מכבי פתח תקווה ירדה אמש (שבת) פעם נוספת לליגה הלאומית. ה-0:0 מול עירוני טבריה חתמה עונה כושלת במיוחד עבור המועדון של אבי לוזון, עוד אחת בשרשרת של התרסקויות אופייניות, והורידה את המלאבסים ליגה בפעם השלישית בעשור האחרון.
זהו סיומה המתבקש של עונה מסחררת ומבלבלת, שכללה שלושה מאמנים: דן רומן, תמיר לוזון ונועם שוהם, שהתחלפו בזה אחר זה על הקווים בניסיון נואש לייצב קבוצה שנראה שאיבדה את הדרך. רק בעונה שעברה זכתה פתח תקווה בגביע המדינה והעפילה לאירופה לראשונה מזה כמעט 20 שנה, אך נדמה שכמו בשנים עברו, כל הצלחה חולפת גוררת אחריה התרסקות.
העשור האחרון הפך את המונח "נדנדה" לשם נרדף למכבי פתח תקווה. מאז ירידת הליגה הראשונה בעידן הנוכחי ב-2012, הקבוצה הספיקה לרדת שלוש פעמים (2012, 2019, 2022 ועתה, 2025), ולשוב בכל פעם עם תקוות מחודשות, שהתנפצו לא פחות מהר משהתעוררו. כך היה גם העונה: הקבוצה החלה עם חלומות המשך לזכייה בגביע ולכרטיס לאירופה, אך תוך חודשים ספורים צללה לתחתית, פיטרה מאמנים והתרסקה מול קבוצות תחתית.
אבי לוזון (רדאד ג'בארה)אחרי קיץ של התרגשות בעקבות ההעפלה לאירופה, הדחה צורבת מול בראגה ולאחר מכן מול קלוז' שלחו את המועדון בחזרה לקרקע של המציאות. רומן, שמונה באופטימיות בקיץ, לא שרד את המחצית הראשונה של העונה. גם מחליפיו לא הצליחו להוציא מהקבוצה הזו משהו שיזכיר קבוצת ליגת על.
סיבוב שני עגום הביא את הקבוצה לשפל מקצועי ולחלק התחתון של הטבלה. שוב, כמו ב-2019 וכמו ב-2022, כשנדמה היה שהנה הקבוצה מתייצבת, היא קרסה מול יריבות לתחתית, מול יריבות לצמרת, ובעיקר מול עצמה.
לאורך השנים האחרונות, נראה כי מכבי פתח תקווה מקדישה עונה אחת לבנייה ותקווה, ואחריה מתרסקת חזרה לליגה השנייה. במובנים רבים, הירידה הערב הייתה בלתי נמנעת, פועל יוצא של מעברים תכופים על הקווים, וחוסר יכולת לתרגם הצלחות נקודתיות (כמו הזכייה בגביע) למערכת ספורטיבית בריאה לאורך זמן.
הקבוצה של אבי לוזון שוב חוזרת ללאומית, ושוב תיאלץ לנסות ולהמציא את עצמה מחדש. ההיסטוריה של העשור האחרון מלמדת שזה יקרה, אך גם מזהירה שזה לא יחזיק מעמד.
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם