ממש לא טוני סופרנו: הקאמבק המדהים של רוסי

"הגול היום היה קצת כמו אורגזמה בשבילי". סביר להניח שקוראינו הצעירים לא זוכרים את הציטוט הדי מוזר הזה של יו"ר הפועל פ"ת לשעבר, דני לוי, לאחר שער ניצחון נפלא של גיא שמיר בדרבי המלאבסים לפני שנים רבות. למען האמת עד השבוע האחרון לא בדיוק הבנתי איך אדון לוי יכל לחוות חוויה כזו בגלל שער, חשוב ככל שיהיה.

השבוע סוף כל סוף הגיע הקץ לתהיותיי בהקשר זה, מה קרה אתם שואלים? חלוץ פיורנטינה, ג'וזפה רוסי כבש שער ראשון מאז 1 באוקטובר 2011 ופשוט לא הצליח לעצור את דמעותיו. נכון, מדובר בכיבוש מול קטאניה הצנועה, כשאנחנו רק במחזור הראשון, אך עבור החלוץ בן ה-26 שהיה אמור להיות הדבר הגדול הבא בכדורגל העולמי, מדובר בסיום תקופה שכללה שנתיים איומות ושבעה מדורי גיהינום.

לא טוני סופרנו או דון קורלאונה
לא מעט סטיגמות הודבקו למהגרים האיטלקים בארצות הברית - הם רומנטיקנים חסרי תקנה, יודעים לבשל מצוין, להתלבש בחליפות מהודרות, אך התווית שנדבקה אליהם יותר מכל היא תדמית "החבר'ה הטובים" או בניסוח קצת פחות עדין - "המאפיונרים". סביר להניח שאם נערוך שאלון קצרצר ובו יצטרכו לרשום את שמותיהם של מספר דמויות מפורסמות ממוצא איטלקי שנכנסו לתודעה האמריקאית, התשובות הרבות ביותר אותן נקבל יהיו כמובן: טוני סופרנו או משפחת קורלאונה הידועה לשמצה.

טוני סופרנו. לא כל האיטלקים כמוהו (רויטרס)

להבדיל מאלו, ג'וזפה רוסי ומשפחתו היגרו לארצות הברית כדי לשפר את מצבם הכלכלי בלבד: אב המשפחה – פרננדו, היה מאמן כדורגל של קבוצת מהגרים משותפת מאיטליה וספרד בבית ספר מקומי בניו ג'רזי, אימו קלאונילדה עבדה כמורה לאיטלקית וג'וזפה הקטן פשוט שיגע את כל ארה"ב עם יכולת עוצרת נשימה.

לא חלף זמן רב עד שהילדון המוכשר ואביו עשו בחזרה את הדרך לארץ המגף כשג'וזפה בן ה-12 חתם על חוזה מקצועני בקבוצת הילדים של פארמה.

דל פיירו הבא: מפרגי ועד מסי
כמובן שרוסי הצעיר עמד בציפיות גם במולדתו של אביו וכבר בגיל 16 נכלל בסגל הבוגרים של קבוצת הצלבנים. בגיל 17 אחרי שחצי יבשת רדפה אחריו, ג'וזפה ואביו בחרו לחתום אצל מנצ'סטר יונייטד לאחר שסר אלכס שכנע אותם אישית שאולד טראפורד הוא המקום המוצלח ביותר עבור הילדון שכבר הוכתר כיורשו של אלסנדרו דל פיירו.

ג´וזפה רוסי עם חבר (שפרש לפני חצי עידן) (רויטרס)

לצערה הרב של משפחת רוסי, הבטחתו של פרגי לא בדיוק התממשה ובדיוק כמו צעיר איטלקי אחר- פדריקו מאקדה, החלוץ המוכשר הושאל, בתחילה לניוקאסל ומשם בחזרה לפארמה. אם עד אותה תקופה חלוץ הוויולה נדד מקבוצה לקבוצה ונחשב ליהלום בלתי מלוטש, בעונת 2007/8 הגיע הפריצה הגדולה ומשם הנער מניו ג'רזי לא הפסיק להפציץ.

לאחר שעזב את פארמה עם מאזן של תשעה שערים ב-18 משחקים, הילדון המוכשר עם רגל שמאל האימתנית חתם בוויאריאל הספרדית וכבש בעונת הבכורה 11 שערים כשהוא עדיין לא בן 20. מאוחר יותר באותה שנה זכה רוסי בנעל הזהב עם נבחרת איטליה כשסיים כמלך השערים של אולימפיאדת בייג'ין.

רוסי חוגג במדי איטליה. תקופה יפה (רויטרס)

אם תפשפשו בארכיון של אותה אולימפיאדה, תגלו שג'וזפה גבר במירוץ על מלכות השערים על שחקנים כמו סרחיו אגוארו, אלשנדרה פאטו וכמובן ליאו מסי, הישג די מרשים במיוחד אם נתייחס לעובדה שהאזוריני הודחו כבר בשלב רבע הגמר. אם כבר הזכרנו את שמו של הפרעוש בהקשרו של החלוץ האיטלקי, אז נציין את העובדה שכמעט בכל עונה מחדש, ראשי הבלאוגרנה ניסו לרכוש את ג'וזפה מוויאריאל אך הצוללת הצהובה שמרה על היהלום הצעיר מכל משמר.

