נערות הליווי או ניניס: הפאשלות של ישראל

ההיסטוריה של הספורט הישראלי בכלל ושל הכדורגל הישראלי בפרט, מלאה בפדיחות ברגעי האמת. בתוך ספר הזיכרונות הלא נעימים הזה, פרק נכבד שייך לנבחרת הכדורגל הישראלית, שידעה לא מעט פעמים לייצר תקוות אצל האוהדים, אך זמן קצר לאחר מכן לייצר תחושות חזקות של אכזבה, כעס ובעיקר לא מעט תסכול.

כדי לצמצם את הרשימה הבלתי נגמרת הזו, התרכזנו בכשלונות של הנבחרת מאז הצטרפה לאופ"א בקמפיין המוקדמות של של מונדיאל 1994. כאמור, מאז במאני טיים קיבלנו בעיקר מפחי נפש בדמות שערים מרגיזים (“בלתי מחוייבים" כפי שאוהבים לומר במחוזותינו) והופעות מביכות. במערכת ONEהחלטנו לתת לכם לבחור בין חמישה משחקים. קראו, טקבקו ובחרו.

ישראל – דנמרק 5:0 (פלייאוף העלייה ליורו 2000, 13.11.99)
מה לא נאמר על הערב הנוראי הזה (וזה שלפניו בבית המלון)? אחד מרגעי השפל של הכדורגל הישראלי. הנבחרת של שלמה שרף דאז עם כוכבים כמו אייל ברקוביץ', חיים רביבו, טל בנין ואחרים, הגיעה עם סיכוי גדול להעפיל לטורניר גדול לראשונה מזה 20 שנים ובפעם השנייה בהיסטוריה. אולם, התקוות התנפצו להן מוקדם לאחר השער של ג'ון דאל תומאסון הנפלא (2), עוזר המאמן כיום של ויטסה ארנהיים בה משחק שרן ייני.

שחקני דנמרק חוגגים ברמת גן (רויטרס)

החלוץ שידע ימים יפים בניוקאסל ובמילאן בין היתר, הוסיף עוד אחד לפני המחצית (34). בחצי השני הגיעה ההתפרקות הגדולה עם שערים של סטיג טופטינג (66), מרטין יורגנסן (69) ובריאן נילסן כשבתווך הורחק חיים רביבו (57), שאף נשמעו קולות שהקשר הנפלא הורחק בכוונה כדי לא להיות שותף לבזיון. כך נחתם לו ערב ש-40,000 הצופים באצטדיון רמת גן ובעצם כל המדינה לא יישכח עוד שנים רבות. בהמשך השבוע התבררה הסיבה כביכול שגרמה ליכולת המחפירה של הנבחרת - נחשף בתקשורת כי ארבעה משחקני ישראל בילו עם נערות ליווי לילה לפני, במה שהפך לאחת הפרשיות המביכות ביותר בתולדות הספורט הישראלי. פרטים נוספים אפשר למצוא בספר של שאול אייזנברג, קצין העיתונות של ההתאחדות דאז.

ישראל: דודו אוואט, אלון חרזי, אריק בנאדו, רן בן שמעון (יוסי בניון, 38'), דוד אמסלם, טל בנין (ז'אן טלסניקוב, 79'), יוסי אבוקסיס (עידן טל, 38'), אלון חזן, אייל ברקוביץ', חיים רביבו (הורחק, 57') ועמיר תורג'מן.

ישראל – קרואטיה 4:3 (מוקדמות יורו 2008, 15.11.06)
שבע שנים ועוד יומיים אחרי הבושה מול דנמרק, הגיע לו הפסד אמנם פחות מוחץ ובשלב פחות מכריע, אולם מרגיז מאוד ובדיעבד כזה שהרס לנו את הקמפיין. החבורה של דרור קשטן דאז הגיעה לאצטדיון רמת גן לפגוש את שחקניו של סלבאן ביליץ' אחרי 0:1 מול אסטוניה בחוץ, 1:4 מול אנדורה בניימיכן (הנבחרת נדדה בעקבות מלחמת לבנון השנייה) ו-1:1 מרשים מול רוסיה בחוץ בזכות שער שוויון של עמית בן שושן במוסקבה.

