אתם בוחרים: הפדיחה הכי גדולה של הישראליות

ב-23 שנותיו במפעלים האירופיים, הכדורגל הישראלי ידע לא מעט פדיחות. הפסדים משפילים שהפכו לכתם על הקבוצות. ההפסד של מכבי תל אביב אתמול (שלישי) 2:1 להיברניאנס ממלטה דומה, אבל שונה. דומה כי הוא מביך, בוודאי אחד המביכים בתולדות המועדון.

ושונה כי מכבי ת"א הנוכחית, בניגוד לקבוצות קטנות שהגיעו לאירופה והתרסקו או קבוצות שנתפסו לא מוכנות בקיץ והובכו, היא הקבוצה הכי גדולה שיש היום בכדורגל הישראלי. האלופה שרוצה להיות בשלב הבתים, קבוצה מחוברת שלא עשתה שינויים בסגל בניגוד לקבוצה המאולתרת והבינונית שהפסידה באנדורה לפני שמונה שנים. מכבי של ג'ורדי ויוקאן לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד במלטה.

"ההישג" הטרי של קבוצת המיליונרים של מיטש גולדהאר מצטרף כאמור לעוד כמה הפסדים מביכים למדי של מיטב קבוצותינו לאורך השנים, כאלו שהעלו ודאי את המחשבה ש"כדאי היה לו היינו נשארים באסיה" במוחם של לא מעט אוהדים ופרשנים ישראליים. מרגול ניסחה את זה בשיר בצורה הכי טובה כשאמרה: "הופה, פה זה לא אירופה". אז ביום שבו כולנו נהנים להיזכר, להסתלבט או אם אתם אוהדי מכבי, להתבייש בפינה, זה הזמן שלכם לבחור את הבושה הכי גדולה של קבוצה ישראלית באירופה. היברניאנס, סנטה קולומה או אולי אופציה אחרת? אתם מצביעים.

היו עוד מספר משחקים שבקלות היו יכולים להיכנס לרשימה; ההפסד של הפועל תל אביב לאקרנאס הליטאית בעונת 2011/2012 (1:0), יש גם כמובן את ה-10:0 המשפיל של הפועל באר שבע מול רודה ההולנדית בגביע המחזיקות בעונת 1997/1998, את ה-3:1 המביך של מכבי חיפה בחוץ מול דינמו מינסק הבלארוסית במוקדמות הליגה האירופית ב-2010/2011, ההדחה של בני יהודה עם דרור קשטן מול שמרוק רוברס האירית ועוד כמה פדיחות. הנה חמשת הגדולים שלנו.

קלאקסוויק – מכבי חיפה 2:3 (24.08.1995, סיבוב שני במוקדמות גביע המחזיקות)
עם כל הכבוד לעובדה שקבוצתו של גיורא שפיגל דאז הגיעה לאחר 0:4 שבועיים קודם לכן, להפסד הזה אין תירוץ (גם לא הרוח או הקור המקפיא). עם הרכב חזק (הכולל את מאמן הקבוצה כיום, רוני לוי), שמות נוצצים ושנתיים אחרי עונת פארמה, החבורה הירוקה חשבה שהיא מגיעה לטיול קליל באיי פארו ואכן חיים רביבו העלה את הירוקים ליתרון (31) שרק העמיק התחושה שלא מכאן יגיע ההפסד הכי מביך של קבוצה ישראלית באירופה נכון לאותה תקופה (שלוש שנים לאחר שהקבוצות הישראליות נכנסו לתחרויות הגדולות של היבשת).

רביבו וברקוביץ´. ההשפלה הכי גדולה שלהם באירופה (באדיבות האתר הרשמי של מכבי חיפה)

אולם, חלוץ צנוע בשם אולגר דניאלסן (שהספיק לשמש כמנג'ר של הקבוצה למשך שנה אחת בין ינואר 2003 לדצמבר של אותה השנה), כבש שלושער מדהים (53, 63 ו-70) הימם את מחזיקת גביע המדינה, כשגם שער של עופר שיטרית (82) לא עזר למחוק את הבושה.

אגב, זהו היה ניצחונה היחיד של הקבוצה באירופה עד אותה שנה, שבכל שאר משחקיה אפילו לא השיגה תיקו. ומה עם חיפה? היא הודחה בסיבוב הבא על ידי ספורטינג ליסבון (4:0 בחוץ ו-0:0 בבית) וחתמה קמפיין אירופי מאכזב. לצד ההופעה הגדולה מול פארמה שנתיים קודם לכן (חיפה הודחה רק בבעיטות עונשין מ-11 מטרים) הירוקים הוסיפו פרק די מביך בהיסטוריה האירופית הקצרה שלהם שעוד תלך ותשתפר.

