דורטמונד. יש לומר כי בחירת האצטדיון של ההתאחדות הגרמנית למשחק הגומלין מול איטליה ברבע גמר ליגת האומות היתה משונה למדי, כי היא העניקה יתרון פסיכולוגי גדול לאורחת. הרי שם, בווסטפאלנשטדיון, הושג אחד הניצחונות המפוארים והמכוננים בתולדות הכחולים בחצי גמר מונדיאל 2006. למעשה, היה זה אחד המשחקים המופלאים בתולדות הטורניר. התוצאה אמנם נותרה מאופסת עד הדקה ה-118, אבל הקצב היה פנטסטי, השוערים סיפקו הצלות מרהיבות, ואת המתח אפשר היה לחתוך בסכין בכל שנייה ושנייה.
ואז באו גם השערים. פאביו גרוסו סיפק את הביצוע המיתולוגי ואת החגיגה המרגשת שנכנסה לפנתיאון לצד ריצת האמוק של מאורו טארדלי בגמר מונדיאל 82. גם הכיבוש של אלסנדרו דל פיירו במתפרצת היה מושלם. היה זה 0:2 מהסרטים, והזיכרונות האלה גורמים לכל איטלקי לדמוע מאושר. כל שחקני הסגל הנוכחי היו אז ילדים, חלקם קטנים מדי בכדי לצפות באירוע, אבל הם יודעים היטב את משמעותו. כולם צפו בתקצירים אינספור פעמים, כי זו התמצית המזוקקת של הצלחה איטלקית בגביע העולם. זו המורשת במיטבה. זה ההרגשה שכל כדורגלן איטלקי חולם לחוות בעצמו. כולם כולל כולם משתוקקים לשחזר את הקסם של גרוסו.
ואולם, בינתיים לא הייתה להם הזדמנות כזו. עזבו חצי גמר – איש מהם לא השתתף במונדיאל כלל. הנבחרת הכחולה נכשלה במוקדמות של שני הטורנירים האחרונים, כלומר ההעפלה האחרונה הייתה ב-2014. מהסגל ההוא, שהודח בשלב הבתים בברזיל, יש רק שחקן אחד שעשוי אולי להגיע לגביע העולם ב-2026 – זהו מתיאו דרמיאן בן ה-25 ששותף לאחרונה ביורו 2024, ולא זומן מאז. סיכוייו לחזור לא גבוהים. מריו באלוטלי, מרקו וראטי, צ'ירו אימובילה, לורנצו אינסינייה, מתיה דה שיליו ומתיה פרין עדיין פעילים, אבל לא רלוונטיים מבחינת הנבחרת. כל השאר תלו את הנעליים. אם יגיעו לטורניר הקרוב, עבור כולם תהיה זו הופעת בכורה.
משתוקקים להופעת בכורה במונדיאל. שחקני נבחרת איטליה (רויטרס)הפיאסקו במוקדמות לקראת שני המונדיאלים האחרונים לא היה סתם צורם וסנסציוני. הוא היה בלתי נתפס. גביע העולם היחיד אליו לא העפילה איטליה קודם לכן היה ב-1958. מאז היו לה 14 טורנירים רצופים, וההעפלה הייתה מובנת מאליה. ג'יג'י בופון כבר תכנן מונדיאל שישי בקריירה ב-2018, ולאיטלקים היה קמפיין מוקדמות סביר בהחלט, במהלכו היא ניצחה פעמיים גם את ישראל. אלא שהיא הוגרלה מול ספרד והובסה 3:0 בסנטיאגו ברנבאו במשחק הגדול ביותר של איסקו במדים האדומים. כך היא סיימה במקום השני, הלכה לפלייאוף ולא הצליחה לכבוש אפילו שער אחד נגד שבדיה בשני המפגשים. הפסד 1:0 בסטוקהולם לווה בתיקו מאופס בסן סירו, והמאמן ג'אן פיירו ונטורה פוטר בבושת פנים.
המעידה לקראת 2022 הייתה כואבת אפילו יותר. הפעם לא הייתה יריבה חזקה דוגמת ספרד, ואיטליה אכן סיימה את המוקדמות ללא הפסד, אבל ז'ורז'יניו החמיץ פנדלים בשני המפגשים מול שווייץ, ושניהם הסתיימו בתיקו. כאשר הכחולים איכשהו לא הצליחו לכבוש בצפון אירלנד במחזור האחרון, התברר כי השווייצרים עקפו אותם בדרך לפסגה, ולכן איטליה שוב הלכה לפלייאוף מהמקום השני. הפעם היה זה טורניר דו שלבי, וגמר המתינה לה פורטוגל. זה היה אתגר עצום, וכל המחשבות היו על הניסיון לגבור על כריסטיאנו רונאלדו, אבל קודם היה צריך לנצח בפאלרמו את צפון מקדוניה אותה איש לא ספר. והנה לכם – איטליה שוב לא הצליחה לכבוש, וג'יג'י דונארומה ספג שער מטופש בזמן פציעות. אלופת אירופה הגאה, שהייתה בטוחה כי המשבר מאחוריה, הייתה מרוסקת.
הלכו הביתה בצורה מבישה לפני מונדיאל 2022. שחקני איטליה (רויטרס)טבעי כי מאז יש לאיטליה טראומה קשה מאוד ממשחקי פלייאוף במוקדמות המונדיאל. המחשבה על כך שהיא עלולה לסיים שוב במקום השני גורמת לסיוטים של ממש, והביטחון העצמי לא בשמיים בלשון המעטה. לכן היו המשחקים מול גרמניה כה חשובים עבורה. המנצחת שובצה בהגרלה בבית נוח עם סלובקיה, צפון אירלנד ולוקסמבורג, וצריך להתאמץ מאוד כדי להיכשל בו. למפסידה ציפה אתגר קשה הרבה יותר, ולא מדובר בישראל, כמובן. נורבגיה היא יריבה אימתנית, במיוחד עבור נבחרת שלא ממש מאמינה בעצמה. ארלינג הולאנד ומרטין אודגור בהחלט מסוגלים לסיים בפסגה לפני איטליה, ואז... אז שוב צפוי להם פלייאוף. איך שלא תסתכלו על זה, איטליה לא יכולה להרשות לזה לקרות.
בסופו של דבר, איטליה אכן הפסידה בסיכום שני המשחקים, אבל אתמול היא גם הרוויחה לא מעט. היא הוכיחה אופי, בעיקר לעצמה. אחרי הפסד 2:1 בסן סירו ביום חמישי, הראתה איטליה רוח קרב על אף שנקלעה לפיגור גדול. גרמניה הובילה 0:3 בהפסקה, וגם כבשה שער מגוחך במיוחד כאשר כל ההגנה האיטלקית ערכה דיון מעמיק ולא שמה לב לכך שיוזואה קימיש ביצע את כדור הקרן במהירות לכיוונו של ג'מאל מוסיאלה. ובכל זאת, המשחק התקיים בדורטמונד, ורוח מהעבר לא אפשרה לכחולים להיכנע. הם חזרו ל-3:3, ובדקות האחרונות של תוספת הזמן שאפו לבצע את המהפך המושלם ולהימנע מהגורל לפגוש את הנורבגים. זה לא עלה בידם, אבל השחקנים בכל זאת הרגישו קצת כמו גרוסו ודל פיירו. לא עד הסוף, אבל גם זה משהו. עם התחושה הזו אפשר להמשיך הלאה בצעדים קצת יותר בטוחים.
נותר פתח לאופטימיות. שחקני איטליה (רויטרס)כי הרי כאשר הודחו האיטלקים בשמינית גמר יורו 2024 בידי שווייץ, הם הואשמו בין היתר בהיעדר לחימה. הכניעה הייתה מוחלטת, והיה זה אחד המשחקים החלשים ביותר של הכחולים אי פעם. הציבור דרש את ראשו של המאמן לוצ'אנו ספאלטי, שנכשל כמוטיבטור ושינה ללא הרף את המערכים הטקטיים, אך ההתאחדות בחרה להמשיך איתו – ובינתיים השיקום הולך לא רע. ההופעות בליגת האומות היו חיוביות, כולל שני ניצחונות על ישראל שלא תיחשב לתעלומה מוחלטת, וספאלטי מצא את השיטה הנכונה עם 3 בלמים. זה לא אמור להשתנות גם בקמפיין המוקדמות.
הנבחרת של רן בן שמעון תפגוש את איטליה רק בתחילת העונה הבאה – משחק הבית (הייתכן שהוא באמת יהיה בבית?) יתקיים בספטמבר, והביקור בארץ המגף משובץ לאוקטובר. עד אז עשויים דברים רבים להשתנות, ויהיה מיותר לנתח כושר של שחקנים ספציפיים. גם באיטליה עדיין לא חושבים על ישראל, וספאלטי יתרכז מהיום אך ורק בקרב הגדול מול נורבגיה באוסלו ביוני. זה יהיה הערב הקריטי, ואיטליה תשאף לנצח כדי לבסס את עצמה כפייבוריטית ולדהור משם להעפלה מהמקום הראשון. במידה ותפסיד, המומנטום שלה ייעצר, ואז היא גם עלולה להיות פגיעה יותר במשחקים נגדנו בסתיו.
לוצ'אנו ספאלטי (ראובן שוורץ)כך או כך, ניתן לקבוע כי ישראל תתחרה בקמפיין המוקדמות הנוכחי מול שתי פייבוריטיות רעבות מאוד שנחושות להשכיח את חרפת העבר. דור הזהב של נורבגיה טרם הצליח להעפיל לשום טורניר, והסקנדינבים מחפשים מונדיאל ראשון במילניום הנוכחי. איטליה יודעת שהיא חייבת למנוע קריסה שלישית ברציפות במוקדמות המונדיאל. האם זה לטובתנו או לרעתנו? כל אחד יחליט בעצמו, והציניקנים יגידו שזה לא ממש משנה מול שתי נבחרות שעולות על ישראל במספר דרגות.