בגיל 43, אוראל גרינפלד חווה כבר כמעט הכול כשופט כדורגל. הוא הספיק לנהל משחקים בסנטיאגו ברנבאו ובוומבלי, להיות חלק מהשופטים היותר בכירים באירופה ולהיות אחד השופטים הראשונים שהפכו את תחום השיפוט למקצוע היחיד שלהם.
גרינפלד לא מרבה לדבר, אבל עם סיום העונה הוא הגיע לראיון מיוחד בפודקאסט "שיחת היום" של ONE ושוחח עם תומר חבז בראיון שיחולק לשני חלקים. בחלק הראשון, גרינפלד מסכם את העונה שעברה על השופטים הישראלים, הביקורות, עתידו והקהל הישראלי.
עוד הוא מדבר על הביקורת שפורסמה מצידו של לוקה מודריץ', התדמית שצויירה לו כשחצן בשל שפת הגוף, חוויות ממשחקים באירופה והאם ימליץ לארבעת בניו ללכת למסלול של שיפוט. האזנה נעימה.
אוראל גרינפלד (חגי מיכאלי)אוראל, איך אתה מסכם את העונה הזאת?
"לפני מספר ימים סיכמתי אותה בהודעה קצרה עם שופטי ליגה א’ אותם זכיתי לאמן העונה: אמרתי שהייתה עונה מורכבת וארוכה לכולנו עם הרבה מאוד אתגרים וכמו ששמחתי לראות אצל שופטי ליגה א’, גם אצלי ברמה האישית ראיתי את הרצון והמוטיבציה להתקדם, להיות מוכן לכל אתגר גם בארץ וגם בחו”ל. הייתה לי אפילו פציעה שהוציאה אותי לאיזה חודש, אז שמחתי שהייתי יכול לחזור לסיום העונה למשחקים החשובים. הסיומת הייתה טובה, אין שיח על השופטים של מי לקחה את האליפות, מי לקחה את הגביע, זה נסגר ברמה ספורטיבית. יש שקט, וזה אומר שהצלחנו".
אתה לא רואה שום החלטה או משהו שהשפיע? כי תמיד אפשר לחפש החלטה כזו או אחרת שאולי אם הייתה נשרקת או לא הייתה משפיעה.
"האם אתה יכול לומר לי על החלטה אחת שהכריעה אליפות, גביע או יורדות? לא. אז זהו, זו הצלחה מבחינתו. גם בליגה א’ שהייתי עובד עם שופטיה במהלך כל העונה באופן צמוד, אין החלטה אחת שהכריעה את הדברים החשובים, ואני שמח על כך".
תמיד אבל יש קהלים שאומרים שזה נראה ששופט א' בעדם ושופט ב' נגדם.
"אם כולם אומרים את אותו הדבר אז אני במצב טוב. אם הייתי פוגש קבוצת קהל אחת שהייתה אומרת את זה אז הייתי בבעיה, אבל כשכולם חושבים ככה אז זה בסדר, זה משהו שהוא עממי כזה. רגילים לומר שהם מרגישים שמישהו נגדם, אבל זה משהו שהוא לא רלוונטי מבחינתי".
אוראל גרינפלד (חגי מיכאלי)נוח תמיד להתנגח בשופטים. איך השופטים שלנו ביחס לעולם? הרי אתה שופט בחו"ל לא מעט.
"קשה להשוות, יש מדינות גדולות שהן מעצמות ואצלן יש שופטים שמתעסקים רק בשיפוט, מקצועניים, בעלי חוזה, הם רק שופטים: אנגליה, ספרד, גרמניה, צרפת וכו’. ויש גם מדינות קטנות: אני חושב שביחס למדינות בסדר הגודל שלנו, אנחנו נמצאים במצב מבלי לתת ציון, שאנחנו מהמובילים בין המדינות הללו. אנחנו מדינה של סך הכל כעשרה מיליון תושבים ובעולם די מעריכים אותנו ברמת השיפוט".
אבל יש לא מעט פוסטים כנגד שופטים.
