לפני כעשור, ב-11 ביולי 2007 ליתר דיוק, נפל דבר בכדורגל הישראלי. הפועל באר שבע, שדשדשה בליגה הלאומית בזמנו יצאה לדרך חדשה. שנים של ניהול כושל, הידרדרות לליגת המשנה ומחאה בלתי פוסקת של הקהל הסתיימו כשאלונה ברקת רכשה את המועדון. כיום, עשור אחרי, היא חגגה כבר אליפות שנייה ברציפות אחרי 1:2 דרמטי על מכבי תל אביב בחוץ.
רבים חשבו שחוסר היציבות של בעלים בכדורגל הישראלי (להוציא את יעקב שחר) והקשיים עמם הם נאלצים להתמודד ישפיעו גם על השאיפות של ברקת. היו כאלה שהרימו גבה לנוכח הכניסה של אישה ל"עולם של גברים" והיכולת שלה להתמודד עם גוב האריות. ההתחלה לא הייתה קלה ורק אחרי שנתיים הצליחה ברקת להחזיר את הקבוצה למקומה הטבעי שהוא ליגת העל וגם זה קרה בעונה שבה הגדילו את מבנה הליגות והיא סיימה במקום השלישי בלאומית כשהיו שש עולות.
אלונה והצוות חוגגים במסעדהלמרות העובדה שברקת השקיעה סכומי כסף רבים מכיסה הפרטי (כ-110 מיליון שקל בעשר שנים) היא לא הצליחה להרים את הקבוצה לצמרת. בחירת מאמנים לא נכונה, חוסר ניסיון, שחקנים בכירים שראו את באר שבע כפריפריה ולא רצו להגיע היו רק חלק מהסיבות לכישלון. לפני ארבע שנים בדיוק הפרויקט של ברקת עמד על סף תהום כשהקבוצה הגיעה למשחק גורלי מול מכבי נתניה וידעה שהפסד עלול להחזיר אותה לליגה הלאומית. זה קרה שנה בלבד אחרי שהקבוצה נשארה בליגת העל במחזור האחרון.
באר שבע ניצחה 0:3 תוך תצוגה נהדרת והורידה את היריבה שלה לליגה השנייה. וברקת? חוסר ההצלחה לא גרם לה להתייאש אלא להיפך, לרצות ולהשקיע יותר גם כלכלית, ניהולית ולספק את הצרכים של הצוות המקצועי כדי להגיע לפסגה.
שינוי תפיסה: ברדה הסנונית הראשונה
אז מה השתנה? בראש ובראשונה התפיסה של הבעלים. במקום 20 שחקנים בינוניים הגיעו 5-6 מצוינים בכל עונה והכספים שהושקעו כדי לעבות את הסגל הפכו, אמנם בתקציב גדול יותר אך לא אסטרונומי, לתמורה הולמת והשקעה לטווח ארוך בשחקנים איכותיים.
אליניב ברדה. סימן את תחילת המהפכה (מרטין גוטדאמק)החזרה של אליניב ברדה, אחד הליגיונרים הבכירים של הכדורגל הישראלי ושחקן נבחרת שוויתר על הצעות טובות יותר מבחינה כלכלית כדי לחזור הביתה, פתחה את הדלת לשחקנים בכירים נוספים להגיע לדרום. מאור בוזגלו, שלומי ארבייטמן, בן שהר ואחרים הגיעו בעקבותיו. ברקת דיברה בזמנו על "מס באר שבע" שהייתה צריכה לשלם כ-150-200 אחוזים יותר לשחקנים בכירים כדי לעזוב את מרכז הארץ ולהגיע לדרום, אבל עכשיו השחקנים הללו מגיעים גם תמורת שכר דומה ולעתים גם נמוך יותר.
השינוי התפיסתי של ברקת הוא לא רק בגזרת השחקנים. אחרי שהשאיר את הקבוצה בליגה והוביל אותה לצמרת, אלישע לוי נפרד מהמועדון כי הבעלים הרגישה צורך לרענן ומינתה לתפקיד את ברק בכר הצעיר והרעב, שהבין את הפוטנציאל שטמון במועדון וכל השאר היסטוריה.
בוזזגלו ושהר. כבר לא סתם פריפריה (איתי כהן)הצוות המקצועי, המעורבות של אלי והילדים והשקט התקשורתי
"כל מה שברק ביקש הוא קיבל", סיפרו בקבוצה, "החל מאנשי צוות, אביזרי אימון, ערכת GPS ועוד, כך שאנחנו מתאמנים בתנאים שלא נופלים מהסטנדרטים של הכדורגל האירופי. תוסיפו לזה את ההשקעה הבלתי פוסקת של הצוות המקצועי ותקבלו קבוצה שקשה מאוד לנצח אותה".
שני מאמני כושר, מאמן שוערים שהוא גם אנליסט ובעיקר לוקאש בורטניק, פיזיולוג הספורט הפולני שעליו אומרים במועדון "שהוא הרכש המשמעותי ביותר של הקבוצה". בורטניק הטמיע את מערכת ה-GPS ופחות משנה לאחר מכן הפך להיות גם עובד המועדון בשכר.
