שער בקאמפ נואו בניצחון על ברצלונה! כן, לפני 5 שנים הוא התמודד מול ליאו מסי, ניימאר, לואיס סוארס ואנדרס אינייסטה, ויצא עם ידו על העליונה, עם כיבוש במחצית הראשונה בדרך ל-1:2 סנסציוני. מיד בתום המשחק, הוא החליף חולצות עם ניימאר, שלא שמע עליו קודם לכן, אבל דאג לומר לו מילים חמות. החולצה הזו מוסגרה ונתלתה על הקיר. "לא הצלחתי לישון כמה ימים, ורק בכיתי מאושר", הוא סיפר לכל העיתונאים שהתקשרו אליו מברזיל, והרף כוון גבוה. "אני רוצה לשחק בנבחרת. חלום לא עולה כסף", הוא טען. הוא גם לא היה מציאותי בכלל. ברזילאים רבים מאוד רוצים להגיע לסגל הסלסאו, מעטים מאוד מגשימים את השאיפה.
הסטטיסטיקה באלאבס חזרה על עצמה. 7 שערי ליגה זה נחמד, אבל 14 כרטיסים צהובים זה נחמד פחות, והבאסקים לא רצו להמשיך בשיתוף הפעולה. ובכל זאת, ההמולה התקשורתית סביב הכיבוש לרשת בארסה עשתה את שלה, והסוכנים אירגנו לו מעבר מלבנטה לפלמיירס. "זה מועדון עצום, ואני מרגיש כאילו הגעתי לריאל מדריד", אמר דייברסון, והתחבר מאוד לקהל באופן מיידי. החיוך השובב והיכולת להיות במקום הנכון כדי לשים כדורים ברשת מצאו חן בעיני אנשי פלמיירס, ובשלהי 2018 התכבד החלוץ להבקיע את השער שהבטיח לקבוצה אליפות עשירית בהיסטוריה. הוא עשה את זה, תאמינו או לא, דווקא באצטדיונה של ואסקו דה גאמה, אליה תמיד חלם להצטרף. הדמעות זלגו, ודייברסון הרגיש שזה אפילו מכונן יותר מהשער בקאמפ נואו.
"מרגיש כמו סחורה"
ובמקביל, שערוריות רבות מאוד ליוו את דרכו כרגיל. דייברסון הורחק על התגרות בקהל במשחק מול סרו פורטניו בגביע ליברטדורס, גרם לקטטה בדרבי מול קורינתיאנס, ביצע ריקודים פרובוקטיביים מול שחקני יריב, נתפס על יריקה, ולא פעם הסתכסך גם עם אנשי קבוצתו שלו. תחלופת המאמנים הגבוהה לא סייעה לו במיוחד. לואיס פליפה סקולארי, חתול רחוב מחוספס בעצמו, אהב את הגישה של דייברסון, אבל מאנו מנזס הרבה פחות, בעוד ונדרליי לושמבורגו המעונב סלד ממנו. כאשר מאסו הצדדים זה בזה, פירסם החלוץ פוסט פרידה לרגל מעבר לליגה הסינית, שהתברר בדיעבד כמתיחה לא מוצלחת. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, ופלמיירס הראתה לו את הדרך החוצה.
אז הוא הושאל לחטאפה, שם כבש בנצחון הגדול על אייאקס בליגה האירופית, אבל לא ממש הסתדר עם המאמן הקשוח חוסה בורדלאס. בקיץ 2020 הוא נדד שוב לאלאבס, ורצה להישאר שם, אבל עונה חלשה על הספסל שלחה אותו בחזרה לברזיל, אחרי שהמגעים עם הסינים כשלו פעם נוספת. "אני מרגיש כמו סחורה בחוף הים. מעבירים אותי מיד ליד כמו בקבוק קולה", העיר אז דייברסון, וזו תחושה לה שותפים ברזילאים רבים ברחבי תבל. לסחורה שלו לא היה ביקוש מיוחד, אז הוא שב השנה לפלמיירס איתה יש לו חוזה עד 2022. בשלב זה כבר היה לה מאמן חדש, אבל פריירה הפורטוגלי, שהעיר: "הוא שחקן מנוסה שמכיר את המועדון. אני מקווה שיוכל לעזור לנו".
דייברסון חוגג (רויטרס)עכשיו הוא חלק מההיסטוריה
העזרה הזו הייתה די שולית, ודייברסון השיג כהרגלו יותר כרטיסים משערים בעודו משמש בעיקר כמחליף, אבל ביום ראשון בלילה הוא רשם לפתע את שמו באותיות זהב בספרי ההיסטוריה. הוא שותף בתחילת ההארכה בגמר גביע ליברטדורס בעיקר כדי להפעיל לחץ על היריבה העדיפה, והלחץ הזה עבד טוב מהצפוי. אנדראס פריירה, אקס מנצ'סטר יונייטד, איבד לו כדור פשוט על שפת הרחבה, ודייברסון גילה קור רוח מול השוער המפורסם דייגו אלבס. לאוהדים לא אכפת שהוא הפך לבדיחה מגניבה ביוטיוב דקות ספורות מאוחר יותר. מבחינתם הוא המנצח הגדול, ובגיל 30 הוא יכול לשיר בכל מסיבה שרק ירצה.
אז כן, זו יכולה להיות סדרה מרתקת עם סוף מיוחד במינו. כל שחקן ברזילאי ממוצע יכול רק לחלום על שיא אדיר מסוג זה. תנסו לדמיין מה אבא של דייברסון מרגיש עכשיו. בלעדיו זה לא היה קורה.