הוא הצביע על השעון, כמו תמיד. "Dame Time", הוא מכנה את זה, כמו שעון שבדיוק חזר לפעול. דני אולמו, האיש שנעדר כמעט חצי עונה בגלל פציעות ומאבקים בירוקרטיים מול הליגה וההתאחדות בספרד, חזר ובגדול. בזמן שכולם כבר הכינו את הזירה לדמויות מוכרות כמו רוברט לבנדובסקי או ראפיניה, צץ השם של הספרדי שהגיע בדיוק כשהקבוצה הכי צריכה אותו. והסיפור שלו הוא רק חלק אחד בתמונה רחבה בהרבה, של מה שנראה כמו המהפכה השקטה של מחליפי ברצלונה – בדיוק כשהאור האדום נדלק.
דני אולמו – תזמון הוא הכל
פציעות, רישומים שנפסלו, החלטות של מנהלת הליגה, ובעיקר הרבה תסכול – כל אלה השאירו את דני אולמו מחוץ למשחק במשך 15 משחקים העונה, ואף מנעו ממנו לפתוח את העונה כראוי. אך מאז שחזר מהפציעה, הוא פשוט לא מפסיק לייצר: שני שערים ובישול בפחות מ-100 דקות מצטברות. נגד סלטה ויגו הוא כבש שער, סיפק בישול וגם סחט פנדל – ב-31 דקות בלבד. מול מיורקה הוא שוב מצא את הרשת, בגול שמזכיר את הראשון שלו אי פעם במדי ברצלונה – עצירה חדה ברחבה ובעיטה לפינה הרחוקה. נינוח, חד, ובעיקר רעב.
היכולת הזו לא נעלמה מעיניו של האנזי פליק, שמתחבט בשאלה מי יפתח כפליימייקר בגמר גביע המלך נגד ריאל מדריד. אולמו הוא האפשרות הכי "נקייה" – טכני, יצירתי, ובעיקר שובר שוויון. כשהקבוצה ללא לבנדובסקי – שדווקא כבש בכמה מהניצחונות הדחוקים העונה – אולמו מסוגל להמציא שערים מכלום. וזה בדיוק מה שצריך ברגעי הכרעה.
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
אנסו פאטי והקטור פורט: “מרד” ופיוס
אבל לא רק אולמו. מול סלטה ראינו את הסדקים הראשונים באידיליה שמצייר פליק בעקביות. אנסו פאטי לא שותף, התאמן בצד והביע מורת רוח. הקטור פורט אפילו סירב ללחוץ את יד המאמן. ובמקום להעניש – פליק בחר לאתגר. מול מיורקה, שניהם פתחו ב-11 – וענו.
אנסו פאטי, שעד אותו רגע רשם רק 125 דקות ליגה העונה, שיחק 61 דקות כקיצוני שמאלי. הוא לא כבש, אבל היה חד, מחויב ונראה כאילו יש לו עוד מה לתרום. פורט, מנגד, עלה כמגן שמאלי – עמדה שאינה טבעית עבורו – והיה יציב, חכם, ובעיקר אמיץ. ההופעה שלו בצד ההגנתי הייתה אחת הטובות שלו העונה, והתגובה שלו בסיום המשחק הייתה שונה בתכלית: הפעם הוא ניגש ולחץ יד.
מארק דומנק מול הקטור פורט (La Liga)החזון שמתחיל להתבהר
בזמן שברצלונה חוזרת להסתמך על שחקנים שלא ספרו אותם, גם סגנון המשחק משנה גוון. האנזי פליק לא מתבייש בניצחונות 0:1. למעשה, ב-2025 כבר שבעה כאלה – כולל בליגת האלופות מול בנפיקה, בגביע המלך מול אתלטיקו מדריד, ובליגה מול מיורקה, לגאנס, אלאבס וראיו וייקאנו. אמנם הדרך רחוקה מ-11 ניצחונות "מינימליים" של צ’אבי בעונת האליפות האחרונה, אבל הגישה ברורה: קודם כל תוצאה, אחר כך סגנון.