ישנו משפט שאומר שאחרי כל עלייה ישנה ירידה (משפט זה עובד לשני הכיוונים כפי שנראה בהמשך) ולצערו של ג'וזפה הצעיר בדיוק לאחר עונת השיא שלו ב-2010/11 הגיע הנפילה הגדולה. חלוצה של הצוללת הצהובה היה פשוט בלתי ניתן לעצירה באותה תקופה, הוא כבש 18 שערי ליגה והוסיף עוד 11 שערים באירופה והפך למלפפון המבוקש ביותר באותו הקיץ כשקבוצות כמו אינטר, יובנטוס וכמובן ברצלונה נלחמות על שירותיו.

החגיגה בצוללת. היה בלתי ניתן לעצירה (רויטרס)

הצולבת לא מכה פעמיים? מסתבר שכן
לפני שנמשיך בסיפור חזרתו המדהים של ג'וזפה למגרשים - שאלה קצרצרה, מה משותף למרקו ואן באסטן, אלי אוחנה, ראובן עטר ורונאלדו הברזילאי? נכון כולם היו שחקני התקפה פנומנליים, כולם כבשו בצרורות, אך התשובה היותר נכונה היא שכולם פרשו מכדורגל לאחר שנכנעו לקרע ברצועה הצולבת, הפציעה האיומה ביותר שיכולה לעבור על כדורגלן.

די סביר להניח שרובכם מריצים בראשכם פציעות מזוויעות סטייל הנריק לארסן, אך למען האמת קרע ברצועת הACL הוא מראה די מלבב לעומת שבירת עצמות ופריקת מרפקים למיניהם. הבעיה המרכזית בפציעה זאת היא תקופת ההחלמה האינסופית שבמקרה הטוב אורכת כחצי שנה.

רוסי על הדשא. עבר רגעים קשים (רויטרס)

מבלי להיכנס ליותר מדי הסברים רפואיים, הרצועה הצולבת היא הרצועה המרכזית ביותר בברך ואם היא נקרעת, אחת הדרכים היחידות לרפא אותה היא באמצעות שיחזור ארוך שכולל ניתוחים מסובכים ותקופת שיקום מייגעת. אותה פציעה בדיוק התחרשה לג'וזפה במשחק הליגה מול ריאל מדריד לפני כמעט שנתיים ומאז התחילה התקופה השחורה ביותר בקריירה המבטיחה של הכישרון הצעיר.

לפתע הקבוצות הגדולות שכחו מהאיטלקי הבינלאומי, ההצעות השמנות שהסתכמו בסכומי עתק של 30 עד 35 מיליון יורו הצטמצמו לסכומים זעומים של ספרה אחת ובין רגע המלפפון החם של היבשת הפך לסחורה רקובה. החלוץ השאפתן כמובן לא נכנע, יום אחרי יום, אימון אחרי אימון הוא השקיע את כל כולו עד לטיפת הזיעה האחרונה. המטרה – להיות חלק מסגל איטליה ליורו 2012.

באימון נבחרת איטליה. מטרה אחת ויחידה (רויטרס)

מי שכמובן עקב צעד אחר צעד אחרי פרויקט השיקום של רוסי, היה מאמן האזורה, צ'זארה פראנדלי שהעניק לחלוץ את סרט הקפטן של הנבחרת כבר בגיל 23 במשחק אימון מול רומניה. "אין לי ספק שג'וזפה יהיה חלק בלתי נפרד לטורניר באוקראינה ופולין, הוא מחלים בקצב פשוט מצוין " הצהיר צ'זארה, הצהיר וטעה.

כמו שעון שוויצרי, או במקרה הנוכחי שעון איטלקי, גיבורנו החלים כעבור חצי שנה בדיוק ושב להתאמן באופן סדיר עם חבריו לצוללת הצהובה. רק שלאחר שלושה שבועות בדיוק אימון שיגרתי הסתיים בטראומה בלתי נתפסת כשרוסי קרע את הצולבת בפעם השנייה תוך חצי שנה.

חלום סגול: מדמעות של עצב לדמעות של שמחה
"כרגע המטרה היחידה שלנו היא שרוסי יחזור למצב הפיזי הטוב ביותר, כאשר ההליך הבטוח ביותר לכך מורכב משני ניתוחים נפרדים, רק לאחר מכן נחשוב על עתידו בכדורגל " הצהירו דוברי ויאריאל לאחר אותה פציעה ארורה. היורו כמובן, נמחק מהלו"ז של האיטלקי, הקבוצות שפעם עשו הכול כדי להביא אותו, התרחקו ממנו כמו מאש והקבוצה היחידה שהייתה מוכנה לתת לו צ'אנס היא פיורנטינה המתחדשת של חלוץ העבר האגדי- ויצ'נזו מונטלה.

רוסי אחרי השער הכי מרגש שלו בקריירה

אין ספק כי פיורנטינה היא אחת הקבוצות המרעננות שנראו באיטליה בשנים האחרונות, עם רכש נוצץ כמו מריו גומז וחואקין, שחקנים מנוסים כמו אמברוסיני וכישרונות מבטיחים כמו חואן קואדרדו  נדמה כי הסגולים מפירנצה הולכים לדבר הרבה מאוד העונה.

מי שכמובן גנב את ההצגה מבין מסכת הכוכבים המחודשת היה הפצוע האיטלקי שאחרי שנתיים חזר למגרשים וכבר בהופעתו הרשמית הראשונה בקבוצה כבש, כבש ובכה, הפעם בדמעות של שמחה