דה סילבה כובש מול אוואט (רויטרס)

זה התחיל דווקא טוב עם שער של רוברטו קולאוטי בעזרת שגיאה נוראית של הגנת האורחת (8), אבל אז התחילו השטויות הרגילות של הנבחרת: החזרת כדור גרועה של תומר בן יוסף לדודו אוואט גרמה לשוער לבצע עבירה בתוך הרחבה ודריו סרנה אמר תודה כשדייק מנקודה הלבנה (35). אדוארדו דה סילבה, המתאזרח הברזילאי, הפך לפני ההפסקה (39) והשלים צמד בתחילת המחצית השנייה (54). יוסי בניון עוד צימק והפיח תקווה, אך דה סילבה ענה במהרה והשלים שלושער (72). קולאוטי הספיק רק לצמק במה שאפילו לא המתיק את הגלולה (89). אז אמנם לנבחרת היה בית קשה עם רוסיה ואנגליה, אך בדיעבד שלוש נקודות ברמת גן והיינו יכולים לסיים את הקמפיין עם כרטיס ליורו באוסטריה ובשווייץ, ולא רק עם תקוות של עומר גולן למרצדס בעקבות הניצחון 1:2 על רוסיה בגארבג' טיים (מחווה של המיליארד הבריטי פרד דון שבסוף לא יצאה אל הפועל).

ישראל: דודו אוואט, עומרי אפק, טל בן חיים, תומר בן יוסף, אדורם קייסי, וואליד באדיר (טוטו תמוז, 46'), גל אלברמן, עידן טל, יוסי בניון, יניב קטן (עמית בן שושן, 59') ורוברטו קולאוטי.

ישראל – יוון 1:0 (מוקדמות יורו 2012, 02.09.11)
אחרי אותו המשחק הקונטציה של אוהדי הכדורגל הישראלי כשהיו אומרים להם: “שישי בצהריים" הייתה לאכזבה גדולה עד שהגיע השיר של אייל גולן. הנבחרת של לואיס פרננדס דאז הגיעה לבלומפילד המלא ב-13,000 אוהדים כשהיא יודעת שניצחון יקרב אותה מאוד לטורניר שייערך בפולין ובאוקראינה, אם לא באופן ישיר אז לפחות לפלייאוף. הכל היה לטובתנו: אצטדיון מלא, יריבה "נוחה" (הדבר הנוח היחיד בדיעבד היה הטיסה שהייתה קרובה) וסגל משובח.

סוטוריס ניניס מול בירם כיאל (רויטרס)

אולם שחקניו של פרננדו סנטוס דאז סגרו כמו שהם יודעים ואז עקצו: דריבל של סוטיריס ניניס, “מסי היווני", אחרי איבוד כדור במרכז המגרש של בירם כיאל, ואז בעיטה שטוחה לפינה שסגרה באופן כמעט סופי את הסיכוי להעפיל לטורניר (60). מעבר להפסד האכזבה נבעה מהיכולת של הנבחרת שהתקשתה להגיע למצבים ממשיים ונראתה חסרת אונים מול החבורה מנגד, לה היה בדיוק את מה שחסר למארחים לא רק באותו המשחק, אלא לאורך השנים – יעילות. המשחק חרץ למעשה את גורלו של פרננדס שהלך הביתה בתום הקמפיין ופינה את מקומו לאלי גוטמן.

ישראל: דודו אוואט, יובל שפונגין, טל בן חיים, רמי גרשון, עומרי בן הרוש, בירם כיאל, אלמוג כהן (ביברס נאתכו, 61'), ערן זהבי (עומר דמארי, 55'), יוסי בניון, ליאור רפאלוב ואיתי שכטר (תומר חמד, 55').