הרכב: רפי כהן, אבישי ז'אנו, רומן פץ, אלון חרזי, משה גלאם (מרקו בלבול,46'), סרגיי קנדאורוב, רוני לוי, אלון חזן, אייל ברקוביץ' (עופר שיטרית, 75'), חיים רביבו ואלון מזרחי.

מכבי נתניה – קופס 2:1 (19.07.2012, סיבוב שני במוקדמות הליגה האירופית)
את משחק הבכורה הזה, בניגוד לשני משחקי הבכורה שלו על הקווים בהפועל חיפה (שני ניצחונות על מכבי תל אביב ב-2011 ו-2015), טל בנין ירצה לשכוח. נכון, נתניה הגיעה רק עם שלושה שחקנים מהעונה הקודמת בה סיימה רביעית לאחר עזיבתם של חן עזרא (מכבי חיפה) ופיראס מוגרבי (לאנס), משחקני המפתח בעונה קודם לכן. אבל עדיין מול הקבוצה שהגיעה מהמקום הלפני אחרון מהליגה בפינלנד שהתלוננה על חום כבד (הרבה לפני השיר של פאר טסי), החבורה בצהוב שחור הייתה חייבת להשיג יותר.

היה זה אלכסי פאנאנן שכבש ראשון מול האין הגנה הנתנייתית המאולתרת לאחר שדחק מקרוב (36). אגב, על מנת להבין את הקארמה השלילית שהייתה על הקבוצה שירדה ליגה בסיום העונה, צריך להתייחס לשני האנשים שהם האחראים הישירים לשער; השחקן שבעט את הכדור למשקוף לפני שפאנאנן דחק היה לא אחר מאשר הקשר אטס פורייה, שנבחן שנה קודם לכן בנתניה; האיש אותו 'פירפר' באותו מהלך היה הבלם הפולני דריוס פטרשאק שחתם בסמוך למשחק, נזרק למים ושוחרר כבר בפתיחת העונה עקב יכולתו.

הפינים חוגגים (יוסי ציפקיס)

רגע לפני הירידה למחצית פאנאנן השלים צמד (45+2), כאשר גם שער מצמק של המחליף יוסי שבחון (אחד מבין שניים שמופיעים פעמיים ברשימה יחד עם אורי שטרית) לא עזר למנוע את הבושה (72). ה-0:1 של נתניה בגומלין בחוץ לא הספיק והעונה הזו התחילה בדיוק באותו אופן בו הסתיימה.

הרכב: לואיג'י צ'נאמו, טובראנו פינאס, דריוס פטרשאק, לאוניד קרופניק ,אורי שטרית, עומר צלישר, ארנון טמיר (חסן סרחאן, 70'), עומר פרץ, איתי מנצור (יוסי שבחון, 46'), עידן שריקי (מוחמד עאקל, 70') ואחמד סבע.

ואדוז – הפועל תל אביב 1:2 (04.08.2011, סיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית)
כמו מכבי חיפה ב-1995, גם העובדה שהפועל של דרור קשטן (לפני שפוטר בהמשך אותה עונה) הגיעה לאחר 0:4 במשחק הראשון לא יכולה להוות תירוץ לאדומים. מקבוצה שניצחה, עם אותו מאמן ב-2001 קבוצות כמו צ'לסי, מילאן ופארמה צריך לצפות להביס או לכל הפחות לא להפגין משחק כל כך מזלזל מול היריבה האלמונית מליכטשנטיין, ששיחקה אז בליגה השנייה בשווייץ.

תמוז. ההשפלה הכי גדולה של הפועל ת"א (שי לוי)

ושוב, כמו הירוקים ב-1995, גם הפועל פתחה בצורה הכי טובה שאפשר עם שער של עומר דמארי כבר בפתיחה (1). אולם אז האדומים הפסיקו משחק ואיפשרו לחבורה מהנסיכות הקטנה (37,340 תושבים, כמו מעלה אדומים בערך) להפוך תוך שתי דקות משערים של רטו זאני (79) וראפיניה (81). אגב, בסיבוב שלאחר מכן הגיע הפסד מביך נוסף לאקרנאס מליטא בתוצאה 1:0, אך למזלם של האדומים הם התעשתו בגומלין בבלומפילד עם 0:4 בדרך לשלב הבתים של המפעל המשני של היבשת.