ברק בכר. קיבל כל מה שביקש (נעם מורנו)"השינוי התודעתי נזקף לזכותה של ברקת לא רק בהשקעה הכספית שלה והצבה של תנאים אירופאיים אלא גם בגלל היציבות הניהולית שלה", סיפרו במועדון. המנכ"ל אסי רחמים סוגר כבר שנה שביעית בתפקיד ואליו מצטרפים בעלי תפקידים ניהוליים שונים שגורמים לשינוי תפיסתי.
גם המעורבות של אלי ברקת, בעלה של אלונה גדלה והוא חלק ממו"מ עם שחקנים וגם שלושת הבנים שלהם הפכו להיות אוהדים מושבעים של הקבוצה. למרות ההצלחה, התארים ושבירת השיאים גם באירופה, ברקת החליטה לקחת בשנים האחרונות צעד אחורה, מבחינה תקשורתית כמובן.
אלונה ברקת וברק בכר (אחמד מוררה)שקט היא מילת המפתח במועדון בשנים האחרונות. השדרה הניהולית עובדת מסביב לשעון במכירת מנויים, כרטיסים וקשרי הקהילה עם האוהדים וגם האצטדיון החדש, שמביא אליו אוהדים ובעיקר אוהדות חדשות ליציעים ממלאים, בגאווה את הבעלים מדי שבועיים.
"הגאווה הכי גדולה זה לראות משפחות שלמות מגיעות לאצטדיון"
אבל אין זה אומר שהיא לא מעורבת. להפך. היא מגיעה בממוצע פעמיים בשבוע למועדון לפגישות עם הצוות וגם עם השחקנים, זורקת כמה מילים, מפרגנת וממשיכה לצפות באימונים ממקומה הקבוע ביציע הכבוד השומם של אצטדיון וסרמיל המיושן, שם עדיין הקבוצה מתאמנת.
"הגאווה הכי גדולה שלי זה לראות משפחות שלמות שמגיעות לאצטדיון שלנו ולפעמים גם שלושה דורות של אוהדים שחלקם לא גרים בבאר שבע", אמרה השנה ברקת, "אני רואה גם ילדות קטנות שהופכות לאוהדות של הקבוצה וזה גורם לי לכל כך הרבה שמחה". במשחקי החוץ, אלונה ברקת יושבת עם האוהדים ולא ביציע הכבוד, כדי לחוש את האווירה. הבקשות לתמונות ה"סלפי" איתה לא נופלות ואולי לעתים עולות על הבקשות להצטלם עם שחקנים, כוכבי קולנוע או אנשים מפורסמים מרחבי תבל.
אוהדי הפועל ב"ש. משפחות שלמות מגיעות (משה חרמון)עוד מונח שהטמיעה ברקת בשנים האחרונות הוא יציבות. המאמן המצליח ברק בכר, שהוביל את הקבוצה לאליפות אחרי 40 שנה ולהישג חסר תקדים בשלב 32 האחרונות בליגה האירופית, האריך את חוזהו עד עונת 2019/20 ולמעשה שם סוף לשמועות על מעבר אפשרי לחו"ל. בכר, שחתם תחילה לעונה אחת, הציב רף גבוה והצליח לנפץ כל פעם מחדש את תקרת הזכוכית שהוא בעצמו הציב. המחויבות שלו, המקצוענות, ההשקעה והעובדה שהשכר שלו פחות משחק תפקיד הפך את המו"מ עמו לתמציתי.
לא קוריוז
חלום נוסף של ברקת התגשם בעונה שעברה כשאצטדיון טוטו-טרנר נחנך רשמית והפך למגרש הכי ביתי בישראל, בו הקבוצה עדיין לא נוצחה במסגרת הליגה. חווית הצפייה בו השתפרה פלאים, 12,500 מנויים נמכרו ואלפי אוהדים לא מצליחים להשיג כרטיסים אפילו למשחקי הבית הגדולים.
אלונה ברקת והפועל באר שבע הם לא קוריוז חולף, לא מועדון שמגיע להבלחה חד פעמית ויחזור לדשדש בכדורגל הישראלי. האליפות השנייה ברציפות של הקבוצה מבירת הנגב רק מוכיחה שבאר שבע כאן כדי להישאר וכל עוד ברקת בתמונה יהיה קשה להתמודד מולה.
שחקני מכבי ת"א. מי תחגוג בסוף הערב? (נעם מורנו)“מלכת המדבר” – זה הכינוי שהדביקו האוהדים לברקת ברגע שרכשה את הקבוצה, החזירו אותה כשהיא איימה לעזוב ועכשיו הם כובשים ביחד את הכדורגל הישראלי וגם במגזין המפורסם – הניו יורק טיימס הקדישו השנה כתבה לעלייה המטאורית של הקבוצה המעניינת מישראל.
ארבע שנים אחרי אותו משחק הישרדות הרואי, הגיע משחק האליפות באותו אצטדיון והפעם בביתה של הקבוצה המעוטרת ביותר בכדורגל הישראלי, מכבי ת"א. זו סגירת מעגל מושלמת לפרויקט של ברקת, שהחל אי שם לפני עשור בליגה הלאומית והסתיים באליפות במגרש בו היא שרדה בליגה לפני ארבע שנים.