לוחמים בדם: משדה הקרב חזרה לשדה הספורט

כמעט כמו כל ילד שני בישראל, גם חלומי הגדול ביותר כזאטוט שובב היה לגדול ולהפוך לכדורגלן מפורסם ומצליח. את תחילת דרכי עשיתי בבית"ר ת"א המיתולוגית שעם הזמן נעלמה מהעולם, בגיל 16 עברתי ביחד עם מספר מחבריי לקבוצת הנוער של עירוני ניר רמה"ש בה אפילו זכינו באליפות מתוקה.

ממש לפני המעבר הצפוי לקבוצת הבוגרים, רגעים ספורים לפני שחלקנו זכו להגשים את אותו חלום מתוק, הגיע לו אותו יום שכמעט כל נער ישראלי חייב לעבור - יום הגיוס. אמנם רבים מחבריי לכר הדשא בחרו להמשיך בעולם הכדורגל, אך אני ועוד מספר מחבריי לקבוצה החליפו את נעליי הפקקים בנעליים הצבאיות, את מגיני העצם בקסדה ואת מדי קבוצתנו באותם מדי חאקי של צבא הגנה לישראל.

היום, כמעט 12 שנים מאז אותו יום בבקו"ם, אני יכול לומר בפה מלא שהבחירה בשירות קרבי בגדוד צבר של חטיבת גבעתי הייתה ההחלטה החכמה בחיי. למרות זאת, איפשהו תמיד יצא לי לחשוב מה היה קורה אם הייתי בוחר באופציה השנייה. ניר חזות מחורר רשתות סדרתי בדימוס וברק פלג הגארד האגדי, לעומת זאת ,עשו את הבלתי ייאמן וחזרו להגשים את אותו חלום ילדות אחרי שירות צבאי מפרך, זהו סיפורם האמיץ והמרגש.

ניר חזות: מירי מרגמות לחירור רשתות
אם אתם אוהדי מכבי חיפה, קשה להאמין שאי פעם תוכלו לשכוח את אחת הסנסציות הגדולות ביותר שנראו במגרשי הכדורגל בארץ. אותה סנסציה התרחשה בעונת 2001/2 (אותה סיימו הירוקים עם תואר האליפות) כשמכבי חיפה אירחה את מכבי קרית גת מהתחתית לקרב קצוות די קליל מבחינתה. להפתעתם של יושבי קרית אליעזר וכל שאר אוהדי הכדורגל בישראל, הקבוצה הצנועה מהדרום דרסה את החיפאים 0:4 והנחילה לה את אחת התבוסות המשפילות מאז ומעולם. איש המשחק היה ניר חזות, חלוץ סופה שסיים את המפגש עם צמד לרשתו של דודו אוואט.

דני חזות ז"ל, אחיו של ניר שבעקבות מותו ניר הלך להיות לוחם

להבדיל משאר שחקני השדה במגרש, אם הייתם שואלים את חזות כמה שנים קודם לכן, האם הוא מאמין שיום יבוא והוא ילהטט בכדור על כר הדשא, ספק רב אם הייתם זוכים לתשובה חיובית. אותו סילון בחר לעזוב את הכדורגל ולהצטרף לגדוד שקד בחטיבת גבעתי, בעקבות אירוע טראגי שפקד את משפחתו: "במרץ 1993 אחי הגדול, שוטר בתפקידו, נרצח על ידי מחבלים. כבר מאז היה לי צורך מסוים להתגייס לקרבי, גם אם זה על חשבון הכדורגל, מעולם לא התחרטתי על החלטה זאת", מעיד חזות.

למרות שחלוץ העבר שכיום מאמן את הפועל ערד מליגה א', ויתר בזמנו על המשך הקריירה בתור כדורגלן, גם בשירות המפרך, התרפיה הטובה ביותר עבורו הייתה אותו חפץ עגול שנע מרגל לרגל. "גם בצבא לא הפסקתי לשחק כדורגל, בטירונות היינו מחכים כל השבוע ליום שבת כדי שנוכל לשחק על מגרש חצץ באמצע שום מקום, בקורס מפקדים בביסל"ח הייתי מוותר על שעות שינה יקרות כדי לשחק עם חבריי לפלוגה", הוא אומר.