ישראל – אוסטריה 1:1 (מוקדמות מונדיאל 2002, 27.10.01)
כשנתיים אחרי ה-5:0 המשפיל שספגו ברמת גן, האוסטרים השלימו את הנקמה. אוטו באריץ' היהיר והשנוא כל כך על אוהדי הכדורגל הישראלי, שאיכשהו שרד בנבחרת אחרי הקמפיין הקודם (בו גם ספגה נבחרתו 9:0 מול ספרד), היה זה שצחק אחרון הפעם. והישראלים? בדומה למשחק מול דנמרק קצת פחות משנתיים קודם לכן, סגרו את השבוע במוצ"ש עם תחושת מועקה גדולה, בדיוק באותו המקום.

שמעון גרשון לפני כריסטיאן מיילאב (רויטרס)

הנבחרת של ריצ'רד נילסן המנוח הגיעה בידיעה שרק ניצחון יביא אותה לפלייאוף. אולם, שוב, הנבחרת פישלה ורגע האמת בצורה הכי אופיינית שאפשר: איבוד כדור מטופש ושער ממצב נייח. וכדי לנעוץ את הסכין בלבד הייתה זו הנבחרת הכל כך שנואה שעשתה הכל כדי לא להגיע לארץ. שמעון גרשון דווקא כבש בפנדל (56) וקירב את הנבחרת לניצחון מול היריבה המרה, דווקא לאחר שאיבדה ישראל את טל בנין וחיים רביבו בשל פציעות. בתוספת הזמן עידן טל איבד כדור במרכז המגרש ו-וואליד באדיר עשה עבירה טיפשית על איבצ'ה ואסטיץ. הרצוג, הקפטן, שלח את הכדור החופשי בין רגליו של אבי נמני פנימה (90) והתמונות המוכרות שוב כאן: אכזבה, כעס, תסכול ובעיקר תחושת ה"יצאנו פראיירים".

ישראל: דודו אוואט, עופר טלקר, שמעון גרשון, אריק בנאדו, דדי בן דיין, טל בנין (עידן טל, 26'), אדורם קייסי, יוסי אבוקסיס, אייל ברקוביץ', חיים רביבו (יניב קטן, 53') ואבי נמני.

ישראל – צרפת 1:1 (מוקדמות מונדיאל 2006, 30.03.05)
לכאורה בחירה הזויה: הנבחרת של אברהם גרנט פגשה יריבה נוצצת עם שמות כמו פטריק ויירה ודויד טרזגה, עם שחקנים בהרכב שזכו גם במונדיאל 1998 וגם ביורו 2000. השתגענו? ממש לא. בלי זינדין זידאן (שחזר מפרישה לקראת הטורניר בגרמניה רק כדי לנגוח במרקו מטארצי), הטריקולור היו בתקופת מעבר כשגם ביצ'נטה ליזארזו, קלוד מקאללה, מרסל דסאיי וליליאן טוראם סיימו גם הם את הקריירה הבינלאומית לפני הקמפיין. תוסיפו לזה מאמן הזוי, ריימונד דומאנק, אצטדיון מלא ב-40,000 צופים ויתרון מספרי כמעט מחצית שלמה ותבינו למה המשחק נכנס לרשימה.

דויד טרזגה מורחק (רויטרס)

הנבחרת שלא הפסידה משחק אחד באותו קמפיין מצאה אמנם עצמה בפיגור לאחר שער של טרזגה (50), אך מצב העניינים השתנה לטובת החבורה של גרנט. כובש השער הורחק בשל ספק הצגה של טל בן חיים (55). עם הדחיפה של הקהל המארחים הצליחו רק להשוות משער של ואליד באדיר (83). הנבחרת לא העפילה בסופו של דבר אפילו לפלייאוף אך ורק בגלל הפרש שערים, כשניצחון היה מסדר העפלה אוטומטית בדיעבד. עכשיו תחשבו שוב אם המשחק הזה ראוי להיכנס לרשימה המפוקפקת הזו או לא.

ישראל: דודו אוואט, קלמי סבן, שמעון גרשון, טל בן חיים, אדורם קייסי, וואליד באדיר, עידן טל (עומרי אפק, 66'), אבי נמני, יוסי בניון, יניב קטן ופיני בלילי.