הקהל לא תמיד אוהב את זה, המבקרים כבר מרימים גבה – אבל עבור פליק, זו אולי הדרך היחידה לשרוד עונה שהחלה עם בלגן, המשיכה עם פציעות, וכעת נסמכת על שחקנים כמו דני אולמו, אנסו פאטי, הקטור פורט ופרמין לופס – כדי להחזיר את ברצלונה למסלול תארים.
האנזי פליק (רויטרס)במרכז כל הסיפור הזה עומד פליק – המאמן שעמד מול מציאות שונה לגמרי בברצלונה: קבוצה צעירה, מוגבלת כלכלית, שברירית מנטלית. לא קל לנהל חדר הלבשה שכולל גם שמות נוצצים וגם צעירים שצמאים לדקות משחק. פליק, בגישה החדה והכמעט אבהית שלו, הצליח לגרום לשחקנים להאמין – לא רק בעצמם, אלא גם זה בזה. הדוגמה של אנסו פאטי, שהיה יכול להמשיך להתבשל באכזבה, אך חזר למגרש עם ניצוץ בעיניים, היא עדות לאמון שהמאמן ידע לגעת גם באלו שקיבלו פחות.
בעונה שבה פאטי, פורט, אולמו, פרמין לופס ולפעמים אפילו פראן טורס, נכנסים למשחקים חשובים ומשנים את התוצאה – נוצרת תחושה של סגל עמוק באמת. משהו שברצלונה לא יכולה הייתה להתפאר בו בשנים האחרונות. העומס בעונה הזו, במיוחד עם לוח המשחקים הצפוף של אפריל-מאי, מחייב רוטציה איכותית. והעובדה שפליק לא רק נותן צ’אנס, אלא מקבל תגמול – מחזירה לברצלונה מימד שאבד לה: תחרות בריאה בתוך הסגל. שחקנים יודעים שהם לא יפתחו רק לפי שם, אלא לפי כושר. וזה הופך את כל הקבוצה לרעבה יותר, חדה יותר, חיה יותר.
שחקני ברצלונה מאושרים (רויטרס)כשמסתכלים על ברצלונה של העונה, קשה לומר שזה כבר מימוש של "החזון הקטלוני" הקלאסי – שליטה טוטלית בכדור, צירופים אין סופיים, וקסם שמתחיל באמצע המגרש. אבל אולי זה בדיוק מה שפליק מנסה לבנות: קבוצה קשוחה יותר, יעילה יותר, שמנצחת גם כשהיא לא מבריקה. ברצלונה הזו אולי פחות יפה לפרקים – אבל היא יודעת לנשוך. ואם אולמו ימשיך לתפקד כמו הברק הזה שמכה בדיוק ברגעים הנכונים, ואם המחליפים ימשיכו לתרום ולא רק להשתתף – העונה הזו עוד יכולה להסתיים עם חיוך רחב ולגביע אחד לפחות.
הישורת האחרונה של העונה נראית כמו מסלול מכשולים – גמר גביע מול ריאל, חצי גמר ליגת האלופות מול אינטר, ומאבק בליגה על מקום בטופ 4. אם יש משהו שברצלונה של פליק הוכיחה, זה שהיא לא נשענת על כוכבים בלבד. דווקא אלו שמגיעים מהספסל, חוזרים מפציעות, או מהקצוות של הסגל, הם אלו שעושים את ההבדל.
דני אולמו מטריף את הקהל (רויטרס)בסופו של דבר דווקא בעונה של טלאים, פציעות ואלתורים – ברצלונה מוצאת את עצמה. לא דרך שמות גדולים או רעיונות גדולים, אלא דרך הרוח הקבוצתית, הדמויות שלא ויתרו, והמאמן שהבין שמה שהכי חשוב עכשיו זה להגיע בזמן. דני אולמו עשה בדיוק את זה – ועכשיו ברצלונה כולה מרגישה שהיא שוב בזמן הנכון, במקום הנכון. הספרדי ממשיך להצביע על השעון, כי כשהשעון מתקתק, רק מי שמגיע בזמן – יכול לשנות את הסיפור כולו.