"תמיד יהיו. אם אין פוסט שמדבר על התנהלות של השופט, או יחס מחפיר, או משהו לא מקצועי, אז זה משהו שהוא די לגיטימי. תמיד יש דובר או איש מועדון או מישהו שרוצה להסיט את האש ממנו. אני תכף פותח את עונתי השש עשרה בליגת העל והארבע עשרה כשופט בינלאומי, אז אני מכיר את הדברים האלה. את כולם עברנו ושפטנו שוב חזרנו והכל בסדר".
חווית איזה אירוע לא נעים במהלך המלחמה? של אנטישמיות?
"קודם כל, כשאני מגיע לשפוט עם הצוות, בכל מקום שהשם של הצוות מופיע יש דגל ישראל ורשום ישראל, אבל זה גם ידוע רק יומיים לפני המשחק. לא אומרים את השיבוץ מראש בגלל סיבות ביטחוניות וזה טוב לנו. חודשיים וחצי אחרי המלחמה נסענו לבלגיה, ואחרי שהבינו שאנחנו ישראלים לאחר המשחק הייתה לנו אבטחה צמודה. נסענו לשדה בלילה וראינו שניידת ממתינה במלון ומלווה אותנו מהמלון לשדה התעופה, שזה דבר שלא קורה".
"המקסימום שיש לצוות שיפוט זו ניידת מהמלון למשחק או מהמשחק למלון, אבל לא לשדה. לצורך העניין, זה משהו שהוא לא נעים, אבל אתה מבין שמכבדים אותך ומנסים לשמור עלייך. מתייחסים אלינו בכבוד ואצלנו אין אנטישמיות כי אנחנו מייצגים את אופ”א. אנחנו כבר המון שנים מייצגים גוף גדול, ועם אופ”א אף אחד לא רוצה להתעסק. אז האווירה היא די מכבדת גם בגלל המעמד, הקטגוריה וההיסטוריה".
אוראל גרינפלד. "תמיד יהיו פוסטים" (רדאד ג'בארה)לא משעמם אצלך אף פעם כשאתה שופט בחו”ל.
"אני אוהב שמתעניינים בכל ספורטאי ישראלי שמשחק בחו”ל, זה מראה כמה אנחנו מדינה עוקבת. תמיד יש כתבה שמסקרים את המשחקים שלי, בטח כשיש שחקנים גדולים או קבוצות או נבחרות גדולות וזה תופס כותרות".
היה אבל נגיד אירוע לא מזמן עם לוקה מודריץ’, שבא בטענות. איך אתה מגיב לדברים כאלה, כי אתה קורא מן הסתם.
"בוודאי שאני קורא. ראשית, את מודריץ’ שפטתי לדעתי חמישה משחקים: בנבחרת קרואטיה וגם בריאל מדריד. במשחק אחד שהם הפסידו וקיבלו אדום להפתעתם אז הוא אמר דברים בשמו כקפטן, שהם שונים בתכלית ממה שפורסם. לא רק שהדברים נרשמו לא נכון, אלא גם הגישה. הוא אפילו אמר לשחקן שקיבל אדום שהוא עשה שטות, אז הוציאו דברים מהקשרם בשיח התקשורתי וזה בסדר. אני מתייחס לזה בצורה הנכונה. אני כהרגלי, גם עם הצוות, נעשה את הניתוחים שלנו, אנחנו לומדים ורואים מה אפשר לשפר. גם כשזה נראה שונה ממה שהתכוונתי לשדר, לומדים מזה".
ספר איזה סיפור ממשחק גדול.
"כששואלים אותי עוד במנהרה מאיפה אני, ואני אומר ישראל, אז מסתכלים במבט תמוה וישר בוחנים. אז זה עובר למקום שמכבדים ויודעים להעריך את זה, אז זה כיף לראות שגם אם בהתחלה מרימים גבה זה עובר לשיח מקצועי וכבוד וזה מאוד כיף. תמיד כיף לשבת בשולחן של מדינות גדולות שאתה רואה שגם כשאנחנו מדינת כדורגל פחות גדולה, עדיין יודעים להעריך את זה וזה מדהים. נסעתי לשפוט בקזחסטן, כשנחתנו שם המלווה הצמוד אמר במשפט הראשון: "באר שבע". למה? כי הוא אוהד אינטר שרוף והוא זוכר את ההפסד שלהם. אז זה כיף לראות שהצלחות קטנות כגדולות עושות באז לישראל ואני שמח להיות חלק מהדבר הזה, זו שליחות".