הרכב: אפולה אדל, עמרי קנדה, וואליד באדיר, מריו פצ'אלקה, דדי בן דיין, אביחי ידין, שי אבוטבול (מחמוד עבאס, 68'), סלים טועמה, יוסי שבחון (אלרואי כהן, 71'), טוטו תמוז ועומר דמארי (מהראן לאלה, 80').

סנטה קולומה – מכבי ת"א 0:1 (19.07.2007 , סיבוב ראשון במוקדמות גביע אופ”א)
הכתם הגדול של אלופת ישראל הנוכחית באירופה, אולי עד אתמול. הקבוצה מאנדורה, נסיכות קטנה (79,218 תושבים) הסמוכה לספרד אליה מגיעים תיירים בעיקר בשביל לקנות מוצרים ללא מס, היממה את החבורה של אלי כהן, שלמזלה התעשתה בגומלין בבלומפילד כשניצחה 0:4 ונמנעה ממבוכה גדול פי כמה. המשחק באנדורה הוא נקודת שפל בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. מכבי של אז הייתה מועדון מבולגן עם כאוס ניהולי וההפסד הגיע לאחר קיץ קשה. אבל סנטה קולומה הייתה ונשארה כתם. סמל לבושה, זלזול וחוסר מוכנות.

שחקני סנטה קולומה חוגגים (רויטרס)

עד אותו השער של האנדורים, שהשיגו ניצחון היסטורי למדינה במפעל אירופי, עוד הצהובים חשבו שבמקרה הגרוע הם יחזרו עם תיקו. אבל אז הגיע ג'ולי פרננדז שדחק מקרוב מול גיא סולומון (57) וכבש את השער הרביעי של קבוצות מאנדורה בכל הזמנים באירופה עד אותו זמן.

אגב, פרננדז, שחקן הגנה, אוהב לפגוש את ישראליות שכן הוא כבש גם את השער לזכות נבחרתו בהפסד 4:1 לישראל במוקדמות יורו 2008. בחזרה למכבי, אפילו נוכחותו של הג'נרל המנג'ר/שחקן אבי נמני בהרכב לא הספיקה לקאמבק. כמו יריבתם העירונית מול ואדוז, הבושה הזו הייתה רק קדימון להדחה המביכה סיבוב לאחר מכן לאחר המפגשים מול ארסיאספור מהליגה הטורקית השנייה (1:1 בבלומפילד ו-3:1בטורקיה). בהמשך אלי כהן "השריף" פוטר, אך גם זה לא עזר למכבי להימנע מעונה מסויטת. סימן למה שיקרה לחבורה של סלבישה יוקאנוביץ' העונה? אולי.

הרכב: גיא סולומון, יובל שפונגין (אוראל אדרי, 85'), מילאן מרטינוביץ', מושיקו מישאלוף, אורי שטרית, שרן ייני, ארז מסיקה, אבי נמני, עומר פרץ, יאניק קמנאן ודודו ביטון (עמרי רון, 90').

בית"ר ירושלים – בודה גילמט 5:1 (06.08.1996, סיבוב ראשון בגביע אופ”א)
לא בטוח שמדובר בהשפלה הכי גדולה, אבל ללא ספק מדובר במפגש מכונן בכדורגל הישראלי. הזלזול בקבוצה מנורבגיה טרם המשחק שבר שיאים; הכינוי המזלזל לו זכו, “הדייגים", הפך למטבע לשון המקושר עם קבוצות חלשות, אך כאלו שיש להיזהר מהן. את אותו יום קייצי בטדי אף אוהד לא ישכח. בית"ר, קבוצה של אלי כהן "השריף" (המאמן היחיד שמופיע פעמיים ברשימה) עם אסופת שחקנים די מרשימה, הושפלה. מאז ועד היום, הבית"רים לא חווה הצלחה יוצאת דופן באירופה.

טרטיאק ובן שושן

הנורבגים היממו את היושבים בבירה משערים של החלוץ סטיג יוהאנסן (23) והקשר רונאר ברג (36), כשגם שער מצמק של הבלם סרגיי טרטייאק לא רק שלא הביא לקאמבק, אלא רק העיר את הסקנדינבים החביבים שהוסיפו שלושה שערים; ברג שהשלים שלושער (51 ו-56) ושער ועוד מסמר אחד שננעץ על ידי הקשר יאן דרק סורנסן (75). בית"ר הפסידה גם בגומלין 2:1 ובסוף אותה עונה דווקא זכתה באליפות.