משחק הדממה: הטורניר לזכר סמ"ר לירן בנאי

במארס 2008, לירן בנאי, בן להורים חירשים מאשקלון, נהרג ממטען צד בזמן פעילות מבצעית ברצועת עזה. אחת הדרכים שמשפחתו בחרה להנציח את יקירם שנפל, היא בטורניר קטרגל שכולל את חבריו הלוחמים, את חבריו מהאזרחות ואת נבחרת החירשים של ישראל.

אם בדרך כלל משחק הקטרגל האמוציונאלי כולל צעקות ,קללות ורגשות שמתפרצות, בטורניר לזכרו של "הצברניק" האמיץ תוכלו לראות כבוד הדדי בין השחקנים, ספורטיביות ושקט, אותו שקט שליווה את לירן במשך כל חייו.

"הוא נשאר בן 20, והזמן חלף, זמן שלא נגע בפניו, זמן בלעדיו".. (יהודה פוליקר, "יורם")
בתאריך ה-6 במארס 2010 ב-8:00 בבוקר, יצא כוח סיור של פלוגת המסייעת של גדוד צבר, חטיבת גבעתי, לסיור שגרתי על גדר המערכת בגבול רצועת עזה. אותה "פתיחת ציר" הסתיימה באסון כבד: שני חיילים שישבו במושבים האחוריים של הסופה נפצעו באורח קל, גשש הכוח נהרג במקום ואילו נהג הסופה - לירן בנאי בן ה-20 נפצע אנושות ולאחר 3 ימי מאבק בבית החולים סורוקה נפטר מפצעיו.

כשהודיעו לגילה וגיא את הבשורה המרה שבנם הבכור לא שרד, לא נשמעו זעקות מרות, אלא בכי שקט מאוד שכמעט לא נשמע. הכאב בכל משפחה שכולה בישראל הוא איום ונורא, אך במקרה של משפחת בנאי האשקלונית האסון היה כבד מנשוא. מכיוון שלירן ז"ל, שימש כ-פה לשני הוריו החירשים.

למרות שללירן היה תפקיד משמעותי בחייהם של הוריו, הוא מעולם לא חיפש שום הנחות והתגייס לחטיבת גבעתי. עוד בפלוגת המסלול של גדוד צבר הוא נחשב לאחד החיילים המצטיינים ושימש כקשר של מפקד הפלוגה. כשהתבקש לצאת לקורס מפקדים לאחר חצי שנה של טירונות מפרכת ואימון מתקדם, הוא בחר להישאר עם חבריו לפלוגה ולעלות איתם לקו ברצועת עזה. גם כשסיים את המסלול המפרך, בחר לירן לעלות לפלוגה הוותיקה של הגדוד- הפלוגה המסייעת.

שלט הפלוגה לה היה שייך בנאי

"מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה" - מסייעת צבר איתך לעד
"בנאי והמסייעת זה היה סיפור אהבה ממבט ראשון" סיפר חברו לפלוגה הוותיקה אופיר פדידה: "בפלוגות הוותיקות יש מנהג שבו הצעירים צריכים לעבוד קשה כדי להרוויח את מעמדם בפלוגה ולירן ללא ספק הרוויח את "הוותיקות" בצדק. כבר מהרגע הראשון שבו עלה לפלוגה הוא חשב איך "לדגם" אותה כמה שיותר, לא היה חייל אחד שלירן לא רקם לו את סמל המסייעת על הכובע. כזה הוא היה, מלח הארץ, אדם שנותן הכול עבור חבריו".

בנאי במהלך שירותו. תמך בחבריו (עמוד הפייסבוק לזכרו של בנאי)

גם איתמר יונה, אחד ממפקדיו של לירן ציין בראש ובראשונה את אהבתו הענקית לפלוגה שהייתה אחראית על ציר כיסופים, אחד המקומות המסוכנים ביותר ברצועת עזה: "לירן היה בחור חייכן שאף פעם לא התלונן, הוא היה כישרוני בצורה יוצאת דופן. בכל פעם שרצינו לקשט את הפלוגה אני ושאר חבריי המפקדים ישר היינו הולכים לחפש את בנאי".