אוראל גרינפלד. "כשאני אומר ישראל נותנים מבט" (חגי מיכאלי)מה עוד נותר לך להגשים, וכמה זמן אתה רואה את עצמך עוד שופט?
”אני עכשיו בן 43, שופט בינלאומי יכול לשפוט עד גיל 47 ובארץ אפשר כעיקרון לשפוט עד גיל 45 ואז אמורים לסיים ולעבור ל-VAR. בעבר מעט מאוד הגיעו לגיל 45, היום זה טיפה השתנה. אני פחות מסתכל על גיל, אלא על מוטיבציה, רצון ללמוד ולהשתפר בכל עונה. אני רואה שזה קיים אז אני מבין שזה יכול להמשיך, כשזה יסתיים אז אדע שזה נגמר. כל עוד אהיה בריא, אתן תפוקה, והעונה עוד שברתי שיא- תוך חמישה ימים שפטתי את אותה הקבוצה במאבק על האליפות פעמיים, את מכבי תל אביב. זה לא קרה לעולם".
שגם זה היה חריג באמת.
"אני לא חושב שמישהו יכול לומר משהו על העייפות שלי, על זלזול. הגענו אני והצוות הכי מוכנים שיש ואני שמח שלא היה שום דבר שמעיד על חמשת ימי ההבדל הללו. האתגר גם היה שזו אותה קבוצה. שופט צריך לתת קו של סמכותיות, של אמון, וכשרואים אותך באופן כזה מהיר שופט את אותה קבוצה זה לא פשוט, נהוג לרענן את השופטים. בחו”ל זה יכול לקרות רק בטורנירים גדולים וזה נדיר. אבל כשבאיגוד אומרים לי שזה מה שצריך, אני עושה את כל מה שאני יכול וזה מראה לי שאני בכיוון הנכון”.
מה נותר לך להגשים עוד?
"אנחנו תמיד רוצים לעשות צעד מעבר למה שנעשה כבר. אני והצוות עשינו המון: שמינית גמר האלופות, רבע גמר קונפרנס. אבל החלום? להישאר כל שנה ברמות הגבוהות. להיות שופט עלית ולייצג ברמות הגבוהות. אם אעשה את זה שוב זה יהיה חלום. אני מדגיש דבר חשוב מאוד וזו הבריאות, גם בנפש".
"הכדורגל נהיה מהיר יותר, מתוקשר יותר. יצא מצב שאני ושני העוזרים שלי רועי חסן ועידן ירקוני, חווינו פציעה העונה וזה לא פשוט. כולנו מעל גיל 40 ורוצים ביחד להמשיך במסע הזה. מה שמדרבן אותנו זה להמשיך דווקא בתקופה הזו של הלחימה: להביא את השם שלנו עם הדגל והשם ישראל שכתוב בכל מקום למקומות הללו, שכולם יראו את זה".
השחקנים שואלים את עידן ירקוני (עמית מצפה)יש לך ארבעה בנים, אתה ממליץ להם לשפוט בעתיד?
"אני צמא ורעב לזהות אצל כל ילד מה הוא אוהב. לשמחתי כל אחד הולך לכיוון שלו ואני רוצה שכל אחד יעוף על החלום שלו. אני לא הייתי צריך שידחפו אותי, הג’וק הזה נכנס בי בגיל 16, מאז בית הספר. ארבעה בנים מגילאי שלוש ועד גיל תשע, כולם עושים נינג’ה או לומדים אנגלית. אני חייב לומר שדווקא השבוע שאלתי את הגדול שהוא בכיתה ג’, מה אומרים לו בבית הספר על אבא. אז הוא אומר שהגדולים שואלים שאלות בטוב דווקא, ואני שמח".
