תולדות היריבות: משחקי העבר בין חיפה להפועל

שתי הקבוצות הכי טובות בליגה נפגשות לקרב שהוא באמת משחק העונה, לקרב שהוא ראש בראש על האליפות. האדומים יגיעו לקרית-אליעזר ויפגשו בפעם המי יודע כמה את מכבי חיפה למשחק שהוא הרבה יותר מסתם עוד משחק. משחק על כל הקופה.

המשחק שחיכינו לו כל העונה, המשחק שציפינו לו מהשריקה הראשונה, המשחק הכי גדול. גוטמן מול אלישע, דוידוביץ' מול אניימה, יבואה מול ארבייטמן. הדור הצעיר אולי לא זוכר לגמרי את כל המפגשים הגדולים בין שני המועדונים, אבל בשביל זה אנחנו כאן.

רגע לפני ש-22 השחקנים יעלו על הדשא המטופח של קרית-אליעזר, רגע לפני שלבבות ירוקים ואדומים יזרימו דם בקצב מטורף והנשימה תעצר יותר מפעם אחת במהלך המשחק, מביא לכם ONE מקבץ של המשחקים הגדולים, המכריעים ואלה שלא השאירו אותנו עם 0:0 משמים.

אז היה את הפנדל שוואליד באדיר, אז במדי מכבי חיפה, בעט לידיו של שביט אלימלך בדקה ה-90 והיה את הדרדל'ה ששלח עידן טל מהכניסה לחיפה ואותו אלימלך היה פחות עירני וספג, אבל אם להסתמך על הדקות האחרונות במשחקי העבר, מומלץ מאוד לא למצמץ עד הדקה ה-90. מתחילים.

וואליד באדיר. שיחק ב-2 הקבוצות (עמית מצפה)

מאי 1986 – גילי לנדאו זוכה באליפות
יום שישי בצהריים, אי שם ב-24 במאי 1986. גילי לנדאו משתעשע במשחק שש בש עם חבר קרוב כשלפתע הוא עוצר ואומר לחבר: "חלמתי שמחר אני מבקיע את שער הניצחון". החבר לא התרגש במיוחד וענה לו בקלילות: "קודם כל תשחק, אחר כך נראה".

24 שעות חולפות. אצטדיון בלומפילד דחוס כמו שלא היה מעולם, מחזור אחרון בליגה ושתי הראשונות נפגשות למשחק אחד של אליפות. הירוקים צריכים תיקו, האדומים חייבים לנצח. זהו, מכאן אין דרך חזרה, אין עוד משחק לתקן. הכל או כלום.

הטלוויזיה הישראלית מחליטה לשדר את המשחק בשידור ישיר בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, ומה שנתפס היום כמשהו מובן מאליו, היה אז סוג של רעידת אדמה.

גילי לנדאו. נתן להפועל תל-אביב את האליפות ב-1986

המפגש הכי גדול בין שתי הקבוצות ללא ספק יוצא לדרך. רוני רוזנטל במשחקו האחרון בישראל, רוצה לעזוב כאלוף. גילי לנדאו על הספסל. דוביד שוויצר מצד אחד מפקח על החבורה באדום שנהנת מתמיכה בלתי פוסקת של הקהל. שלמה שרף מצד שני רוצה לצאת עם נקודה ולחגוג כל הדרך לכרמל.

וזה הולך קשה. מדי פעם האדומים מנסים לכבוש מנגיחה של שבתאי לוי האגדי, זאהי ארמלי מנסה לסגור עניין בצד הירוק. זה לא הולך. שתי הקבוצות יורדות להפסקה והלחץ גובר.

שוויצר מחליט לשלוח עוד חלוץ למערכה ומעלה את לנדאו. הימים היו אותם ימים שבהם לא היה שעון בפינה העליונה של המסך ולא היה דבר כזה שנקרא תוספת זמן. אף אחד לא ממש ידע בדיוק איפה אנחנו עומדים.

חמש דקות לסיום (או אולי שבע, אולי שלוש) אריה גוראל ז"ל, מי שהיה באותה השנה ראש עיריית חיפה, רק רצה לשמוע את השריקה כדי לגשת לטלפון הציבורי ולהודיע על בניית במה מהירה לחגיגות.

ואז, דוד הרשליקוביץ' מתחיל את ההתקפה הכי קריטית במשחק. הוא שולח לאלי כהן (קוקוס) שנותן קטנה למשה סיני. במסירת אומן מוצא סיני את לנדאו וזה, עם צ'יפ קטן מעל אבי רן ז"ל סוגר עניין.

שחקני מכבי חיפה בראשות ציון מרילי וברוך ממן מתנפלים על הקוון רחמים שאשו ועל השופט צבי שריר בטענת נבדל של אלי יאני. כל אוהד הפועל יגיד לכם שאין לו מושג על מה הטענות, כל אוהד ירוק יידע לספר לכם איך האופסייד הזה הכריע את המשחק. כן אופסייד, לא אופסייד, היציעים בבלומפילד נגעו בשמיים.

צבי שריר. אישר את השער של לנדאו (מיכה בננו)

עכשיו נשאר לחכות שצבי שריר ישרוק. עוד לפני, הוא שולף כרטיס אדום לאלי כהן האדום שמתעלף על הדשא ומורד באלונקה אנושית. עוד שניה של מתח ועוד אחת וזה נגמר. הפועל תל-אביב עושה מה שהיא צריכה וזוכה באליפות.