עם כל הכבוד לאהבתו הגדולה של לירן לפלוגה ולצה"ל, הוריו, גיא וגילה, תמיד היו בראש סדר העדיפויות עבורו. הוא שימש להם כ-פה ותמיד עזר מעל ומעבר בפרנסת הבית. למרות זאת לא הרבה חברים ידעו את סודו, סיפר יונה: "כמעט אף אחד בפלוגה לא ידע ששני הוריו של לירן חירשים אילמים, רק אחרי מותו גיליתי שהוא היה עוזר בכלכלת הבית ובשאר הסידורים היומיומיים".

הנפת הכתומים. משאירים אבק לכולם (רחמים ראובני)

"החיוך שלא ירד מפניו": מעזרה כלכלית בבית ועד לשיחות נפש עם חיילים
אחד מהחברים הבודדים של ניב שידעו את סודו, ניב לוי, היה כבן בית במשפחת בנאי: "הרבה פעמים שכשהיו משחררים אותנו לחופשות, לירן היה עסוק בעבודה באולם אירועים במקום לנוח. בפעמים המעטות שהוא לא עבד, הייתי מבלה איתו ועם משפחתו המקסימה עד שהיינו אמורים לחזור למוצב.

"הוריו היו מפנקים אותנו ומתייחסים אלינו כמו מלכים בכל פעם מחדש. החיוך שלו זה דבר שלא עוזב אותי לעולם. אני לא זוכר אפילו פעם אחת שראיתי את בנאי עצוב, הוא היה נותן הכול עבור חבריו ומשפחתו, החל ממענקים מיוחדים ותלושים שעזרו במצב הכלכלי ועד לשיחה מלב אל לב עם חיילים שהיה קשה להם".

לירן בנאי. "לא נח לרגע ועזר לכולם" (עמוד הפייסבוק לזכרו של בנאי)

לאחר מותו בטרם עת של יקירם, משפחת בנאי הכוללת את ההורים גילה וגיא, האחות, ימית והאח הצעיר, תמיר, מנציחים את לירן בכל דרך אפשרית, החל מציוד לפלוגה הכולל כובעים, מכנסיים, חולצות ורצועות לנשק ועד לטקסים והרצאות מרגשות.

אחד האירועים הבולטים שהמשפחה בה בחרה להנציח את לירן, היה טורניר קט רגל. תמיר, אחיו הצעיר של לירן, שהיום משמש כמש"ק קליעה במתקן אדם, מסביר כיצד משפחתו החליטה דווקא על טורניר מסוג זה: "לירן מעולם לא היה מסוגל לנוח, כשיצא לחופשות הוא מעולם לא ישב בשקט, הוא היה עובד, יוצא לבלות ואת שאר הזמן היה מקדיש לנו, למשפחה. בגיל 16 בערך אותו חוסר מנוחה גרם לחיבור המיוחד בינו לבין נבחרת החירשים של ישראל כשהיה הולך להתאמן עימם באירועים רבים".

חלוקת הפרסים בטורניר. "לירן לעולם לא היה עצוב" (רחמים ראובני)

טורניר הקט רגל לזכרו של לירן אומנם לא נערך בשנה האחרונה מסיבות שאינן תלויות במשפחה, אך בשאר השנים משחקי הקט רגל באולם באשקלון כללו את כל עולמו במגרש אחד. נבחרת החירשים של ישראל שמסמלת את ביתו והוריו, חבריו של לירן לפלוגת המסייעת שהשתחררו, המסמלים את אהבתו הגדולה לצה"ל, וכמובן החברים מהשכונה. אומנם עד עתה נבחרת החירשים הכתומה משאירה אבק לכולם, אך המנצחת הגדולה היא ללא ספק משפחת בנאי הנהדרת שממשיכה להנציח את בנם הגיבור שנפל בטרם עת.

טורניר לזכר בנאי. מסמל את חייו של לירן (רחמים ראובני)