ניר חזות באימון של קריית גת

יחד ולחוד: ההבדל שבין הכדורגל לשדה הצבאי
סביר להניח שכל לוחם במדינת ישראל שמע את המשפט המפורסם: "אם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני". עבור מפקד מחלקת המרגמות של מסייעת שקד לשעבר, משפט זה הוא ההבדל המרכזי בין עולם הכדורגל הנוצץ לשדה הקרב: "בכדורגל אמנם כל השחקנים נלחמים יחד עבור אותה מטרה - הניצחון, אך בסופו של יום כל אחד דואג לעצמו, הרי כל אחד חייב להתפרנס. בשירות קרבי כלוחם, אתה יודע שאתה תלוי באחים שלך והם תלויים בך. אם אחד נופל, כל השאר נופלים איתו, אם אחד לא אוכל אז אף אחד לא אוכל".

יעקובו חוגג עם רוסו. המשחק ששינה לחיפה את העונה (רויטרס)

לאקס בית"ר ירושלים ומכבי קריית גת יש לא מעט זיכרונות מתוקים מכר הדשא, למרות זאת זיכרונו הוורוד ביותר הוא אותו ערב קסום אותו ציינו בפתיח. חזות השפיל את מכבי חיפה בקרית אליעזר אך הוא סבור שאותו 0:4 מפורסם דווקא עזר לירוקים לזכות באליפות בסיום אותה עונה. "אותה חיפה הייתה אחת הקבוצות הגדולות שהיו בכדורגל הישראלי, שיחקו בה אז רוסו, יעקובו, ז'וטאוטאס ופראלייה, לצערם הם הגיעו עם האף למעלה מולנו, אחרי אותו משחק הם שינו פאזה לגמרי ודרסו כל קבוצה שעמדה מולם עד שלקחו את האליפות".

עם כל הכבוד לזיכרונות מכר הדשא, החוויות אותן עבר חזות בשירותו הצבאי הן אלו שהפכו אותו לאדם שהוא כיום: "אחת מנקודות הציון המשמעותיות בחיי התרחשה באירועי ספטמבר 1996, מהומות שהחלו בעקבות פתיחת מנהרת מוצא ממנהרות הכותל. גררו ימי לחימה לא פשוטים, אני וחבריי הוקפצנו לאזור רפיח, שם נהרג גם אלוף משנה, נביה מרעי. איבדנו באותם ימים לא מעט חיילים, אך כשאתה יודע שאתה מגן על מדינת ישראל ואזרחיה אין שום דבר שעומד לנגד עיניך".

סיפור של חינוך ומורשת: ברק פלג ידע מה את ייעודו
לא רק על כר הדשא נוכל למצוא יחידי סגולה שסיכנו את חייהם עבור המולדת. ברק פלג הוא הכדורסלן האגדי שחזר לעשות חייל על הפרקט אחרי שירות מפואר בסיירת מטכ"ל. הגארד המצוין שפרש לפני שלוש שנים אמנם שיחק בין היתר בהפועל גליל עליון, הפועל ירושלים ועירוני נהריה אך כבר בתור נער מתבגר תמיד ידע מה ייעודו המרכזי: "גדלתי והתחנכתי בקיבוץ הדתי, לביא, אחי הגדול היה לוחם, כל חבריי היו לוחמים ומאז ומתמיד ידעתי שגם אני אהיה לוחם".