מרץ 2000 – אפילו יוסי בניון לא מספיק
הפועל תל-אביב מוליכה את טבלת הליגה עם 2 נקודות יתרון על פני השניה, מכבי חיפה. הירוקים, פצועים אחרי פרשת אלי כהן ויוסי בניון, מגיעים לבלומפילד כשהכוכב הירוק פותח את המשחק על הספסל. עד הדקה ה-70 מכבי חיפה רק החמיצה אבל כדור עונשין מדויק מ-11 מטר של אונישנקו קובע 0:1 להפועל.

בניון, כבר על הדשא, מוצא את רפי כהן שמשווה אבל חיפה נשארת במקום השני. אולי התיקו הזה הוא מה ששבר את החיפנים, אולי היכולת של הפועל תל-אביב היא שהכריעה עד הסיום, אבל בסופו של תהליך, האדומים זכו באליפות.

יוסי בניון. הצליח רק לסדר את שער השיוויון

פברואר 2001 – אדורם קייסי מסדר אליפות למכבי חיפה
עוברים לקרית-אליעזר. 15 אלף ירוקים דוחפים את מכבי חיפה, שמוליכה את הטבלה במרחק של 7 נקודות מהפועל, מחזור 25. מאיר לוי, אותו אחד שירוץ גם הערב על המגרש, מורה על קרן לחיפה, בתוך תוספת הזמן. התוצאה: הפועל תל-אביב בדרך לניצחון קטן של 0:1, כל כך אופייני משער של אבי תקוה.

ראובן עטר מרים את הכדור ואדורם קייסי, עוד אחד שיהיה במגרש גם הפעם, הפעם על הקווים, מטפס על גאבור הולמאי, דוחף אותו, מושך אותו, חונק אותו ומצליח להגיע לכדור לפניו כדי לנגוח את השיוויון.

גם במקרה הזה (הפעם רק הפוך) האדומים ישאלו: "איך הוא לא ראה את הפאול?" והירוקים לא יבינו במה מדובר. חיפה שמרה על פער 7 הנקודות שלה עד הסיום וחגגה אליפות. מי אמר שטעויות שופט קורות תמיד רק לצד אחד?

מרץ 2009 – הרבה פנדלים, מעט שערים בגביע
והעונה? לא שכחנו שהמשחק הראשון בין השתיים התקיים ללא קהל בבלומפילד ושי אבוטבול החטיא כדור עונשין מ-11 מטרים שהיה מסדר לאדומים ניצחון, אבל המשחק המותח היה דווקא בגביע.

שמינית גמר, אחרי שהפועל עברה את מכבי תל-אביב בדרבי וקיבלה בבית את הירוקים. ללה העלה את הפועל ליתרון שהריחה כבר את רבע הגמר אבל טופוזאקוב, אולי בטעות היחידה שלו במשחק, גרם לכדור עונשין מ-11 מטר ממש בתוספת הזמן. יניב קטן לא התבלבל וקיבלנו עוד חצי שעה של משחק.

סיפור המשחק היה ללא ספק כדורי ההכרעה מהנקודה הלבנה. הכרעה אמרנו? שישה פנדלים, שלושה לכל קבוצה והרשת אפילו לא זזה. דגלאס דה-סילבה, הבועט השביעי, שבר את הקרח וכבש ראשון. נגמר? עוד לא.

פאנטיני חוגג אחרי הניצחון על הפועל ת"א בפנדלים (רועי גלדסטון)

קולמה הישווה ל-1:1 ואז וואליד באדיר, שכבש מהנקודה הלבנה במדי מכבי חיפה כל-כך הרבה פעמים, בעט ברשלנות, 1:1 אחרי תשע בעיטות. בעברית למתקשים - הפועל תל-אביב בעטה חמישה פנדלים וכבשה רק אחד. מדהים.

פאנטיני, האיש שהוכשל ברחבה בתוספת הזמן של המשחק, ניגש כדי לגמור את המלאכה ולשלוח את מכבי חיפה לרבע הגמר, שם היא לא תעצור עד שתראה את שמעון פרס יושב ביציע המכובדים ומחכה לקפטן שיבוא להניף את הגביע.

והיו גם משחקי רבי שערים, כמו אותו משחק במרץ 2002 בו הביסה חיפה את הפועל 0:3 בקרית-אליעזר ועוד לפני זה באפריל 1970 כשהאדומים לא ריחמו על הירוקים ופירקו אותם 1:5 בבלומפילד.

יניב קטן עם קולמה. איך זה ייגמר הפעם? (אמיר לוי)

במאי 1993 הירוקים חזרו מתל אביב עם ניצחון גדול של 2:4 וגם ה-2:3 לפני 4 שנים והיה גם 3:3 אחד בשנת 1972. בקיצור, כל הסימנים מראים שמשעמם לא הולך להיות.

ואיך ייראה באדיר ששיחק בשתי הקבוצות? אולי אפק, מתינוקות קשטן בעונת הדאבל, יהיה הפעם הג'וקר בירוק? וארבייטמן יזכור שגוטמן החזיר אותו לחיים בעונה שעברה? ואולי בכלל עדן בן-בסט שגדל במכבי חיפה והחטיא פנדל לזכות הפועל תל-אביב בגביע, יסגור עם האוהדים האדומים את החשבון הפתוח? אין כבר סבלנות.