"חוויתי שופטים שהיו להם ילדים גדולים יותר וזה לא פשוט, החוויה אצל הילדים שלי טובה. אני לא דוחף אותם להיות שופטים, אבל בלי קשר: יש אוהדים שרוצים לדבר ולשאול שאלות ברחוב שאני עם הילדים ותמיד אומרים לי "את מי אתה אוהד". החכמים והמבריקים עושים תרגיל ושואלים את הילד את מי הוא אוהד, אז הילד עונה והם חושבים שאני גם. ואז אני אומר לו: "רגע תשאל את השני". השני עונה קבוצה אחרת ואז אני אומר לו: "תשאל את השלישי" וגם הוא עונה קבוצה אחרת. אז אני אומר לו "אתה מבין". כל ילד ומה שקורה בכיתה שלו. זה מה שהוא מזמר ברכב. ברכב של המשפחה שלי יש שירים של כל הקבוצות. אני לא אוהד אף קבוצה: אני אוהד את הבנים שלי ואת הכדורגל הישראלי כי משם באתי משם הצלחתי להגיע לחו"ל".
למה בכלל להיות שופט? כי הרי אומרים ששופט הוא כדורגלן שניסה ולא הצליח ועבר לשפוט.
"בשביל להיות שופט, צריך שזה ישרוט אותך, שזה יחדור לך, יגרה לך ויעשה לך כיף. אני תמיד אומר את זה לצעירים: אלו שאחרי עונה שהם שופטים אומרים שזה מה שהם רוצים, שאני רוצה לראות אחרי שהוא כבר שלוש שנים הולך למקומות הכי נידחים שלא האמין שיגיע אליהם, שהוא עדיין רוצה. אם כן? אז אני אחשוב שזה שם".
אוראל גרינפלד. "בשביל להיות שופט צריך שזה ישרוט אותך" (חגי מיכאלי)אבל מה מדליק אותך? למה אתה נהנה מזה עם כל הקללות?
”הקללות, כשהן באות בסינרגיה, הן קונצרט. תבין, שפטנו את באיירן מינכן עם זלצבורג לדעתי באליאנץ ארנה, שלב הבתים בליגת האלופות, באיירן הייתה חייבת לפחות תיקו כדי לעלות, ולא נהניתי. מפתיע נכון? למה לא נהנינו? כי הייתה קורונה, אין קהל. הכל טוב ויפה, אבל לשפוט באצטדיון הזה בלי קהל זו פחות חוויה. הייתי שותף לחצי גמר ליגת האלופות, ריאל נגד צ’לסי, במגרש האימונים של ריאל, ללא קהל. בינינו? לא חוויה. לעומת זאת: סמי עופר, טדי, בלומפילד, או איצטדיונים אחרים שהם מלאים בארץ או בחו"ל, זה משהו אחר. השיא שלנו עומד על 87 וחצי אלף צופים. קהל ששואג, או מקלל, לא משנה מה, זה קונצרט. הוורידים, הדם, הכל כיף".
הקהל הישראלי מאמין בשופטים?
"אני חושב שכן. הקהל הראה שאם יש דברים שבאמת מפריעים לו אז הוא לא עוצר והוא מוביל לשינוי. שכנות שלנו, שעתיים טיסה מפה, מביאות שופטים מחו"ל. אני לפני שנה, שפטתי משחק אליפות בחו”ל, אצלנו זה לא קרה. זה קרה בעבר בגלל חילופי שופטים והדדיות, רצון לשתף פעולה, וזה מה שחשוב. בסוף האמון קיים, אני חושב שגם מכל בעלי הקבוצות, ואני שומע דברים מאחורי הקלעים כשהם שואלים ובאים בבקשות".
הרגשת פעם מאוים, מותקף?
"היו מקרים, אבל לא משהו שגרם לי באמת לחשוש. בעברי הייתי בסיירת בצבא וגם ביס”מ, אז לא הרגשתי מאוים. קרו דברים עוד כשהייתי צעיר. אם להיות פתוח וכן, יכול להיות שחוויתי משהו, אבל זה לא באמת ריגש אותי. כי חוויתי דברים גדולים יותר. גם אם בעלים מקלל אותך בפנים, זה לא עושה משהו. כי אתה רואה דברים קשים בסיירת וביס”מ, אז הפרופורציות משתנות בראש. לפעמים התגובה שלי מצטיירת כדבר אחד, אבל אני יודע שזה יחלוף עוד רגע וזהו".