ברק פלג. נאמן למורשת (מתן להב)

בדומה לחזות שאחיו נרצח על ידי מחבלים, גם חברו הטוב ביותר של ברק, נדב מילוא, קצין בחה"ן צנחנים, נהרג בזמן ששירת בלבנון: "כל הקריירה, הזיכרון של נדב ליווה אותי לכל מקום. במשך 15 שנה עליתי למשחקים עם גופיה של הטורניר לזכרו. נדב גדל איתי עוד בתור נער, כשיחקנו בנבחרת אליצור לנוער. בסופו של דבר רק אני חזרתי לפרקט, אך דמותו של נדב תמיד הייתה שם כדי להזכיר לי שבחיים יש דברים הרבה חשובים יותר מכדורסל".

די קשה לדמיין כיצד ספורטאי שמוותר על כל כך הרבה שנים מהקריירה מצליח לחזור לפסגה, אך עבור הלוחם האמיץ פלג, עולם הכדורסל דמה במובנים רבים לשדה הקרב אותו הכיר כל כך מקרוב: "לא משנה כיצד תסתכלו על זה, גם בקרב וגם במגרש כמעט בלתי אפשרי להצליח בתור סוליסט. הדבר החשוב ביותר זו עבודת הצוות, הגיבוש, ככל שאתה וחברייך תעבדו יותר טוב יחדיו, כך המטרה תושג בצורה הטובה ביותר".

רגעים קטנים: הזיכרונות מהמגרש ומחוצה לו
אין ספק שפלג הוא עוף די מוזר וחריג בנוף הספורט הישראלי ולא רק בשל שירותו הקרבי הראוי להערצה. בניגוד לספורטאי הישראלי המצוי שדואג קודם כל לפוזה הנוצצת ולחיי הזוהר, הגארד הנהדר תמיד חיפש בראש ובראשונה כיצד לתרום לסובבים אותו: "במשך כל הקריירה הסתכלתי במה אני יכול לעזור לקבוצה ולא במה הקבוצה יכולה לעזור לי. פעמים רבות ויתרתי על הרבה כסף, על תהילה, עבורי תמיד הצוות היה מעל הכול".

גם אם תשאלו את פלג שמשמש היום כעוזרו של ליאור ליובין בגלבוע/גליל על זיכרונותיו הוורודים מהקריירה המפוארת תראו בפעם המי יודע כמה עד כמה הוא נטול אגו: "היו לי בקריירה לא מעט רגעים נהדרים, בניהם גמר הפלייאוף מול מכבי בשנת 2000 עם רעננה, קלעתי 32 נקודות מול דינמו מוסקבה כששיחקתי בנהריה, אך הכול מתגמד לעומת הרגעים המתוקים עם חבריי לקבוצות השונות, בכל מקום אליו הגעתי היו לי תקופות נהדרות בזכות אותם חברים יקרים".

ברק פלג חוגג. זוכר רגעי אושר במגרש (תומר גבאי)

למרות הזיכרונות המתוקים, החוויות העוצמתיות ביותר של גארד נבחרת ישראל לשעבר לקוחות כמובן מאותו שירות צבאי מפרך: "ישנן לא מעט חוויות עליהן אני לא בדיוק יכול לספר, אך אחד האירועים שגרמו לי להכיר את עצמי טוב יותר היה בשבוע המסכם של סוף המסלול. אחרי שנה ושמונה חודשים של אימונים אתה מוצא את עצמך לבד, כשאתה חייב ליישם את כל מה שלמדת, אחרי אותו שבוע אתה כבר יודע שהפכת להיות לוחם".

אמנם היו במדינתנו הקטנטנה ספורטאים שזכו בהרבה יותר תארים מניר חזות וברק פלג. בוודאי היו כאלה שהרוויחו הרבה יותר כסף. לא תופתעו לשמוע שהיו גם הרבה כדורגלנים וכדורסלנים שהתפרסמו הרבה יותר מהגארד מלביא או מהסילון מקרית גת. למרות הכול, בימים קשים כמו יום הזיכרון, אנו נוכחים לדעת מי הם הגיבורים האמיתיים בישראל ולא רק על המגרש.