אפרופו תגובות, בוא נדבר על הפיל שבחדר וזה תדמיות. מה חושבים על אוראל גרינפלד? אני אגיד דברים שנרשמו ותגיב: שחצן, בא לגנוב את ההצגה, ליגת העל קטנה עליו.
"אני חייב לומר משהו: אם תשים מצלמה קטנה ברכב של חזרה ממשחק, או במטוס בחזרה ממשחק, אתה תראה שיש מה שנקרא חפירות ברמה המקצועית שלי עם הצוות, וברוב המקרים זה לא על אירועים מדוברים בתקשורת. אנחנו תמיד רוצים להיות קשובים, לקבל את הדברים המקצועיים. ביום שאני לא אהיה כזה, לא אוכל לשפוט במוטיבציה, לא אשאף למצוינות ואז לא אהיה בארגון".
"מכאן, יכול להיות בהחלט ששפת הגוף שלי, משדרת המון פעמים ריכוז ורצינות, כי אני רוצה להיות חד וקשוב, וזה לא פשוט. אתה גם שומע קהל, צוות, VAR, השעון, הטכנולוגיה ובסוף בא מאמן או קפטן ורוצה לקבל שירות מצוין משופט. אמרתי לצוות שלי כששפטנו בשנה שעברה משחק של 98 דקות בשלג בגרמניה: "הצופה בבית לא מרגיש את הקור של השלג, או גם את החום במקרה שחם. הוא פשוט רוצה לקבל תפוקה". צריך לנהל את הדבר הזה וזה גורם לי להיות מרוכז".
אוראל גרינפלד בודק ב-VAR (רדאד ג'בארה)אבל הרי כל השופטים צריכים לנהל את זה, אז למה אצלך נוצרה הסטיגמה של שחצנות או יהירות, או שאתה מעל?
"לשמחתי, כל דבר אפשר לקחת כמשהו שלילי או כמשהו לצמיחה. כשמישהו אומר קל לו בליגה הישראלית, אז אולי זה כי ראו אותי במקומות אחרים וראו שאני מצליח במקומות אחרים, ואז כשאני בא לפה אז זה מה שנאמר. כשאני מגיע לשפוט בלאומית, שחקנים אומרים לי: "היית באלופות, איך אתה פה?". אז שחקנים יעידו גם שאילולא הצלחה בלאומית ומתן 100% , לא אהיה מוכן ליותר מזה".
"באותה מידה, אם לא אתן את ה-100% שלי בליגת העל, לא אשפוט בחו"ל. לשמחתי, לא הקולגות שלי ולא אנשי האיגוד וההתאחדות חושבים את הדבר הזה, הם חושבים שיש כאן בן אדם רציני שמשקיע וחותר למצוינות. לפעמים סמכותיות נראית כמו שחצנות, אבל שואלים את האנשים הקרובים וזה רחוק מהמציאות. אני יכול להבין כל ביקורת על כל אחד שלא מכירים. בכל הרצאה שאני נותן עוצרים אותי באמצע ואומרים לי: "תקשיב, מה שאומרים עלייך ומה שמציירים זה שונה, לך תדבר".
אז הנה באת לדבר.
"באתי כי הוזמנתי וכל השנה הוזמנתי, אבל לא הייתי יכול. בכל יום כמעט אתה רואה "הותר לפרסום" ושומע דברים לא פשוטים. אתה נהנה וגאה להיות חלק מעולם הספורט ואני משדר את זה לשופטי ליגה א’, שצריכים לשמוח גם בעולם הלא פשוט שלנו. אני בסוף רוצה לתת את ה-100% שלי וראיונות פחות העסיקו אותי. אמרתי שאם זה יקרה, אז בסוף העונה. אני חושב שגם כשהדובר (ירון עולמי) פנה אליי, הוא חשב שלא ארצה. אבל ידעתי שזו העת".